חיים נחמן ביאליק – הבדלי גרסאות

ל[[קובץ:Bialik young.jpg|שמאל|ממוזער|260px|ביאליק, [[1903]]]]

בשנת [[1890]] הגיע ביאליק בן ה-17 ל[[ישיבת וולוז'ין]], בראשותו של [[הנצי"ב]] (הרב נפתלי צבי ביאלייהודה היהברלין), גייושהה אחושרמוטהיבה כשנה וחצי. לימוד [[תלמוד]] לא היה הסיבה המרכזית בגינה הגיע לישיבה, אלא רצונו העז לרכוש השכלה כללית.{{הערה|עדות עצמו, במכתב מוולוז'ין לחבריו בז'יטומיר, מיום ז' באלול תר"ן; הולצמן תשס"ט עמ' 47.}} ביאליק חשב שהוא מגיע לישיבה שבה לומדים גם "שבע חכמות ושבעים לשון" – [[לימודי חול]] – אך התאכזב כשגילה כי ב[[סדר (ישיבה)|סדרי הישיבה]] לומדים רק תלמוד. במהלך החודשים הראשונים לשהותו בישיבה התמיד ביאליק לשקוד על תלמודו,{{הערה|[[מנחם מנדל זלוטקין]], "ישיבת וולוז'ין בתקופת ביאליק". בתוך: [[עמנואל אטקס]] ו[[שלמה טיקוצ'ינסקי]] (עורכים), '''ישיבות ליטא – פרקי זכרונות''', ירושלים: [[מרכז זלמן שזר]] ומרכז דינור, 2004, עמ' 182–192; מכתבו הנ"ל מיום ז' באלול תר"ן; הולצמן תשס"ט עמ' 50 מגדיר זאת: "אחוז תסכול וזעם הסתער על לימודי הגמרא מתוך החלטת ייאוש להיות 'רב ככל הרבנים'.}} אך בהמשך השתלב בחברה ה"[[תנועת ההשכלה היהודית|משכילית]]" שבישיבה, שעסקה גם בלימודי חול ובפעילות ציונית. [[אבא בלושר]], [[סופר]] ותלמיד ישיבת וולוז'ין, מספר על אודות אותה חבורה של תלמידים "משכילים" שהייתה בישיבה. בתוך דבריו מתאר בלושר את אישיותו של ביאליק ואת מעמדו החברתי בתוך הקבוצה: