היסטוריה של ממלכת ירדן – הבדלי גרסאות

תקופת שלטונו הקצרה של המלך טלאל, בנו הבכור של המלך עבדאללה, החל מהכתרתו בתאריך [[6 בספטמבר]] [[1951]] ועד להדחתו בתאריך [[11 באוגוסט]] [[1952]] כתוצאה ממחלת הנפש אשר ממנה סבל עוד מצעירותו, נחשבת כיום במידה רבה כתקופת מעבר בין שלטונו הריכוזי של המלך עבדאללה, לבין שלטונו הארוך של בנו חוסיין, כאשר בדיעבד שלטונו של טלאל כמעט ולא השאיר חותם על הלכי הרוח הפנימיים במדינת ירדן. עם זאת, בתקופה זו נחקקה חוקה חדשה לירדן – [[חוקת 1952]], אשר ביקשה, במידה רבה בעקבות הלכי הרוח הפלורליסטים יחסית שנבעו מסיפוחם של תושבי הגדה המערבית לממלכה, להגדיר מחדש את מעמדו של בית המלוכה הירדני. החוקה, אשר יסודותיה קיימים עד לימנו אנו, הכריזה אמנם כי הסמכות לשלטון בירדן נתונה בידי בית המלוכה ההאשמי, אך זאת בהסתמך על הסכמתו ותמיכתו של העם הירדני. כמו כן, בניסיון לחיזוק הזהות הירדנית ולהנחלתה לכלל שכבות האוכלוסייה, הכריזה החוקה על חובתה של המדינה לספק לכל ילד וילדה [[חינוך יסודי]] בסיסי ללא עלות, אף שבשנים הראשונות ביצועה של זו לקה בחסר, במיוחד באזורים הכפריים וביחס לבנות. עם זאת, פעולותיו של טלאל נקטעו בעקבות החמרה במצבו הנפשי, שבגינה הודה מתפקידו באוגוסט 1952. מאחר שבנו של טלאל, חוסיין, היה באותה תקופה בן 17, הוחלט כי המדינה תנוהל באופן זמני על ידי מועצת עוצרים, עד להגעת חוסיין לגיל 18{{הערה|James D. lunt, '''Hussein of Jordan: Searching for a Just and lasting Peace''', New York: William Morrow and Company, Inc, 1989, Pp. 14-15}}.