הבדלים בין גרסאות בדף "אריאל פורת"

הוסרו 4,725 בתים ,  לפני שנתיים
עדכון
(הסרת קישורים עודפים)
(עדכון)
}}
 
'''אריאל פורת''' (נולד ב-[[1 בנובמבר]] [[1956]] ב[[ישראל]]) הוא [[פרופסור מן המניין]] ל[[משפטים]], ו[[נשיא (ארגון)|נשיא]] [[אוניברסיטת תל אביב]]. הוא מופקדחבר [[האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים]], חתן [[פרס א.מ.ת]] למשפטים, ומופקד ה[[קתדרה (אקדמיה)|קתדרה]] למשפט פרטי ע"ש אלן פוהר. הוא היה [[דקאן]] [[הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב|בפקולטההפקולטה למשפטים של אוניברסיטתבאוניברסיטת תל אביב]] (לשעבר [[דקאן]] הפקולטה), ו[[פרופסור אורח]] קבוע ב[[אוניברסיטת שיקגו]], חבר [[האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים|באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים]] וחתן [[פרס א.מ.ת]] למשפטים.
 
==ביוגרפיה==
אריאל פורת נולד ב[[תל אביב]] ולמד בבית הספר היסודי ע"ש דובנוב וב[[תיכון עירוני א']]. את שירותו הצבאי בן חמש השנים עשה ב[[חיל המודיעין]] והוא [[רב-סרן]] ב[[שירות המילואים בישראל|מילואים]]. למד לתואר ראשון במשפטים (1983-1979) ב[[אוניברסיטת תל אביב]]., המשיך במסלול ישיר ל[[דוקטורט]], ולאחר קבלת התואר (1989) היה עמית מחקר ב[[אוניברסיטת ייל]] (1989-90). התמחה ב[[פרקליטות המדינה|פרקליטות]] מחוז תל אביב (אזרחי) (1982-4).
 
אריאל פורת הצטרף לסגל הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב בשנת 1990, והוא מתמחה בתחום ב[[דיני נזיקין|]], [[דיני הנזיקיןחוזים]] ו[[דיניניתוח חוזים|דיניכלכלי החוזיםשל המשפט]]. הוא כיהן בשנים 2002–2006 כדקאן הפקולטה למשפטים, וכיום הואוהינו מופקד הקתדרה למשפט פרטי ע"ש אלן פוהר. הואפורת היה פרופסור אורח קבוע ב[[אוניברסיטת שיקגו]] (Fischel-Neil Distinguished Visiting Professor), וכיהן כפרופסור אורח באוניברסיטאות [[אוניברסיטת ניו יורק|ניו יורק]], [[אוניברסיטת קולומביה|קולומביה]], [[אוניברסיטת קליפורניה בברקלי|ברקלי]], [[אוניברסיטת וירג'יניה|וירג'יניה]], [[אוניברסיטת סטנפורד|סטנפורד]], [[אוניברסיטת טורונטו|טורונטו]] ו[[אוניברסיטת דרום קליפורניה]]. כן נשא הרצאות במסגרות שונות, אף באוניברסיטאות [[אוניברסיטת הרווארד|הרווארד]], [[אוניברסיטת ייל|ייל]], סטנפורד, [[אוניברסיטת פנסילבניה|פנסילבניה]], [[אוניברסיטת מישיגן|מישיגן]] ועוד. הוא חבר ב-American Law Institute, המנסח את "[[המשפט המקובל]]" האמריקאי בכל תחומי המשפט, היה נשיא האגודה הישראלית למשפט וכלכלה, ובשנים 2008–2011 היה חבר הנהלת ה-American Law and Economics Association (הלא-אמריקאי הראשון שמונה לתפקיד זה).
 
פורת ייסד וערך (2003-2000) את כתב העת "[[Theoretical Inquiries in Law]]", הנחשב רב השפעה מבין כתבי העת העוסקים בתאוריה של המשפט ומדורגהמדורג בדירוג הפופולרי של Washington and Lee Law School, כראשון בעולם מחוץ לארצות הברית.{{הערה|1= ניתן לראות את עמדתו בדירוג של Washington and Lee Law School,
יש לסמן non us ולקבל את דרוגו כראשון בכל הקטגוריות של כתבי העת המתפרסמים מחוץ לארצות הברית
http://lawlib.wlu.edu/LJ/index.aspx}} כן עמד בראש מרכז-על צגלה למחקר בינתחומי של המשפט (2002-1997) וערך את [[כתב עת|כתב העת]] [[עיוני משפט]] של הפקולטה למשפטים (1991-92). הואבשנת כיהן2013 בוועדותמונה שונותכראש בפקולטהועדת למשפטיםההיגוי ובאוניברסיטת תל אביב, בין היתר בוועדת המינוייםהאסטרטגי של האוניברסיטה. ב-21שהוקמה בפברוארבמטרה 2008לבחון פורסםשינויים שמובמבנה ברשומותובניהול כמועמדהאקדמי לכהונתשל שופטאוניברסיטת ב[[ביתתל המשפט העליון]]אביב.
http://lawlib.wlu.edu/LJ/index.aspx}}
כן עמד בראש מרכז-על צגלה למחקר בינתחומי של המשפט (2002-1997) וערך את [[כתב עת|כתב העת]] [[עיוני משפט]] של הפקולטה למשפטים (1991-92). הוא כיהן בוועדות שונות בפקולטה למשפטים ובאוניברסיטת תל אביב, בין היתר בוועדת המינויים של האוניברסיטה. ב-21 בפברואר 2008 פורסם שמו ברשומות כמועמד לכהונת שופט ב[[בית המשפט העליון]].
{{הערה|1=[http://www.pirsum.gov.il/nr/exeres/B63CC929-4EA7-4271-8A91-B9B5E947CDFB.htm הודעת הנהלת בתי המשפט]}}
 
