מדינות הציר – הבדלי גרסאות

[[איטליה הפאשיסטית]] הייתה החברה השלישית בציר, והשתייכה למדינות הציר בשני גלגולים חוקתיים, שניהם תחת הנהגתו של [[בניטו מוסוליני]]. האחד כ"ממלכת איטליה" מיום חתימת ההסכם התלת צדדי ועד כניעתה של איטליה לבעלות הברית בספטמבר [[1943]], והשנייה כ[[ממשלת בובות|מדינת בובות]] איטלקית בשליטה גרמנית בצפון המדינה, שכונתה "[[הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית]]", וידועה אף כ"[[הרפובליקה של סאלו]]". שתי המדינות היו תחת שליטת [[המפלגה הפשיסטית של איטליה]], ומכאן כינוי התקופה בתולדות איטליה כ"איטליה הפאשיסטית".

ראש המדינה הרשמי בממלכת איטליה היה המלך [[ויטוריו אמנואלה השלישי]], אך השליט בפועל היה ראש ממשלתוהממשלה, מוסוליני, ולתקופה קצרה בין [[25 ביולי]] [[1943]] עד לכניעת איטליה ולפרישתה מן הציר בספטמבר 1943, שימש בתפקיד זה המרשל [[פייטרו באדוליו]]. ויטוריו אמנואלה אף הוכרז כמלך [[אלבניה]] וקיסר [[אתיופיה]]. אתיופיה נכבשה על ידי האיטלקים ב-[[1936]] וסופחה למושבה האיטלקית "מזרח אפריקה האיטלקית". אלבניה נכבשה ב-[[1939]], והצטרפה ל"[[אוניה פרסונלית]]" עם איטליה כשקיבלה את ויטוריו אמנואלה השלישי כמלכה. כן החזיקה איטליה מתקופות קודמות במושבות ב[[לוב]] ובאיי ה[[דודקאנס]]. כן כבשה איטליה חלק מ[[הרי האלפים]] שהיה טריטוריה [[צרפת]]ית לאחר שתקפה את צרפת, מספר שבועות לאחר הפלישה הגרמנית לצרפת ול[[ארצות השפלה]]. לאחר חתימת ההסכם התלת צדדי תקפה איטליה את [[יוון]]. [[מלחמת איטליה-יוון]] הייתה כישלון צבאי, ואיטליה ביקשה את סיועה של גרמניה ו[[בולגריה]] על מנת לנצח את היוונים. לאחר המלחמה, בין [[1941]] לספטמבר [[1944]] שלטה איטליה בחלקים נרחבים מיוון, שחולקה בין גרמניה, בולגריה ואיטליה.

[[הרפובליקה של סאלו]], גלגולה השני של המדינה הפשיסטית האיטלקית, הוקמה בשטחי הכיבוש הגרמני בצפון איטליה, לאחר שהמלך וראש ממשלתו באדוליו פעלו לחתימה על [[הסכם שביתת הנשק עם איטליה במלחמת העולם השנייה|הסכם שביתת הנשק עם בעלות הברית]]. המדינה, שהייתה למעשה ממשלת בובות בחסות גרמנית, בה היה מוסוליני ראש המדינה להלכה, אך השליטה בפועל הייתה בידי הגרמנים, התקיימה בין [[25 בספטמבר]] [[1943]] ל-[[25 באפריל]] [[1945]].

'''היהודים איטליה הפאשיסטיתבאיטליה'''{{ש}}

ב-[[1944]] התקרב [[הצבא האדום]] אל שטחה של הונגריה. במרץ 1944 הסתבר כי הורטי מחפש את הדרך אל מחוץ לברית. ב-[[19 במרץ]] 1944 כבשו הגרמנים את הונגריה, והציבו בראש הממשלה את [[דומה סטויאי]], שגרירה לשעבר של הונגריה ב[[ברלין]] שהיה ידוע כפרו נאצי. ב-[[16 באוקטובר]] 1944 פנה הורטי אל ברית המועצות בהצעה לשלום נפרד. הגרמנים הביאו להדחתו, והשליטו ממשלהממשלת בראשותבובות [[פרנץפרו סלשי]],- איש מפלגת [[צלב החץ]] ה[[פאשיזם|פאשיסטית]]נאצית.

