התקופה העות'מאנית בארץ ישראל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אבנר אילנאי (שיחה | תרומות) תגיות: תו כיווניות מפורש עריכה חזותית |
|||
שורה 13:
כיבוש ארץ ישראל בידי [[האימפריה העות'מאנית|העות'מאנים]] התרחש במסגרת [[המלחמה הממלוכית-עות'מאנית|המלחמה הממלוכית-עות'מאנית.]] בשנת [[1516]] יצא הצבא העות'מאני בהנהגת ה[[סולטאן]] [[סלים הראשון]] "האמיץ" מ[[דמשק]] וירד לאורך החוף, שהיה נטוש רובו ככולו, לעבר [[ח'אן יונס|חאן יונס]]. בקרב שנערך שם הובסו הממלוכים [[ארץ ישראל|וארץ ישראל]] סופחה לאימפריה העות'מאנית. בעקבות ניצחון העות'מאנים הגיעו משלחות של נכבדי חלק מהערים הראשיות להביע נאמנות לשליטים החדשים. כיבוש הארץ בידי העות'מאנים לא היה מלווה בסבל רב לתושבים אבל ברמלה, עזה ושכם היו מרידות שדוכאו באכזריות.
לאחר הכיבוש הוכפפה ארץ ישראל מבחינה מנהלית לווילאת (פלך) דמשק. הארץ חולקה למחוזות ([[סנג'ק (האימפריה העות'מאנית)|סנג'קים]]) והמחוזות נחלקו לנפות (נאחיות). בארץ ישראל המערבית היו
העות'מאנים קיבלו ארץ נחשלת. ערי החוף היו הרוסות וכל ענפי הכלכלה היו במצב ירוד. השלטון העות'מאני פעל ביעילות, הנהיג מנהל תקין, פעל לשיפור המצב כלכלי, והשקיע בפיתוח החקלאות בכפרים והמלאכה והמסחר בערים. כמו כן הושקעו מאמצים להבטחת ביטחון התחבורה בדרכים. חדירת הבדואים שהייתה בעיה חמורה מאות שנים, נבלמה במידה מסוימת. [[שליטי האימפריה העות'מאנית|סולטאן]] [[האימפריה העות'מאנית]] בשנים 1520-1566, [[סולימאן הראשון|סולימן הראשון]], השקיע בפעולות בנייה ופיתוח. הוא בנה את [[חומת ירושלים העות'מאנית|חומת העיר העתיקה]] ב[[ירושלים]] (והקצה ליהודים את רחבת התפילה ב[[הכותל המערבי|כותל המערבי)]], נבנתה רשת של חאנים (אכסניות) ומצודות לאורך הדרכים הראשיות כדי להבטיח את התנועה בדרכים, ובערים פותחו השווקים.
שורה 21:
בעקבות השיפור במצב הביטחוני גדל מספר התושבים בארץ ישראל המערבית מ-123,000 בראשית הכיבוש ל-206,290 בשלהי המאה ה-16.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=רבקה שפק-ליסק|שם=מתי ואיך היגרו הערבים והמוסלמים לארץ ישראל. מהכיבוש הערבי עד מלחמת העולם הראשונה (1914-640)|מקום הוצאה=ראשון לציון|שנת הוצאה=2018|מו"ל=משכל|עמ=196}}}}
משלהי המאה ה-16 החל המצב הכלכלי להידרדר. חולשת השלטון המרכזי העות'מאני בתורכיה הביאה להחלשות המנגנון המנהלי בארץ, לירידה ברמת המושלים, להשתלטות שליטים מקומיים ולהחלשת הכוח הצבאי. ההרעה הכללית במצב הביאה לירידה בפעילות הכלכלית בערים ולהפסקת הצמיחה בכפרים. למרות ההידרדרות הכלכלית השלטון הכביד את עול המסים. חולשת הצבא נוצלה על ידי שבטי ה[[בדואים]], והם חזרו לפשוט בארץ.
==המאות ה-17 וה-18==
| |||