מסילת הרכבת המחתרתית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור למערב ארצות הברית
שורה 10:
בשיא הפעילות, מעל 1,000 עבדים הוברחו כל שנה ממדינות הדרום בסיוע של הארגון, על פי [[חוק העבד הנמלט 1793|חוק העבד הנמלט משנת 1793]], נדרשו פקידים ממדינות חופשיות לסייע לבעלי עבדים או לסוכניהם שחזרו לעבדים הנמלטים, אך אזרחים וממשלות של מדינות חופשיות רבות התעלמו מהחוק, ומסילת הרכבת המחתרתית שגשגה.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=White, Deborah G. (Deborah Gray), 1949-|שם=Freedom on my mind : a history of African Americans, with documents|מקום הוצאה=Boston|קישור=https://www.worldcat.org/oclc/795173920|oclc=795173920|מו"ל=Boston : Bedford/St. Martins}}}} ההשערות אומרות כי 3,000 איש בקירוב לקחו חלק בפעילות הארגון, חלק פעלו כסוכנים שמטרתם לגייס כספים וחלק כמבריחים או כאלו המספקים מקום מסתור. המדינות אליהן הוברחו העבדים המשוחררים היו בטוחות משום שלא הסגירו חזרה את הנמלטים ואף הגישו סיוע רחב. במדינות אליהם נקלטו העבדים הם עבדו כחקלאים וסייעו בהקמת חוות שונות.
 
עם הזמן גם בצפון וגם בדרום הבינו כי קיים קושי גדול לאכוף את חוקי העבדים הנמלטים שנחקקו ב-1850. למעשה, היה זה חוסר היכולת של הממשלה הפדרלית לאכוף את החוקים המהווים את הגורם העיקרי בהפרדה. בשנת 1861, החלה מלחמת האזרחים האמריקאית. ככל שהמלחמה התפשטה דרומה, רבים מהאדונים נמלטו כשהם לוקחים איתם את עבדיהם ומשאירים את הזקנים והחולים מאחור. צבאות האיחוד שנכנסו לשטחים שפונו מצאו ייאוש ורעב. הניצולים הועברו במעלות הנהר אל החזית הצפונית שם טופלו על ידי גורמי סיוע שונים. באותה התקופה, מפקד [[מערב ארצות הברית]], הגנרל [[יוליסס סימפסון גרנט|גרנט]], אישר לארגון הרכבת התחתית המחתרתית להעביר עבדים ממקום למקום. כך, נחשפה הרשת הרחבה והופסקה הפעילות המחתרתית, מרבית פעילי הארגון התפנו לטובת שיקום וסיוע לנפגעי המלחמה.
 
==ראו גם==