שמואל שקולניקוב – הבדלי גרסאות

 

==ביוגרפיה==

שקולניקוב נולד ב-1941 בריאו דה זאנרו [[ברזיל]] הבן הבכור של שבע קופרשטיין והמשפטן עו"ד ישראל שקולניקוב {{הערה|שם= ראיון עם ישראל שקל שקולניקוף האוניברסיטה העברית|[https://www.youtube.com/watch?v=ZDxHLK6w7YM ראיון עם ישראל שקל שקולניקוף בפורטוגזית.]}}. ב-[[1958]] [[עלייה לישראל|עלה לישראל]]. שקולניקוב הוא אח שכול אחותו נפלה בשירותה הצבאי {{הערה|שם=אתר יזכור לעולי פורטואלגרה ברזיל|[https://izkorsoldadoslatinos.wordpress.com/page/21/ גולדה שקולניקוב.]}}, יש לו עוד אח יאיר.{{הערה|1=Gabriele Cornelli‏ (Ed.), https://books.google.co.il/books?id=OBY_CwAAQBAJ&pg=PT13 ''Plato’s Styles and Characters: Between Literature and Philosophy''], De Gruyter (''Beiträge Zur Altertumskunde''), 2015.]}} החל בלימודי [[כימיה]] באוניברסיטה העברית, ולאחר שנה עבר ל[[פילוסופיה]]. ב-[[1964]] השלים את לימודיו לתואר ראשון יחד עם [[תעודת הוראה]]. היה מתלמידיו האחרונים של [[שמואל הוגו ברגמן]]. ב-1967 השלים תואר שני בהצטיינות יתרה בפילוסופיה, נושא התזה "On the epistemological significance of Plato’s theory of ideal numbers" בהנחיית [[שלמה פינס]]. בשנים 1969-1971 למד [[לימודים קלאסיים]] ב[[קינגס קולג' (קיימברידג')|קינגס קולג']] ב[[אוניברסיטת קיימברידג']] ב[[אנגליה]]. נושא הדיסרטציה ‘Plato’s method of hypothesis in Plato’s middle dialogues’ בהנחיית [[ברנארד ויליאמס]].

 

בשנים 1974–2010 היה חבר סגל בחוג לפילוסופיה ובחוג ל[[פילוסופיה של החינוך]] בבית הספר לחינוך של האוניברסיטה העברית. ב-1989 היה חבר מייסד של אגודת אפלטון הבינלאומית ובשנים 1998–2001 כיהן כנשיא האגודה. בשנים 1973–1991 היה חבר ויו"ר ועדת התכנון ללימודי פילוסופיה בתיכון. היה מרצה אורח ב[[אוניברסיטת הרווארד]], [[אוניברסיטת קיימברידג']], [[אוניברסיטת טורונטו]], [[אוניברסיטת קליפורניה באירוויין]], [[אוניברסיטת סאו פאולו]].

תחומי המחקר בהם עסק רחבים וכוללים [[פילוסופיה יוונית]], [[פילוסופיה יהודית]] ב[[ימי הביניים]] והיחס שלה ל[[פילוסופיה יוונית]], [[פילוסופיה של החינוך]], [[הומניזם]] בחינוך, הכשרת מורים והוראת פילוסופיה בתיכון. חלק נרחב ממחקריו מוקדש ל[[אפלטון]]. המתודה הפילוסופית בה הוא משתמש היא "למצוא את ההנחות שעליהן מושתת השכנוע העמוק של אפלטון בדבר הנורמטיביות של התבונה ובדבר הפילוסופיה כדרך חיים". שקולניקוב הדגיש את "החשיבות המכרעת של המתודה הדיאלוגית ושל האירוניה בצורותיה השונות...לצד דרישתו הבלתי מתפשרת של אפלטון לבסיס אונטולוגי איתן." הנושאים בהם עסק במחקריו על אפלטון הם: "מעמד הלוגוס ותפקיד האירוניה, המתודה ההיפותטית, שאלות בתורת ההכרה ובמטפיזיקה של אפלטון, מושג האהבה ויחסו למתודה ההיפותטית, תורתו המאוחרת ותורת הטבע של אפלטון, תורת הלשון, תפיסתו את החינוך, תורתו המדינית והשקפתו על הטרגדיה."