ביוני 2014 נבחר פורת לכהן כחבר [[האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים|באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים]]. פורת זכה ב[[פרס א.מ.ת]] לחקר המשפט לשנת 2014 (ביחד עם פרופ' [[יצחק זמיר]]) [[פרס חשין|ובפרס שניאור זלמן חשין]] למצוינות אקדמית במשפט לשנת 2010.
{{הערה|1=
[http://law.huji.ac.il/prize.asp פרס השופט שניאור זלמן חשין למצוינות אקדמית במשפט]
}} בנוסף, זכה ב[[פרס צלטנר]] לחקר המשפט (2012), ב[[פרס זוסמן למשפט]] (חוקר צעיר) ובפרס הרקטור למצוינות בהוראה (תשס"ט).
 
ב-4 באפריל 2013 מינתה [[שר המשפטים|שרת המשפטים]] [[ציפי לבני]] את פורת לכהן ב[[ועדת ריבלין|וועדת ריבלין]], בראשות ה[[משנה לנשיא בית המשפט העליון]] בדימוס [[אליעזר ריבלין]], שתפקידה לבחון את האפשרות להחלת הסדר פיצוי מיוחד על עובדי [[קריה למחקר גרעיני - נגב|הקריה למחקר גרעיני בדימונה]] שחלו בסרטן בעת חשיפתם לקרינה מייננת במהלך עבודתם. הוועדה פרסמה את מסקנותיה במהלך אוקטובר 2015, וקבעה כי העובדים שחלו בסרטן יזכו לפיצויים מוגדלים.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4716869,00.html|כותרת=הישג לעובדי הכור שחלו בסרטן: לא יצטרכו להוכיח שמחלתם נגרמה בעבודה|אתר=ynet|תאריך=2015-10-27|שפה=he|תאריך_וידוא=2019-03-24}}}}
 
ביוני 2014 נבחר פורת לכהן כחבר [[האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים|באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים]]. פורת זכה ב[[פרס א.מ.ת]] לחקר המשפט לשנת 2014 (ביחד עם פרופ' [[יצחק זמיר]]) [[פרס חשין|ובפרס שניאור זלמן חשין]] למצוינות אקדמית במשפט לשנת 2010.{{הערה|1=[http://law.huji.ac.il/prize.asp פרס השופט שניאור זלמן חשין למצוינות אקדמית במשפט]}} בנוסף, זכה ב[[פרס צלטנר]] לחקר המשפט (2012), ב[[פרס זוסמן למשפט]] (חוקר צעיר) ובפרס הרקטור למצוינות בהוראה (תשס"ט).
 
בשנת 2019 נבחר פורת לכהן כנשיאה התשיעי של אוניברסיטת תל אביב.
 
פורת נשוי ואב לשלושה. אביו, השופט חיים פורת, היה סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, ואימו, עדינה פורת, הייתה שופטת בבית הדין הארצי לעבודה.
===פעילותו כדקאן===
 
פורת היה דקאן הפקולטה למשפטים בעת משבר כלכלי קשה שפקד את אוניברסיטת תל אביב., אולם הפקולטה למשפטים הייתה היחידה מבין פקולטות האוניברסיטה אשר הגדילה בתקופה זו את מצבת הסגל האקדמי שלה: בתקופת כהונתו מונו שמונה חברי סגל חדשים (המהווים כמעט רבע מכלל חברי הסגל של הפקולטה). הוא הנהיג הקמת תוכנית תואר שני משותפת בין הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב לבין בית הספר למשפטים של [[אוניברסיטת קליפורניה בברקלי|אוניברסיטת ברקלי]], ואף הניח את התשתית לתוכנית תואר שני משותפת בין הפקולטה בתל אביב לבין בית הספר למשפטים של [[אוניברסיטת נורת'ווסטרן]]. בעת כהונתו הוקמו בפקולטה תוכניות רבות לחילופי מרצים וסטודנטים, בין היתר עם אוניברסיטאות פנסילבניה, מישיגן, וירג'יניה ו[[אוניברסיטת טורונטו|טורונטו]].
 
