מנשייה (יפו) – הבדלי גרסאות

בחלוף שבועות מעטים מסיום הלחימה במרחב תל אביב ויפו במאי 1948 נכנסו [[עולים חדשים]] למבנים הנטושים, והיא הפכה ל[[שכונת עוני]] צפופה. נוכח אי–הוודאות בדבר האפשרות שהערבים ישובו ליפו בהתאם למתווה [[ברנדוט]] להשבת הפליטים לבתיהם, והחשש פן יפלשו למקום עוד תושבים יהודים וינציחו בכך את השכונה בתור שכונת עוני, החליטו ראש העיר, [[ישראל רוקח]] והמהנדס העירוני, [[דוד שיפמן]] ללא ידיעת מועצת עיריית תל–אביב והממשלה ליזום את הריסתה המידית, חרף מחאת פולשים רבים שפונו מבתיהם לצורך פעולות ההריסה בהתראה קצרה. פעולותפעולת ההריסה, התפרסושהיא שהסבה לשכונה את הנזק העיקרי ולא הלחימה, התפרסה על פני חצי שנה לפחות עד ינואר 1948 ופסקה לאחר שהממשלה סרבה להשתתף במימונה.