עם פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] הורע מצבם של היהודים בהונגריה. אמנם לא היו בסכנת השמדה מיידית, אך היו נתונים לרדיפות אנטישמיות, הוגבלו בחוקים מיוחדים (שממשלתו של הורטי החלה לחוקק עוד בשנת [[1938]]) ונשלחו למחנות [[עבודת כפייה]]. עם זאת, כממשלות אחרות, נמנעה ממשלת הונגריה מלשלוח את אזרחיה להשמדה במזרח, כל עוד יכלה לעמוד בפני הלחץ הנאצי לעשות כן. לאחר כיבושה של הונגריה בידי הגרמנים, במרץ [[1944]], הגיע לבודפשט [[אדולף אייכמן]], והצליח לשלוח יותר מחצי מיליון מיהודי הונגריה להשמדה. ביולי 1944 הפסיק הורטי את המשלוחים להשמדה, וזאת כאשר שארית הפליטה של יהודי הונגריה, כמאה וחמישים אלף נפש, מרוכזים ב[[בודפשט]]. עם עלייתה של ממשלת [[צלב החץ]] בראשות [[פרנץ סלשי]] באוקטובר 1944, רצחו הפשיסטים ההונגרים עשרות אלפי יהודים נוספים. אירועי השואה הביאו לרציחתם של 564,500 איש מיהודי הונגריה במחנות ההשמדה.

ב-[[22 ביוני]] [[1941]] הצטרפה רומניה ל[[מבצע ברברוסה]], הפלישה הגרמנית לברית המועצות. לא רק זאת שאפשרה מעבר חיילים גרמנים בשטחה, אלא גם תרמהגייסה 300,000 מחייליה ללחימה לצד הגרמנים בחזית, יותר מכל בעלת ברית משנית אחרת. רומניה סיפחה לשטחה שטחים עצומים. היא השיבה לעצמה את [[בסרביה]] וסיפחה שטחים ניכרים ממזרח לנהר ה[[דניסטר]], כולל העיר [[אודסה]].

ועדת ההיסטוריונים שהוקמה על ידי ממשלת רומניה החליטה שאינה יכולה לנקוב במספר היהודים שהומתושנרצחו בשואה, תחת שלטון רומני, אך ציינה שמספרם נע בין 280,000 ובין 380,000 (כולל יהודים אוקראינים).

לאחר המלחמה הוצא טיסו הוצא להורג, וסלובקיה שבה והתאחדה עם צ'כיה עד לשנת [[1993]].

כשהתקדם [[הצבא האדום]] אל גבול בולגריה, הוקמה בה ממשלה חדשה בראשות מפלגת "חזית העם" שחיפשה דרך לצאת מההסכם התלת צדדי. באוגוסט [[1944]] הכריזה הממשלה על פרישתה מההסכם, והסיגה את כוחותיה מיוון ומיוגוסלביה תוך עימותים עם הנאצים. ברית המועצות הכריזה מלחמה על בולגריה ב-[[9 בספטמבר]] 1944, ובולגריה מצאה עצמה לוחמת נגד הנאצים ונגד הסובייטים בו-זמנית. את הסובייטים לא ניתן היה לעצור, והם נכנסו ל[[סופיה]] ב-[[16 בספטמבר]] 1944. לאחר המלחמה התירה ברית המועצות לבולגריה לשמור בידה את חבל דוברוג'ה הדרומי.

עם תחילת [[מלחמת העולם השנייה]] נראתה יוגוסלביה מוקפת מכל עבריה במדינות פרו-נאציות. [[איטליה הפאשיסטית]] הייתה בעלת אינטרסים ביוגוסלביה עוד מזמן משבר [[פיומה]] בו כבש המשורר הפשיסטי [[גבריאלה ד'אנונציו]] את העיר פיומה ב[[קרואטיה]] והכריז כי המדובר ברפובליקה איטלקית, בשנת [[1919]]. בעיית המיעוטים ביוגוסלביה הביאה לחילוקי דעות בין ה[[קרואטים]] וה[[סלובנים]], המחזיקים ב[[נצרות קתולית|דת הקתולית]] ובין ה[[סרבים]] וה[[בוסנים]], שהחזיקו ב[[נצרות פרבוסלבית|דת הפרבוסלבית]]. הגרמנים ידעו היטב לנצל מתחים אלו. שכנותיה של יוגוסלביה - [[הונגריה]], [[בולגריה]] ו[[רומניה]] - נטו לצד הגרמני, בעוד ש[[יוון]] הקטנה הותקפה על ידי האיטלקים. לאחר הכישלון האיטלקי ב[[מלחמת איטליה-יוון]] היה ברור כי ההתערבות הגרמנית היא אך עניין של זמן, וכי על מנת שהתערבות זו תצלח, יהיה צורך במעבר של חיילים גרמנים דרך שטח יוגוסלביה.

