הבדלים בין גרסאות בדף "אדוארד הראשון, מלך אנגליה"

עריכה, הרחבה
מ (החלפת פרמטרים לשמות פרמטרים אחידים בתבניות (תג))
(עריכה, הרחבה)
כנער, חזה אדוארד בתבוסות ובהשפלות של אביו, כולל הכניעה שנאלץ להיכנע ללחץ ה[[ברון|ברונים]], ובפרט לאויבו הגדול של הנרי, גיסו [[סימון החמישי דה מונפור]].
 
בשנת [[1261]] מרד המלך בשלטון הבארוניםהברונים, וביקש את תמיכתו של מלך צרפת [[לואי התשיעי, מלך צרפת|לואי התשיעי]], שנודע אחר כך בכינוי '''לואי הקדוש'''. אדוארד נטה תחילה לתמוך בבארוניםבברונים, אולם לאחר שלואי הצטרף לאביו, תמך אדוארד במלך ועמד לצידו במלחמת האזרחים שפרצה ב-[[1263]].
 
ב-[[1264]] ניצח דה מונפור את צבא המלך ב[[קרב לואס]] (Lewes), ואדוארד הוחזק במחנהו כבן ערובה במחנהו של מונפור כדי לוודא שהמלך המנוצח עומד בתנאי חוזה השלום שהושתו עליו. אדוארד נמלט מהשבי, והביס את מונפורהברונים ב[[קרב אוושם]], בו נהרג סימון ממונפורדה בקרבמונפור. אדוארד רדף את בניו של דה מונפור שהיו בני דודו, אולם עסק גם בשיקום המדינה ובפיוס בין המלך לבארוניםלברונים, פיוס שנסתיים בטוב ב-[[1267]].
 
==אדוארד במסעי הצלב==
 
==על כס המלכות==
בינתיים, מת בנובמבר 1272 המלך הנרי. עקב שמו הטוב, יכולותיו הצבאיות, והשמועות המופרזות שהגיעו ממסעי הצלב, הוכרז אדוארד כמלך ללא מתנגדים והבארוניםוהברונים נשבעו לו [[שבועת אמונים]]. אדוארד חזר לאנגליה רק ב-[[1274]] ו[[הכתרת מלכי בריטניה|הוכתר]] למלך ב[[כנסיית וסטמינסטר]]. למרות שמלכו לפניו שלושה מלכים בשם "אדוארד" הוא נקרא בשם "אדוארד הראשון" מכיוון שמאז [[המלכים הנורמנים|הכיבוש הנורמני]] "התאפסה" ספירת [[מלכי אנגליה|המלכים האנגלית]].
 
==הכנעת הוולשים==
בשנת [[1267]], בימי המלך הנרי השלישי, נחתם [[שלום מונטגומרי]] לפיו ניתנה עצמאות חלקית לוויילסלויילס. הנסיך הוולשי [[ל'ואלין אפ גריפיד']] (Llywelyn ap Gruffidd) שפירוש שמו "כמו אריה", הרחיב את שליטתו אל [[נחלות המארש]] בדרום ויילס וקיבל את התואר [[הנסיךנסיך מוויילסויילס]], אם כי באופן רשמי חויב ב[[שלמי כבוד]] למלך אנגליה. אדוארד סירב להכיר בהסכם שחתם אביו ולליווליןול'ואלין מצידו לא התייצב לטקס ההכתרה בוסטמינסטרב[[וסטמינסטר]]. ב-[[1275]] לכדו [[פירטים]] בשרות אדוארד ספינה שהובילה את אלינור ממונפור, בתו היחידה של סימון ממונפור אויב המלך, כדי להנשאלהינשא ללליווליןלנסיך ל'ואלין.
 
לאחר שלליווליןשל'ואלין סירב להצהיר נאמנות ל[[ממלכת אנגליה]], יצא אדוארד למערכה נגד ויילס בשנים [[1276]] ו-[[1277]]. בסופה הוכרח ל'ואלין הוכרח לשלם את מיסי הנחלה לאנגליה, והורשה לשלוט רק ברצועת אדמה צרה ב[[ממלכת גוויניד'|גוויניד']] (Gwynedd), אחד ממחוזות ויילס. ברם ב-[[1282]] פתח אחיו הנסיך [[דוויד' אפ גריפיד']] ב[[מרד]] נגד השלטון האנגלי. אדוארדבשלבי דיכאהלחימה הראשונים היו לוולשים מספר הצלחות בבלימת האנגלים באנגלסי וצפון-מזרח ויילס, ואדוארד אף הציע לל'ואלין להגיע להסכם בו יעביר את המרדויילס באכזריותלשלטון האנגלי ובתמורה יקבל תארים ואדמות באנגליה, אך ל'ואלין סירב. ל'ואלין נהרג בקרבלבסוף במהלך קרב על גשר אורווין (במרכז מחוז [[פוויס]] של ימינו) ואחיו דוויד' נתפס, עונהוהוצא קשותלהורג ב[[תלייה, והוצאגרירה להורגוביתור]]. ובכךבכך הושם הקץ לעצמאות הוולשית.
 
