ציונות – הבדלי גרסאות

עד סוף [[המאה ה-17]], הרוב המכריע של היהודים באירופה היו דתיים או מסורתיים. במהלך [[המאה ה-18]] נעורה באירופה תנועה רעיונית שנקראה [[תנועת הנאורות|עידן הנאורות]]. תנועה זאת גרמה לפתיחות מצד הנוצרים כלפי היהודים. בתגובה לתנועה זו החלה [[יהדות אירופה]], במהלך המאה ה-19, בעיקר ב[[גרמניה]] וב[[צרפת]] להיפתח לחברה הכללית הנוצרית. תהליך ההיפתחות לרעיונות מערביים מודרניים, כונה על ידי היהודים [[תנועת ההשכלה]]. עד שלהי המאה ה-19, יהדות זאת עברה תהליך משמעותי של השתלבות בחברה הכללית. במהלך המאה ה-19, זכו היהודים במערב אירופה לאמנציפציה (שיווין זכויות), ובאופן רשמי הפכו היהודים, לראשונה מאז עליית [[נצרות|הנצרות]], לאזרחים שווי זכויות.

 

 

רוח נאורות וההשכלה, הגיעו למזרח אירופה רק בעשורים האחרונים של המאה ה-19. יהודי [[מזרח אירופה]] החלו גם הם בתהליך של השכלה וחילון, אם כי בצורה מתונה בהשוואה ליהודי מרכז אירופה. עמי מזרח אירופה ככלל היו שמרנים יותר (בשל הפיתוח האיטי יותר של מדינות אלו ועוצמתה הרבה יותר של הכנסייה) ולכן תהליך ההשכלה היהודית בקרב עמים אלה נתקל באי-סובלנות גדולה יותר מצד החברה [[נצרות|הנוצרית]]. ההתנגדות להשתלבות היהודים בחברה התבטאה ב[[פוגרום|פוגרומים]] שהידועים ביניהם היו [[הסופות בנגב]] ו[[פרעות קישינב]]. בניגוד ליהודי מרכז אירופה, יהודי מזרח אירופה לא קיבלו [[אמנסיפציה]], כך שנשארו מופלים על פי החוק וסבלו מהתנכלויות של השלטון. כתוצאה מכך היהודים המשכילים במזרח אירופה התקשו למצוא דרך להקלט בחברה הכללית. חלק גדול מהיהודים המשכילים של מזרח אירופה השתתפו ב"[[הבונד|בונד]]", ארגון סוציאליסטי יהודי שפעל ברוסיה. חלק אחר חיפש את גורלו בארצות מערביות שבהן יוכלו היהודים להיקלט ביתר קלות, ובעיקר בארצות הברית.