,כדקאן הפקולטה למשפטים יסד פורת את "תוכנית הקבלה למצטיינים ב[[פריפריה#המושג בראי הסוציולוגיה הישראלית|פריפריה]]".{{הערה|1=[http://www.tau.ac.il/admissions/outstanding/about.html אתר התוכנית]}} אשר החלה לפעול בפקולטה למשפטים בשנת 2004. על פי תוכנית זו, בוגרי בתי ספר תיכון באזורי פריפריה, רשאים להגיש את מועמדותם ללימודים באוניברסיטה על פי הישגיהם בבתי הספר שבהם למדו, ובלי לעבור [[בחינה פסיכומטרית]]. המתקבלים הם אלו אשר הצטיינו בלימודים התיכוניים בהשוואה לבני מחזורם בבית הספר שבו למדו. התוכנית מבוססת על ההנחה שניתן לנבא הצלחה בלימודים האקדמיים על פי השוואת הישגיהם של המועמדים להישגי בני הקבוצה ממנה באו, ולא על פי השוואת הישגיהם להישגי בני קבוצות אחרות, חזקות יותר מבחינה חברתית וכלכלית.{{הערה|1=[[תמרה טראובמן]] ויולי חרומצ'נקו, "[http://news.walla.co.il/?w=/21/872186 מסלול הקבלה למצטיינים מהפריפריה יורחב לכל הפקולטות באוני' ת"א]", '''הארץ''', 10 במרץ 2006}} בראיון ל-The Chronicle of Higher Education אומר פורת שעשרת התלמידים שנתקבלו לתוכנית בשנה הראשונה סיימו את שנת הלימודים בממוצע גבוה יותר מזה של שאר התלמידים בפקולטה.{{הערה|1=Haim Watzman, "Top Israeli University Expands Program for Disadvantaged Students". '''The Chronicle of Higher Education'''. 24.3.06|שמאל=כן}} בשנת 2006 אומצה התוכנית על ידי כל פקולטות האוניברסיטה, ואף אוניברסיטאות אחרות גילו בה עניין.{{הערה|1={{הארץ|תמרה טראובמן ויולי חרומצ'נקו|לפי הפסיכומטרי, היא בכלל לא הייתה מתקבלת|1.1036141|16 באוגוסט 2005}}}}
כדקאן הפקולטה למשפטים יסד פורת את "תוכנית הקבלה למצטיינים ב[[פריפריה#המושג בראי הסוציולוגיה הישראלית|פריפריה]]"
,{{הערה|1=[http://www.tau.ac.il/admissions/outstanding/about.html אתר התוכנית]}} אשר החלה לפעול בפקולטה למשפטים בשנת 2004. על פי תוכנית זו, בוגרי בתי ספר תיכון באזורי פריפריה, רשאים להגיש את מועמדותם ללימודים באוניברסיטה על פי הישגיהם בבתי הספר שבהם למדו, ובלי לעבור [[בחינה פסיכומטרית]]. המתקבלים הם אלו אשר הצטיינו בלימודים התיכוניים בהשוואה לבני מחזורם בבית הספר שבו למדו. התוכנית מבוססת על ההנחה שניתן לנבא הצלחה בלימודים האקדמיים על פי השוואת הישגיהם של המועמדים להישגי בני הקבוצה ממנה באו, ולא על פי השוואת הישגיהם להישגי בני קבוצות אחרות, חזקות יותר מבחינה חברתית וכלכלית.
{{הערה|1=[[תמרה טראובמן]] ויולי חרומצ'נקו, "[http://news.walla.co.il/?w=/21/872186 מסלול הקבלה למצטיינים מהפריפריה יורחב לכל הפקולטות באוני' ת"א]", '''הארץ''', 10 במרץ 2006}}
בראיון ל-The Chronicle of Higher Education אומר פורת שעשרת התלמידים שנתקבלו לתוכנית בשנה הראשונה סיימו את שנת הלימודים בממוצע גבוה יותר מזה של שאר התלמידים בפקולטה.{{הערה|1=Haim Watzman, "Top Israeli University Expands Program for Disadvantaged Students". '''The Chronicle of Higher Education'''. 24.3.06|שמאל=כן}} בשנת 2006 אומצה התוכנית על ידי כל פקולטות האוניברסיטה, ואף אוניברסיטאות אחרות החלו מגלות בה עניין.{{הערה|1={{הארץ|תמרה טראובמן ויולי חרומצ'נקו|לפי הפסיכומטרי, היא בכלל לא הייתה מתקבלת|1.1036141|16 באוגוסט 2005}}}}
 
==מחקרים עיקריים==
===הגנת אשם תורם בדיני חוזים===
ספרו הראשון של פורת "הגנת אשם תורם בדיני חוזים" (1997), מציע להכיר בעקרון האשם התורם בדיני החוזים, ובפתרון של חלוקת האחריות החוזית במקרים של [[הפרת חוזה]]. על פי דיני החוזים המסורתיים, במקרה של תקלה בביצוע החוזה, מוגדר אחד מן הצדדים לחוזה כאחראי לתקלה, והאחריות לנזקיה מוטלת כולה על כתפיו. ה[[תזה]] של הספר היא, שבמקרים רבים הן המפר והן הנפגע תרמו באשמם להפרת החוזה או לגרם הנזק, והאחריות לנזקי ההפרה צריכה להתחלק ביניהם. בפסק דין מנחה{{הערה|1=ע"א 3912/90 Eximin S.A., תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פרארי בע"מ, פ"ד מז(4) 64.
}} אימץ בית המשפט העליון את התזה של הספר עוד לפני שפורסם, וזאת בהסתמך על עבודת הדוקטורט עליה מבוסס הספר, וקלט את [[דוקטרינה|דוקטרינת]] האשם התורם החוזי אל תוך המשפט הישראלי. מאז מתן פסק הדין נפסקו עשרות רבות של פסקי דין בערכאות השונות אשר החילו את הגנת האשם התורם במצבים שונים, תוך הסתמכות על ספרו של פורת.
בפסק דין מנחה{{הערה|1=ע"א 3912/90 Eximin S.A., תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פרארי בע"מ, פ"ד מז(4) 64.
}}
אימץ בית המשפט העליון את התזה של הספר עוד לפני שפורסם, וזאת בהסתמך על עבודת הדוקטורט עליה מבוסס הספר, וקלט את [[דוקטרינה|דוקטרינת]] האשם התורם החוזי אל תוך המשפט הישראלי. מאז מתן פסק הדין נפסקו עשרות רבות של פסקי דין בערכאות השונות אשר החילו את הגנת האשם התורם במצבים שונים, תוך הסתמכות על ספרו של פורת.
פורת פרסם את תמצית התזה שלו אף בחו"ל, ואחד ממאמריו בנושא צוטט על ידי בית המשפט העליון של אוסטרליה.{{הערה|1= בית המשפט העליון של אוסטרליה: Astley v Austrust Ltd. 197 CLR. }}
 