אדוארד הקים סדרת [[טירה (מבצר)|טירות]] מבוצרות סביב גבולות ויילס שהידועה ביניהן הייתה [[טירת קרנארבון]] - Caernarfon, ויילס סופחה בחוק לאנגליה, והמלך העניק לבנו הבכור [[אדוארד השני מלך אנגליה|אדוארד]] את התואר [[הנסיך מוויילס]], תואר המוענק מאז ועד היום לכל בניהם הבכורים של מלכי אנגליה.
לאחר הכנעת ויילס, הפנה אדוארד את תשומת לבו לסקוטלנד. בתחילה, ניסה לעשות זאת באמצעים מדיניים. הוא תכנן להשיא את בנו למלכה הילדה של סקוטלנד, [[מרגרט, העלמה מנורווגיה]], אולם לאחר שמרגרט מתה, הסכימו האצילים הסקוטים כי אדוארד יבחר את היורש לכתר סקוטלנד מתוך הטוענים לכתר.
 
אדוארד בחר ב[[ג'ון, מלך סקוטלנד|ג'ון באליול]] וקיווה כי זה יסכים להישבע אמונים לאנגליה ולתמוך בה כספית וצבאית במלחמתה נגד צרפת. מנגד, אולם ג'ון באליול ראה בכך השפלה וב-[[1293]] כרת ברית עם צרפת והתכוון לפלוש לאנגליה.
 
אדוארד כינס את הצבא הגדול ביותר עד אז, החריב את העיר [[בריק שעל הטוויד]] וטבח בתושביה, והמשיך ל[[דאנבר]] ו[[אדינבורו]]. מ[[אדינבורו]] נטל המלך את [[אבן הגורל]] שנלקחה ל[[כנסיית וסטמינסטר]], שם נודעה כ'''כסא המלך אדוארד''' ושימשה להכתרת מלכי אנגליה מ-[[1308]] ועד [[1996]], שבה הוחזרה לסקוטלנד. באליול ויתר על הכתר ונכלא ב[[מצודת לונדון]], אולם שוחרר שלוש שנים לפניאחר כך ביולי [[1299]], והורשה שחזרלגלות לאחוזותיו בצרפתב[[צרפת]]. כל בעלי האדמה בסקוטלנד נדרשו להישבע [[שבועת אמונים]] לאדוארד, והוא שלט בסקוטלנד כבפרובינציה אנגלית באמצעות [[משנה למלך|משנים למלך]].
 
ב-[[1297]] פרץ מרד סקוטי בראשות [[ויליאם וולאס]] ואנדרו דה מוריי, שטענו שהם פועלים להביא להשבת המלך ג'ון לכס הסקוטי, בעוד הוא נותר בצרפת ולא תמך במרד הסקוטי. המורדים הסקוטים הביסו את הצבא האנגלי בקרב על גשר סטרלינג, ובעקבותיו איבדו האנגלים חלקים נרחבים מסקוטלנד. לאחר סיום המלחמה בצרפת התפנה אדוארד למרד הסקוטי, והביס את המורדים בקרב פאלקירק. וולאס הוסגר לאנגלים בשנת [[1305]], והוא נשפט במשפט ראווה שבסופו הוצא להורג ב[[תלייה, גרירה וביתור]].
 
אדוארד תכנן לאחד את [[ממלכת אנגליה]] ו[[ממלכת סקוטלנד]] לממלכה מאוחדת אחת, אך לא הספיק לעשות זאת. הוא מת ב-[[1307]] בדרכו להלחם ב[[רוברט הראשון, מלך סקוטלנד|רוברט דה ברוס]] מנהיג הסקוטים החדש. אדוארד ציווה כי יבשלו את בשרו וכי עצמותיו ייצאו לקרב נגד הסקוטים אולם ליבו ייטמן ב[[ירושלים]]. משאלתו לא התמלאה והוא נקבר בטקס פשוט בכנסיית וסטמינסטר. על כס המלוכה באנגליה עלה בנו [[אדוארד השני]].
אדוארד חשב לעשות זאת על ידי גיוס תמיכתם של בעלי האדמות הקטנים, ושל הסוחרים ובעלי המקצועות החופשיים בערים. כדי לעשות זאת גייס אדוארד לצידו את הפרלמנט. עד ל-[[1286]] זימן אדוארד פרלמנטים פעמיים בשנה (בימים ההם הייתה זו סמכותו הבלעדית של המלך לזמן פרלמנט ולהיוועץ בחבריו). בשנת [[1295]], כאשר נזקק אדוארד לכסף כדי להילחם בפיליפ מלך צרפת (שהפקיע את דוכסות גסקוניה), זימן אדוארד את האספה הנרחבת ביותר שזומנה עד אז באנגליה.
 
אספה זו נודעה בשם "הפרלמנט לדוגמה", מאחר שהיא ייצגה את כל שכבות החברה באנגליה: הבארוניםהברונים, הכמורה, האבירים והעירוניים. מאז הכילו בדרך כלל הפרלמנטים נציגים של כל השכבות הללו.
 
אדוארד השתמש בסמכותו המלכותית לבסס את זכויות הכתר על חשבון זכויות היתר [[פיאודליזם|הפיאודליות]] של הברונים, לקדם את ה[[שוויון]] בפני החוק, להטיל [[מס]]ים, ולנסח בכתב את [[המשפט המקובל]].
 
==ראו גם==
 
* [[ויליאם וולאס]]
* [[רוברט הראשון, מלך סקוטלנד|רוברט דה ברוס]]
 
* [[לב אמיץ]]
* [[מלחמתו של רוברט דה ברוס]]
789

עריכות