טומאת מדרס – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ אחידות במיקום הערות שוליים
שורה 1:
[[קובץ:מדרס לטומאה ב.JPG|שמאל|ממוזער|250px| תמונת אילוסטרציה של אשה בעת נדתה עומדת על שטיח בתוך [[מעלית]]. על ידי שימת רוב משקל גופה על השטיח, הופכת אותו למדרס טמאה]]
 
במונח ה[[משנה]], '''טומאת מדרס''' היא אחת מדרכי ההיטמאות, והנהו ביטוי המסמן חפץ שנהפך להיות - או ראוי להיותלהפוך - ל[[אב הטומאה]]. במקורות אחרים, נקראת הטומאה בשם '''טומאת משכב ומושב'''.
 
טומאה זו, נגרמת על ידי העברת טומאה מגוף חי לאובייקט אחר. אדם כאשר הוא [[זב (טמא)|זב]], או אשה שהיא [[זבה]] או [[נידה]] או יולדת, שכוב/ה על חפץ המיועד למשכב או למושב - כמו [[מיטה]] המיועדת ל[[שכיבה]] או [[כיסא]] המיועד ל[[ישיבה (תנוחה)|ישיבה]], ובאופן דומה - "מרכב" - חפץ המיועד לרכיבה. החפץ נהפך להיות '''טמא מדרס''', ורמת טומאתו מוגדרת כ[[אב הטומאה]] הראוי לטמא אדם או כלים טהורים בנגיעתם בו בלבד.
== המקור ==
 
שורה 11:
 
=== פירוש המילה ===
המילה מדרס שורשו פירושו כעין דריסה, כלומר כל כלי או חפץ העשוי לדריסת רגלי אדם. דוגמאות למדרס כוללות חפצים וכלים ששימושם רב בחיי יום-יום רגילים; [[כסא]], [[ספה]], [[מזרן]] וגם [[שטיח]].
 
== אופני היטמאות ==
שורה 23:
 
טומאה זו נוצרת, על ידי אחד מה[[טומאת אדם|טמאים]] הבאים:
* '''[[זב (טמא)|זב]]''': גבר שיצאה מאיבר מינו הפרשה חולנית הנקראת "זיבה" והדבר קרה מספר פעמי, עליו להמתין עד שיעברו שבעה ימים רצופים ללא הפרשה זו ("שבעה נקיים"), ואז עליו לטבול ב[[מעיין]] (ולא במקווה) ולהביא קורבן להשלמת טהרתו.
 
* '''[[זב (טמא)|זב]]''': גבר שיצאה מאיבר מינו הפרשה חולנית הנקראת "זיבה" והדבר קרה מספר פעמי, עליו להמתין עד שיעברו שבעה ימים רצופים ללא הפרשה זו ("שבעה נקיים"), ואז עליו לטבול ב[[מעיין]] (ולא במקווה) ולהביא קורבן להשלמת טהרתו.
 
התורה קבעה על הזב סדרת חומרות מיוחדות: א. "טומאת מדרס" - חפץ שהזב ישב, שכב, נשען או רכב עליו נעשה "אב הטומאה" כמותו. ב. "מעיינות" - נוזלי הגוף של הזב (רוק, זרע, זוב, שתן) מטמאים כ"אב הטומאה". ג. "היסט" - אדם או כלי שהזב והדומים לו הזיזו אותו, גם אם לא נגע בו, נטמא ונעשה "ראשון לטומאה".
* '''[[נידה]] ו[[זבה]]''' - אישה במהלך הו[[וסת]] החודשית נקראת "נידה", והיא "אב הטומאה" למשך שבעה ימים (כולל ימי הווסת עצמם), ובסופם עליה לטבול ב[[מקווה]]. אישה שמדממת שלושה ימים רצופים בזמן שלא צפתה ווסת נקראת "זבה". עליה להמתין עד שיהיו שבעה ימים שלמים ללא דימום ("שבעה נקיים"), ורק אז תוכל להיטהר בטבילה במקווה ובהקרבת קורבנות.
 
* '''[[נידה]] ו[[זבה]]''' - אישה במהלך הו[[וסת]] החודשית נקראת "נידה", והיא "אב הטומאה" למשך שבעה ימים (כולל ימי הווסת עצמם), ובסופם עליה לטבול ב[[מקווה]]. אישה שמדממת שלושה ימים רצופים בזמן שלא צפתה ווסת נקראת "זבה". עליה להמתין עד שיהיו שבעה ימים שלמים ללא דימום ("שבעה נקיים"), ורק אז תוכל להיטהר בטבילה במקווה ובהקרבת קורבנות.
 
החומרות שקיימות בזב (מדרס, מעיינות והיסט) קיימים גם בנידה ובזבה, אלא שבהן ה"מעיינות" המטמאים כוללים את דם הווסת במקום הזרע, ונוספת חומרה נוספת - גבר המקיים יחסי מין עם נידה או זבה נקרא "בועל נידה", ונעשה "אב הטומאה" כמותן. אם כי, טומאתו קלה יותר, בכך שבעוד שהנידה עצמה עושה את משכבה ומושב ל[[אב הטומאה]], עושה הזב את משכבו ומושבו ל[[ולד הטומאה]] בלבד{{הערה|{{רמב"ם|מטמאי משכב ומושב|ג|ב}}.}}.
 
קים הבדל בין טומאת זב לזבה: בעוד שדם זב ורוקו מטמאים רק כאשר הם לחים, הרי שדם נידה זבה ויולדת מטמאים בין לחים ובין יבשים{{הערה|{{רמב"ם|מטמאי משכב ומושב|ב|א}}.}}.
 
* '''[[טומאת יולדת]]''' - אישה במשך השבוע שלאחר לידת בן, או שבועיים לאחר לידת בת, ובמהלך ימים אלו דינה כנידה לכל דבר ועניין. לאחר מכן מתחילה תקופה הנקראת '''ימי טוהר''' שבה היא טמאה בדרגה פחותה, שנמשכת שלושים ושלושה ימים בלידת בן וששים וששה ימים בלידת בת. לאחר מכן היא צריכה להקריב קורבנות.
== אופנים לטמא אחרים ==
שורה 51 ⟵ 48:
== הדיון בשטיח קבוע ==
 
ככל הנראה, המדרס שעליו כיוון המשנה הייתה מסוג של שטיח ניידי שאינו קבוע במסמרים. ה[[תוספתא]] הרחיבה את הדיון דיון על שטיח שהוקבע בקרקע על ידי מסמרים ודנוהו כמוכשר להיטמא טומאת מדרס. אולם, פירוש ה'''חסדי דוד''' (הרב [[דוד פרדו]]) מחליף גירסת התוספתא ומטהר שטיח שהוקבע במסמרים לקרקע מטעם שהשטיח בטל לגבי הקרקע, והוא נחשב כעצם הקרקע שלעולם אינו מקבל טומאה.{{הערה|1=פירוש חסדי דוד לתוספתא כלים יא, י}}.
 
== ראו גם==