התקשרות לצדיק – הבדלי גרסאות

כנגדן, ב[[חסידות חב"ד#מקום הרבי בחסידות|חסידות חב"ד]] הקפידו על איזון בין התקשרות לצדיק לצורך השגות רוחניות לבין חובתו של החסיד האינדיבידואל לעבודת ה' עצמית, אך גם לפי תפיסת חב"ד הצדיקים הם הראש והמוח של ההמון, וההמון יונק מהם את כוחו ודבק דרכם באלוהות, ולכן ההתקשרות לצדיק, "התקשרות" בלשון המקובלת בחב"ד, היא מוכרחת המציאות. בלשונו של [[בעל התניא]]: {{ציטוטון|בכל דור ודור יש ראשי אלפי ישראל שנשמותיהם הם בבחינת ראש ומוח לגבי נשמות ההמון ועמי הארץ... יניקת וחיות נפש רוח ונשמה של עמי הארץ הוא מנפש רוח ונשמה של הצדיקים והחכמים, ראשי בני ישראל שבדורם... על ידי דביקה בתלמידי חכמים קשורות נפש ורוח ונשמה של עמי הארץ ומיוחדות במהותן הראשון ושורשם שבחכמה עילאה}}{{הערה|[[ספר התניא]], פרק ב}}.

 

לתפיסה זו קמה ביקורת מתוך העולם היהודי, כותב הרב [[אברהם יצחק הכהן קוק]] שצריך להיזהר בעת שנדבקית בצדיק, כי נדבקים בכל אישיותו, ביתרונות ובחסרונות כאחד: {{ציטוטון|הדבקות בצדיקים, כדי שיתערב כח המציאות שבנשמתם עם הנשמה הבלתי נשלמת, היא דבר נכבד מאד במהלך התפתחות הנפשות. אבל צריך שמירה גדולה, שאם יטעה בצדיק אחד, וידבק בו דבקות פנימית הויתית, וידבק ג"כ בחסרונותיו, הם יפעלו לפעמים על הדבק במדה גרועה הרבה ממה שהם פועלים על האיש המקורי...}}.{{הערה|[[אורות (ספר)]] ישראל פרק ג' פסקה ג}}