===אחריות נזיקית במצבי אי ודאות, ודוקטרינת הנזק הראיתי===
במשותף עם פרופסור [[אלכס שטיין]], כיום שופט [[בית המשפט העליון]], פרסם פורת בהוצאת הספרים של [[אוניברסיטת אוקספורד]] ספר הנקרא (2001) "Tort Liability under Uncertainty". פרקים אחדים מן הספר פורסמו על ידי פורת עוד קודם לכן כמאמרים.{{הערה|1="אחריות קיבוצית בדיני נזיקין", '''משפטים''', כג 311 (1994).}}{{הערה|1="פיצוי בגין יצירת סיכון ופגיעה בסיכוי", '''[[עיוני משפט]]''', כג (2000) 605.}} הספר מציג שלל מצבים שבהם קיימת אי ודאות באשר לגרם נזקים, ודן בשאלה אם יש להטיל אחריות משפטית בגין גרימתם, ואם כן על מי. הספר מנתח מצבים אלו, וכן מצבים רבים נוספים מנקודת מבט עיונית, ומציע פתרונות פרקטיים לבתי המשפט.
בנוסף, מציע הספר אימוץ של [[דוקטרינה]] משפטית חדשה הנקראת "דוקטרינת הנזק הראייתי". דוקטרינה זו פותחה עוד קודם לכן על ידי מחברי הספר בכתיבה קודמת שלהם, בארץ ובחו"ל, וביסודה הרעיון, שאם אדם גורם לאי ודאות המונעת מאדם אחר לממש את זכויותיו כלפי המזיק, יוצר אי הוודאות אחראי מבחינה משפטית, בהתקיים תנאים מסוימים, ל"נזק הראייתי" לו גרם. במקרים מסוימים אחריותו של יוצר הנזק הראייתי תהיה נזיקית, ובמקרים אחרים היא תביא להעברת נטל השכנוע לכתפיו. במקרה אחרון זה אם לא יצליח יוצר הנזק הראייתי להוכיח שלא הוא שגרם לנזק הישיר אשר לגבי גרימתו קיימת אי ודאות, תוטל עליו אחריות בגינו. דוקטרינת הנזק הראייתי נקלטה בפסיקה בישראל ונעשה בה שימוש במאות רבות של פסקי דין, בין היתר במצבים שבהם עקב אי סדרים וחסרים בתיקים רפואיים, אין החולה שניזוק במהלך הטיפול הרפואי יכול לדעת כיצד ניזוק. בתי המשפט העבירו במקרים אלו את נטל השכנוע לכתפי בית החולים בו ניתן הטיפול הרפואי, על מנת שיוכיח שהנזק לא נגרם עקב [[רשלנות רפואית]], שאם לא יצליח לעמוד בנטל יישא בנזקי החולה.
הספר מציג שלל מצבים שבהם קיימת אי ודאות באשר לגרם נזקים, ודן בשאלה אם יש להטיל אחריות משפטית בגין גרימתם, ואם כן על מי. בסוג אחד של מצבים לא ידוע מי גרם את הנזק, אך ידועה שורה של מזיקים אפשריים שמישהו מביניהם גרם לנזק באשמו (למשל, שנים שירו ברשלנות בנשקם, אדם נפגע מירייתו של אחד מהם, אך לא ניתן לדעת מירייתו של מי). בסוג שני של מצבים בני אדם רבים סובלים נזק, ברור שרק חלקם נפגעו עקב אשמו של המזיק, אך לא ניתן לדעת מיהם (למשל, חיילי השייטת שצללו בקישון ולקו במחלות שונות, רק חלקם ניזוקו עקב הצלילה במים המזוהמים אך לא ידוע מיהם מבין כלל החולים). בסוג שלישי של מצבים אדם אחד יוצר באשמו סיכון כלפי אדם אחר שניזוק, אך לא ברור אם הנזק נגרם עקב התממשות הסיכון או עקב סיבות אחרות (למשל, רופא המגביר ברשלנותו את סיכונו של חולה אשר אינו מחלים, אך לא ברור אם אי ההחלמה נגרמה עקב רשלנותו של הרופא). הספר מנתח מצבים אלו, וכן מצבים רבים נוספים מנקודת מבט עיונית, ומציע פתרונות פרקטיים לבתי המשפט.
הספר, וכן המאמרים שפרסם פורת בתחום (לפני ואחרי פרסום הספר), צוטטו בהרחבה עשרות רבות של פעמים בפסקי דין, הן של בית המשפט העליון והן של בתי משפט אחרים, והשפיעו באופן משמעותי על פיתוח התחום. בין היתר צוטט הספר על ידי עורכי ה-Restatement of the Law, Torts, 3d, ובכך תרם לעיצובה של הדוקטרינה של אחריות בגין פגיעה בסיכויים (סוג המצבים השלישי שתואר לעיל) גם במשפט האמריקאי.
בנוסף, מציע הספר אימוץ של [[דוקטרינה]] משפטית חדשה הנקראת "דוקטרינת הנזק הראייתי". דוקטרינה זו פותחה עוד קודם לכן על ידי מחברי הספר בכתיבה קודמת שלהם, בארץ ובחו"ל, וביסודה הרעיון, שאם אדם גורם לאי ודאות המונעת מאדם אחר לממש את זכויותיו כלפי המזיק, יוצר אי הוודאות אחראי מבחינה משפטית, בהתקיים תנאים מסוימים, ל"נזק הראייתי" לו גרם. במקרים מסוימים אחריותו של יוצר הנזק הראייתי תהיה נזיקית, ובמקרים אחרים היא תביא להעברת נטל השכנוע לכתפיו. במקרה אחרון זה אם לא יצליח יוצר הנזק הראייתי להוכיח שלא הוא שגרם לנזק הישיר אשר לגבי גרימתו קיימת אי ודאות, תוטל עליו אחריות בגינו. דוקטרינת הנזק הראייתי נקלטה בפסיקה בישראל ונעשה בה שימוש במאות רבות של פסקי דין, בין היתר במצבים שבהם עקב אי סדרים וחסרים בתיקים רפואיים, אין החולה שניזוק במהלך הטיפול הרפואי יכול לדעת כיצד ניזוק. בתי המשפט העבירו במקרים אלו את נטל השכנוע לכתפי בית החולים בו ניתן הטיפול הרפואי, על מנת שיוכיח שהנזק לא נגרם עקב [[רשלנות רפואית]], שאם לא יצליח לעמוד בנטל יישא בנזקי החולה.
הספר, וכן המאמרים שפרסם פורת בתחום (לפני ואחרי פרסום הספר), צוטטו בהרחבה עשרות רבות של פעמים בפסקי דין, הן של בית המשפט העליון והן של בתי משפט אחרים, והשפיעו באופן משמעותי על פיתוח התחום. בין היתר צוטט הספר על ידי עורכי ה-Restatement of the Law, Torts, 3d, ובכך תרם לעיצובה של הדוקטרינה של אחריות בגין פגיעה בסיכויים (סוג המצבים השלישי שתואר לעיל) גם במשפט האמריקאי.
 
