המהפכה הצרפתית – הבדלי גרסאות

===המעמדות===

האצולה הצרפתית נפגעה קשות מן המהפכה, אך הרבה פחות משניתן היה לסבור מהרטוריקה השלטונית או ממצבה החוקי על הנייר.{{הערה|שם=אצולה1}} היא חוסלה כמעמד ב-1791, אך בפועל בניה המשיכו להחזיק באדמותיהם וביתרונות שהקנו להם זכויות-היתר המבוטלות. אמנם 1,200 הוצאו להורג בטרור, אך לא יותר מ-25%, וכנראה קרוב יותר ל-5%, מהאצילים פנו להגירה. ב-1815 החזיקה אצולת המשטר הישן (להבדיל מהאריסטוקרטים החדשים שנפוליאון מינה) ב-80% מהקרקעות שהיו לה ערב המהפכה. היא שרדה את התהפוכות של 99–1789 ככח בר-קיימא ונותרה כזו בפוליטיקה עד שלהי המאה הבאה. בתחום אחד לפחות היא איבדה לעד וללא ספק את זכויות-היתר שלה: נטל המס עליה הוגבר מאוד ולא חזר עוד לרמות העבר. תוצאה בלתי-צפויה של רדיפתה הייתה התלכדות התעמולה נגדה מצד המהפכנים עם תדמיתה בעיניה. האצולה שטרם 89' הייתה מעמד דינמי ופתוח שקל היה להתקבל אליו ושהיה מעורב ביוזמות עסקיות רבות, אך שיוקרתו נבעה מהדימוי העצמי כקבוצה מיוחסת ואנינה. ההסתה נגדה, שתיארה את האצולה כטפילית ומנוונת, דווקא קיבעה ראייה זו.

 

מי שנפגעה אנושות הייתה הכנסייה. 1,000 כמרים הוצאו להורג בטרור ו-25,000 גורשו או נמלטו, כ-17% מהמעמד הראשון. הקרע בין הכנסייה החוקתית החדשה להיררכיה הרשמית היה חמור ומתמשך, ושתיהן בתורן ספגו רדיפות אלימות במהלך המסע להכרתת הנצרות בימי הטרור. הכנסייה ששוקמה לאחר הקונקורדט של נפוליאון ב-1801 הייתה חלשה ומרוסקת, וניצבה בעמדת נחיתות מול הוותיקן. המנזרים ורבבות הנזירים והנזירות שחיו בהם כמעט ונעלמו. המדינה הריכוזית הפקיעה בהדרגה רבות מסמכויות הכמורה, מעניינים פשוטים כניהול מרשם הלידות והפטירות ועד למונופול שהחזיקה על מערכות החינוך, הרווחה והבריאות הציבוריות.