נסיגת צה"ל מסיני ומעזה (1956–1957) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏הנסיגה והמאבק המדיני: אייזהאואר בשידור רדיו
שורה 206:
ממשלת ישראל לא המתינה יותר ובעוד הדיון בכנסת המשיך להתנהל גם למחרת, ב-[[6 במרץ]] החלו כוחות צה"ל לפנות את רצועת עזה. ב-[[8 במרץ]] הפינוי שארך 22 שעות הושלם כאשר טור של זחל"מים וטנקים, שהיוו את המשמר העורפי של הכוח המפנה, יצא את [[רפיח]] בשעה 5.00 אחר הצהרים ויחידה [[שוודיה|שוודית]] של כוח החירום של האו"ם נכנסה לרצועה.
 
באותו יום השלימו כוחות צה"ל את פינוי שארם א-שייח', שבינתיים קיבלה כבר בישראל את השם "מפרץ שלמה", כשם שהאי טיראן קיבל כבר את השם "יטבת". הפינוי הושלם כאשר רצועת החוף המזרחית של סיני נמסרה בשעה 6:00 בערב ליחידה [[פינלנד|פינית]] מכוח החירום של האו"ם וכשעה וחצי לאחר מכן הורד דגל ישראל מעל לתורן בשארם א-שייח' ובמקומו הונף דגל האו"ם וצה"ל מסר את המקום ליחידה הפינית. מפקד היחידה הפינית מסר לקציני צה"ל במקום כי תפקיד יחידתו הוא לפקח על מעבר חופשי של ספינות בְמצריםבמְצרים. הרמטכ"ל רב-אלוף משה דיין נכח במעמד זה. הציוד והחיילים הועמסו על ספינות [[חיל הים הישראלי]] שהפליגו ל[[נמל אילת]]. בזאת הגיע לקיצו שלטון ישראל בסיני שארך 5 חודשים. תקוות ישראל הייתה כי בעקבות הפינוי תקיים ארצות הברית את הבטחתה לקיום חופש שיט ישראלי במצרי טיראן.
 
עם תום הפינוי השתרר בגבול ישראל-מצרים שקט שנמשך עשר שנים.