===פיתוח התאוריההניתוח הכלכליתהכלכלי של המשפט הפרטי===
===דיני הרשלנות===
מציגבמאמר העוסק בסיכונו העצמי של המזיק מציגים פורת ו[[רוברט קוטר]] טעון שבניגוד ל[[אינטואיציה]], בעת שבית משפט קובע אם המזיק התרשל, עליו לשקול לא רק את הסיכון שיצר כלפי הניזוקים בכוח, אלא גם את הסיכון שיצר כלפי עצמו. הטעון במאמר התקבל על ידי עורכי ה-Restatement of the Law, Torts, 3d, וכן על ידי בית המשפט העליון של ישראל.{{הערה|1=ב ע"א 3510/99 ולעס נ' אגד, פ"ד נה(5) 826.}}
אחדים מכתביו של פורת עוסקים בפיתוחם של דיני הרשלנות. בשנים ממאמריו
("The Many Faces of Negligence",{{הערה|1=(The Many Faces of Negligence" 4 '''[[Theoretical Inquiries in Law]]''' 105 (2003".}}
"רשלנות ואינטרסים"{{הערה|1="רשלנות ואינטרסים", '''[[עיוני משפט]]''', כד 275 (2000).}}
) מציע פורת תאוריה חדשה לדיני הרשלנות. על פי התפיסה המסורתית, התנהגות רשלנית מהווה העדפה של המזיק את האינטרסים שלו על פני אלו של הניזוקים בכוח. על פי התפיסה שמציג פורת, התפיסה המסורתית מהווה רק פן אחד של תופעת הרשלנות. למעשה, רשלנות עשויה לנבוע גם מהעדפה של המזיק של אינטרס אחד של הניזוק על פני אינטרס אחר שלו, מהעדפה של אינטרס של ניזוק בכוח על פני האינטרס של הניזוק בפועל, מהעדפה של אינטרס חברתי כללי על פני האינטרס של הניזוק בפועל, ומהעדפה של אינטרס אחד של המזיק על פני אינטרס אחר שלו עצמו. טענתו של פורת היא שיש להבחין בין המצבים השונים ולהחיל עליהם כללים שונים. פיתוח נוסף של דיני הרשלנות נעשה במאמר שידון להלן והעוסק בסיכון העצמי של המזיק.
 
טעון נוסף של פורת וקוטר המפותח במאמר על הפחתת סנקציות לא משפטיות מן הפיצויים הוא, שבעת פסיקת פיצויים בגין הפרת חוזה או בגין ביצוע עוולה, רצוי להפחית במקרים מסוימים (אך לא בכולם) את הפיצויים לניזוק, בגובה הסנקציה הלא משפטית בה נשא המפר או המעוול. כך למשל, אם סוחר הפר חוזה וגרם נזק של 100, אך עקב כך הוחרם על ידי חלק מן הלקוחות וסבל בשל כך נזק של 40, רצוי לעיתים שהפיצוי שבו יחויב יהיה 60 ולא 100. השאלה מתי ראוי לבצע הפחתה כזו ומתי לא, תלויה בעיקרו של דבר בשאלה, אם הסנקציה הלא משפטית יצרה נזק שאין בצידו כל תועלת (deadweight loss) – שאז אין לנכות את הסנקציה הלא משפטית, או שיצרה במקביל לנזק תועלת – שאז יש לנכות סנקציה זו.
===פיתוח התאוריה הכלכלית של המשפט הפרטי===
בסדרה של חמישה מאמרים, שפורסמו כולם ב-[[The Journal of Legal Studies]], תרם פורת במשותף עם פרופסור [[רוברט קוטר]] מ[[אוניברסיטת קליפורניה בברקלי|אוניברסיטת ברקלי]], לפיתוח [[ניתוח כלכלי של המשפט|התאוריה הכלכלית של המשפט הפרטי]]. להלן עיקרי הטעונים בבסיסם של מאמרים אלו.
 
מציעבמאמר לשוק"אנטי-ביטוח" מציעים פורת וקוטר חוזה מיוחד אשר יספק תמריצי התנהגות אופטימליים הן למפר והן לנפגע, אף כאשר אין כל דרך לדעת לאחר מעשה כיצד נהגו המפר והנפגע עובר לגרימת הנזק או להפרת החוזה. הרעיון בכלליות הוא, שבמקרה של הפרת החוזה, לא ישולם הפיצוי לנפגע אלא לצד שלישי. הצד השלישי, מצידו, ישלם מראש לצדדים לחוזה סכום כסף המבטא את תוחלת הרווח שהוא עתיד להפיק מהפרת החוזה. בדרך זו יהיו למפר תמריצים יעילים לקיים את החוזה, אך גם לנפגע יהיה תמריץ לשתף פעולה מצד אחד, ולהימנע מהסתמכות יתר על החוזה מצד שני, שכן יידע שלא יפוצה בגין נזקיו. רעיון האנטי ביטוח ישים בתחומים שונים, ובפרט בתחום החוזים הצרכניים.
====סיכונו העצמי של המזיק====
מאמר זה{{הערה|1=(Does Risk to Oneself Increase the Care Owed to Others? Law and Economics in Conflict" 29 '''Journal of Legal Studies''' 19 (2000".}}
מציג טעון שבניגוד ל[[אינטואיציה]], בעת שבית משפט קובע אם המזיק התרשל, עליו לשקול לא רק את הסיכון שיצר כלפי הניזוקים בכוח, אלא גם את הסיכון שיצר כלפי עצמו. הטעון במאמר התקבל על ידי עורכי ה-Restatement of the Law, Torts, 3d, וכן על ידי בית המשפט העליון של ישראל.{{הערה|1=ב ע"א 3510/99 ולעס נ' אגד, פ"ד נה(5) 826.
}}
 
גם מאמרם של פורת וקוטר על אחריות חוזית יורדת מציע לשוק חוזה מיוחד, אשר על פיו, ככל שמתקדם ביצוע החוזה, יופחתו פיצוייו של הנפגע מהפרת החוזה. בבסיס טעון זה גלום הרעיון, שככל שמתקדם המבצע בביצוע החוזה, די בסנקציה נמוכה יותר כדי לתמרץ אותו להשלים את הביצוע. הפחתת הפיצוי אף משפרת את תמריציו של מקבל הביצוע וגורמת לו לשתף פעולה ולהימנע מהסתמכות יתר על החוזה.
====הפחתת סנקציות לא משפטיות מן הפיצויים====
הטעון המפותח במאמר זה{{הערה|1=(Should Court Deduct Non-Legal Sanctions from Damages?" 30 '''Journal of Legal Studies''' 401 (2001".}}
הוא, שבעת פסיקת פיצויים בגין הפרת חוזה או בגין ביצוע עוולה, רצוי להפחית במקרים מסוימים (אך לא בכולם) את הפיצויים לניזוק, בגובה הסנקציה הלא משפטית בה נשא המפר או המעוול. כך למשל, אם סוחר הפר חוזה וגרם נזק של 100, אך עקב כך הוחרם על ידי חלק מן הלקוחות וסבל בשל כך נזק של 40, רצוי לעיתים שהפיצוי שבו יחויב יהיה 60 ולא 100. השאלה מתי ראוי לבצע הפחתה כזו ומתי לא, תלויה בעיקרו של דבר בשאלה, אם הסנקציה הלא משפטית יצרה נזק שאין בצידו כל תועלת (deadweight loss) – שאז אין לנכות את הסנקציה הלא משפטית, או שיצרה במקביל לנזק תועלת – שאז יש לנכות סנקציה זו.
 
