הבדלים בין גרסאות בדף "עברית מקראית"

←‏סקירה כללית: ניסוח ופיסוק
(←‏סקירה כללית: ניסוח ופיסוק)
לשון המקרא נחשבת כאחת מן התקופות של העברית הקלאסית, שכוללת גם את העברית המקראית וגם את [[לשון חז"ל]]. הדיבור בעברית נפסק ב[[המאה ה-2|מאה השנייה לספירה]] ואז החלה [[תקופת הביניים של העברית]]. גם בתוך העברית הקלאסית יש הבדלים ניכרים ב[[דקדוק]] וב[[אוצר מילים|אוצר המילים]] בין לשון המקרא ולשון חז"ל. בתווך בין שתי הלשונות נמצאת העברית של [[מגילות ים המלח]] וכתבים אחרים מאותה תקופה.
 
יש רק מעט תעודות ארכאולוגיות אותנטיות מתקופת המקרא הכתובות בלשון המקרא או בשפות דומות. מיעוט התעודות הארכאולוגיות מקשה על חקר העברית המקראית, אם כי התעודות שהתגלו עשירות למדי ומכילות חומר רב-ערך למחקר. הטקסט המקראי הנמצא לפנינו היום מורכב מבחינה לשונית מכמה רבדים: הטקסט ה[[עיצור]]י, [[אם קריאה|אִמות הקריאה]], שנוספו כנראה בשלב מאוחר יותר; תחילה רק בסופי מילים ובהמשך באופן גורף, וה[[ניקוד]] ו[[טעמי המקרא|הטעמים]], שחוברו לראשונה רק ב[[המאה ה-8|מאה השמינית]] לספירה על ידי אנשי [[המסורה]], לצורך שימור מסורת קריאה שהועברה לפני כן בעל פה. בנוסף להן קיימים תעתיקים של שמות עבריים ל[[אלפבית יווני|אותיות יווניות]] ב[[תרגום השבעים]], וקיימות מסורות הקריאה בתורה של העדות היהודיות השונות. מסורותהמסורות הקריאההנבדלות בתורהשל נבדלותקריאה בתורה, כפי שהן מוכרות לנו כיום, שונות זו מזו במימוש ה[[פונטיקה|פונטי]] של העיצורים וה[[תנועה (פונולוגיה)|תנועות]], וכולן מראות שוני משמעותי ממסורת הקריאה המתועדת באמצעות [[הניקוד הטברני]] (אף כי הניקוד הטברני התקבל בסופו של דבר בשפה הכתובה).
 
==מאפייני העברית המקראית==
משתמש אלמוני