טומאת מדרס – הבדלי גרסאות

במונח ה[[משנה]], '''טומאת מדרס''' היא אחת מדרכי ההיטמאות, והנהו ביטוי המסמן חפץ שנהפך להיות - או ראוי להיותלהפוך - ל[[אב הטומאה]]. במקורות אחרים, נקראת הטומאה בשם '''טומאת משכב ומושב'''.

טומאה זו, נגרמת על ידי העברת טומאה מגוף חי לאובייקט אחר. אדם כאשר הוא [[זב (טמא)|זב]], או אשה שהיא [[זבה]] או [[נידה]] או יולדת, שכוב/ה על חפץ המיועד למשכב או למושב - כמו [[מיטה]] המיועדת ל[[שכיבה]] או [[כיסא]] המיועד ל[[ישיבה (תנוחה)|ישיבה]], ובאופן דומה - "מרכב" - חפץ המיועד לרכיבה. החפץ נהפך להיות '''טמא מדרס''', ורמת טומאתו מוגדרת כ[[אב הטומאה]] הראוי לטמא אדם או כלים טהורים בנגיעתם בו בלבד.

המילה מדרס שורשו פירושו כעין דריסה, כלומר כל כלי או חפץ העשוי לדריסת רגלי אדם. דוגמאות למדרס כוללות חפצים וכלים ששימושם רב בחיי יום-יום רגילים; [[כסא]], [[ספה]], [[מזרן]] וגם [[שטיח]].

ככל הנראה, המדרס שעליו כיוון המשנה הייתה מסוג של שטיח ניידי שאינו קבוע במסמרים. ה[[תוספתא]] הרחיבה את הדיון דיון על שטיח שהוקבע בקרקע על ידי מסמרים ודנוהו כמוכשר להיטמא טומאת מדרס. אולם, פירוש ה'''חסדי דוד''' (הרב [[דוד פרדו]]) מחליף גירסת התוספתא ומטהר שטיח שהוקבע במסמרים לקרקע מטעם שהשטיח בטל לגבי הקרקע, והוא נחשב כעצם הקרקע שלעולם אינו מקבל טומאה.{{הערה|1=פירוש חסדי דוד לתוספתא כלים יא, י}}.