עוסקמאמר במצביםשל שבהםפורת מספרוקוטר מזיקיםעל גורמיםאחריות לנזקיםכוללת כבדים,בגין ניתןנזקים לדעתעודפים מהעוסק הנזקבמצבים הכוללשבהם שנגרםמספר עלמזיקים ידיגורמים כללנזקים המזיקיםכבדים, אך לא ניתן לדעת מה חלקו של כל מזיק ומזיק בגרם הנזק. הטעון במאמר הוא, שדרך טובה ליתן לכל המזיקים תמריצים יעילים להפחתת נזקים, היא לחייב כל אחד מהם לשאת בהפרש שבין הנזק הכולל בפועל, לבין הנזק הכולל האופטימלי. הפתרון שמוצע במאמר ניתן ליישום בין היתר במצבים שבהם מספר מזהמים גורמים לזיהום סביבתי משמעותי — כגון מפעלים אשר מזהמים את נחל הקישון –, מבלי שניתן לדעת לכמה נזק גרם כל אחד מן המפעלים.
====אנטי ביטוח====
מאמר זה{{הערה|1= (Anti-Insurance" 31 '''Journal of Legal Studies''' 203 (2002".}}
מציע לשוק חוזה מיוחד אשר יספק תמריצי התנהגות אופטימליים הן למפר והן לנפגע, אף כאשר אין כל דרך לדעת לאחר מעשה כיצד נהגו המפר והנפגע עובר לגרימת הנזק או להפרת החוזה. הרעיון בכלליות הוא, שבמקרה של הפרת החוזה, לא ישולם הפיצוי לנפגע אלא לצד שלישי. הצד השלישי, מצידו, ישלם מראש לצדדים לחוזה סכום כסף המבטא את תוחלת הרווח שהוא עתיד להפיק מהפרת החוזה. בדרך זו יהיו למפר תמריצים יעילים לקיים את החוזה, אך גם לנפגע יהיה תמריץ לשתף פעולה מצד אחד, ולהימנע מהסתמכות יתר על החוזה מצד שני, שכן יידע שלא יפוצה בגין נזקיו. רעיון האנטי ביטוח ישים בתחומים שונים, ובפרט בתחום החוזים הצרכניים.
 
במספר מאמרים (עם אלון הראל ועם אריק פוזנר), טוען פורת שלפי תורת ההסתברות ודיני הראיות, על בתי המשפט לבצע אגרגציה של הסתברויות ולהרשיע עבריינים (או לקבל תביעות אזרחיות) במצבים שבהם אדם, לדוגמה, חשוד בכך שביצע מספר עבירות שונות, אולם אין בנמצא די ראיות כדי להרשיע אותו בכל עבירה בנפרד (כגון ארגוני פשיעה). במצבים אלה, כנטען, יש להתיר לבתי המשפט להרשיע  את החשוד בגין עבירה בלתי מסוימת, גם אם לפי התפיסה המסורתית לא ניתן להרשיעו בגין אף אחת מהעבירות המסוימות שבהן הוא נחשד.
====אחריות חוזית יורדת====
גם מאמר זה{{הערה|1=(Decreasing Liability Contracts" 33 '''Journal of Legal Studies''' 157 (2004".}}
מציע לשוק חוזה מיוחד, אשר על פיו, ככל שמתקדם ביצוע החוזה, יופחתו פיצוייו של הנפגע מהפרת החוזה. בבסיס טעון זה גלום הרעיון, שככל שמתקדם המבצע בביצוע החוזה, די בסנקציה נמוכה יותר כדי לתמרץ אותו להשלים את הביצוע. הפחתת הפיצוי אף משפרת את תמריציו של מקבל הביצוע וגורמת לו לשתף פעולה ולהימנע מהסתמכות יתר על החוזה.
 
במספר מאמרים (עם ליאור סטרכילביץ' ועם עמרי בן-שחר) פורת מפתח תאוריה משפטית שבבסיסה הרעיון שהמשפט צריך לחול בצורה שונה על אנשים שונים, ולא באופן אחיד. לפי תאוריה זו, על המשפט להשתנות ולהתאים את עצמו לעידן המידע ולשימוש הגובר שנעשה ב-Big-Data בכל יתר תחומי החיים והמדע. כך, בתמצית, על המחוקק ובתי המשפט לקבוע כללים משפטיים, בכל ענפי המשפט, באופן פרסונלי, לפי המידע שמצטבר על אודות מאפייניהם של סוגים שונים של צדדים לחוזים, של מזיקים וניזוקים, של עבריינים ועוד.
====אחריות כוללת בגין נזקים עודפים====
מאמר זה{{הערה|1=(Total Liability for Excessive Harm" 36 '''Journal of Legal Studies''' 63 (2007".}}
עוסק במצבים שבהם מספר מזיקים גורמים לנזקים כבדים, ניתן לדעת מה הנזק הכולל שנגרם על ידי כל המזיקים, אך לא ניתן לדעת מה חלקו של כל מזיק ומזיק בגרם הנזק. הטעון במאמר הוא, שדרך טובה ליתן לכל המזיקים תמריצים יעילים להפחתת נזקים, היא לחייב כל אחד מהם לשאת בהפרש שבין הנזק הכולל בפועל, לבין הנזק הכולל האופטימלי. הפתרון שמוצע במאמר ניתן ליישום בין היתר במצבים שבהם מספר מזהמים גורמים לזיהום סביבתי משמעותי — כגון מפעלים אשר מזהמים את נחל הקישון – מבלי שניתן לדעת לכמה נזק גרם כל אחד מן המפעלים.
 
===דרכי התמודדות עם תופעת הרפואה המגננתית===
רבים מכתביו של פורת עוסקים בתחום האחריות של רופאים ובתי חולים. בצד כתיבה הממליצה להטיל אחריות נזיקית על רופאים ובתי חולים כאשר רישומים רפואיים נמצאו לוקים (נזק ראייתי), וכתיבה אחרת הממליצה להטיל אחריות נזיקית במקרים שבהם קיימת אי ודאות אם הנזק נגרם על ידי רשלנות הרופא (אחריות בגין הגברת סיכון), מציע פורת לצמצם את אחריותם של הרופאים והמוסדות הרפואיים במקרים רבים אחרים. במאמר אחד (Offsetting Risks), הציע פורת להפחית באופן משמעותי את אחריותם של רופאים אשר העדיפו ברשלנות דרך טיפול אחת על פני דרך טיפול אחרת וגרמו עקב כך נזק לחולה, וזאת אם ההעדפה הרשלנית לא רק הגדילה את סיכוני החולה, אלא בד בבד אף הפחיתה סיכונים אחרים שלו. על פי הנטען על ידי פורת, קבלת הטעון שלו עשויה להביא למיתון תופעת הרפואה המגננתית ולהוזלתו של השירות הרפואי. במאמרים קודמים ("The Many Faces of Negligence", "רשלנות ואינטרסים"), טען פורת שכאשר הרופא או המוסד הרפואי נטולי אינטרס עצמי בדרך הטיפול בחולה, עשוי להיות יתרון בשחרורו של הרופא מאחריות משפטית כלשהי אפילו אם התרשל וגרם לנזק. פורת טען ששחרור כזה מאחריות עשוי להפחית את סיכון הרפואה המגננתית.
במאמר אחד (Offsetting Risks),{{הערה|1=(Offsetting Risks" 106 '''Michigan Law Review''' 243 (2007".}} הציע פורת להפחית באופן משמעותי את אחריותם של רופאים אשר העדיפו ברשלנות דרך טיפול אחת על פני דרך טיפול אחרת וגרמו עקב כך נזק לחולה, וזאת אם ההעדפה הרשלנית לא רק הגדילה את סיכוני החולה, אלא בד בבד אף הפחיתה סיכונים אחרים שלו. על פי הנטען על ידי פורת, קבלת הטעון שלו עשויה להביא למיתון תופעת הרפואה המגננתית ולהוזלתו של השירות הרפואי. במאמרים קודמים ("The Many Faces of Negligence"{{הערה|1= (The Many Faces of Negligence" 4 '''Theoretical Inquiries in Law''' 105 (2003". }}
"רשלנות ואינטרסים"{{הערה|1="רשלנות ואינטרסים", '''[[עיוני משפט]]''' כד 275 (2000).}}
), טען פורת שכאשר הרופא או המוסד הרפואי נטולי אינטרס עצמי בדרך הטיפול בחולה, עשוי להיות יתרון בשחרורו של הרופא מאחריות משפטית כלשהי אפילו אם התרשל וגרם לנזק. פורת טען ששחרור כזה מאחריות עשוי להפחית את סיכון הרפואה המגננתית.
 
==ספרים==
* '''הגנת אשם תורם בדיני חוזים''' (המכון למחקרי חקיקה ומשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, 1997).
<div style="direction: ltr;">
* '''GettingPersonalizing Incentivesthe Right: Torts, Contracts, and RestitutionLaw''' (PrincetonOxford University Press, 2013in preparation) (with [[רוברט קוטר|RO. Cooter]]Ben-Shahar).
*'''Getting Incentives Right: Torts, Contracts, and Restitution''' (Princeton University Press, 2013) (with [[רוברט קוטר|R. Cooter]]).
* '''The Economics of Remedies''' (editor) (Edward Elgar Publishing Ltd., series eds., [[ריצ'רד פוזנר|Richard Posner]] and Francesco Parisi, 2012).
* '''Fault in American Contract Law''' (Cambridge University Press, 2010, ed. with O. Ben-Shahar).
* [http://www.law.uchicago.edu/faculty/porat אריאל פורת באתר אוניברסיטת שיקגו]
* {{האקדמיה הלאומית|18592}}
* שלומי וינברג ועמית יריב, [http://www.interlaw.co.il/online/students_article.asp?ArticleId=98 'מאחורי הקלעים' עם פרופ' אריאל פורת], [[סקירה משפטית]]
* אריאל פורת ודייוויד גילה, [http://books.google.co.il/books?id=BUX9TsTMdVMC&pg=PA66&lpg=PA66&dq=Ariel+Porat&source=bl&ots=suTPwTMd67&sig=bO2rUJF4WOnnJ8Ui7wm4O7IVxyA&hl=iw&ei=KljHSqe8CoikmAOl5OBL&sa=X&oi=book_result&ct=result&resnum=9#v=onepage&q=Ariel%20Porat&f=false The Unconventional Uses of Transaction Costs], בגוגל ספרים
 
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}{{נשיאי אוניברסיטת תל אביב}}{{בקרת זהויות}}
 
{{מיון רגיל:פורת, אריאל}}
[[קטגוריה:חוקרי משפט ישראלים]]
[[קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת תל אביב]]
[[קטגוריה:בעלי תואר דוקטור מאוניברסיטת תל אביב]]
[[קטגוריה:נשיאי אוניברסיטאות בישראל]]
[[קטגוריה:נשיאי אוניברסיטת תל אביב]]
משתמש אלמוני