בשנת [[1944]], כאשר נסוגה בולגריה מההסכם התלת צדדי, הציעו הגרמנים ללאומן מקדוני בשם איבאןלאיבאן מיכאילוב להקים מדינה מקדונית עצמאית, אך הוא סירב.

[[קרואטיה]], [[תאילנד]], [[פינלנד]] ו[[עיראק]] לא היו מעולם חלק רשמי מהברית המשולשת, אך הן לחמו לצד מדינות הציר. המניעים לכך שונים, ורמת המעורבות שונה. אנשי ה[[אוסטאשה]] הקרואטים לחמו לצד מדינות הציר מתוך אידאולוגיה וקבלה מוחלטת של התאוריות הגזעניותהאנטישמיות הנאציות, תוך השמדת היהודים בשטח קרואטיה. פינלנד, לעומת זאת, ראתה בלחימה לצד גרמניה כנגד ברית המועצות, הזדמנות לקבל את השטחים שאיבדה ב[[מלחמת החורף]], והייתה למעשה המדינה היחידה מבין מדינות הציר והלוחמות לצידן שמשטרה היה [[סוציאל-דמוקרטיה|סוציאל-דמוקרטי]] להלכה (אם כי לא למעשה), ומבין מדינות אירופה שלחמו לצד כוחות הציר נבדלה בכך שמנעה את הפגיעה ביהודיה ולא קיבלה חקיקה אנטישמית.

[[קובץ:Flag of Iraq 1924.svg|ממוזער|שמאל|180px|דגל ממלכת עיראק]]

לתקופה קצרה נלחמה [[עיראק]] נלחמה לצד מדינות הציר, בעת שהתחוללה [[המלחמה האנגלו-עיראקית]] בשנת [[1941]].

ב[[איטליה הפאשיסטית]] חלו על היהודים [[חוקי הגזע באיטליה|חוקי גזע]] משנת [[1938]], אך כל עוד היה ביד מוסוליני כוח של ממש, הוא נמנע מלהסגירם לידי הנאצים להשמדה. כאשר איבד מוסוליני את כוחו, והמדינה שהוקמה ובראשה עמד נוהלה בפועל בידי הגרמנים, הסכים לנקיטת צעדי רדיפה והשמדה כנגד יהודי הרפובליקה. אלו נרדפו, נצודו, והוסגרו לידי הגרמנים. למעלה מ-7,000 יהודים מתוך 50,000 יהודי איטליה איבדו את חייהםנרצחו, רובם ב[[אושוויץ]].

ביום תחילת הפלישה הגרמנית היו בנורווגיה 1,800 יהודים. רבים מהם נמלטו ל[[שוודיה]] הנייטרלית, וזאת בסיוע חסידי אומות עולם נורווגים. המשטרה האזרחית הנורווגית (politiet) סייעה במקרים רבים לנאצים בתפיסת היהודים, ומשלוחם למחנות ריכוז. 758 מיהודי נורווגיה נספונרצחו בשואה.

לאחר כיבושה בידי מדינות הציר, באפריל [[1941]], חולקה [[יוון]] בין [[גרמניה]], [[איטליה]] ו[[בולגריה]]. הגנרל גאורגיוס צולקוגלו, שחתם על הסכם שביתת הנשק עם ה[[וורמאכט]], מונה על ידי שלטונות הכיבוש כמנהיג ממשלת הבובות הנאצית החדשה שהוקמה ב[[אתונה]]. הממשלה פעלה בחסות כוחות הכיבוש, כאשר במקביל פעלה [[ממשלה גולה]] ב[[קהיר]] בראשות [[אמנואיל צודרוס]]. צולקוגלו נשאר בתפקידו במשך כשנה וחצי, ובדצמבר [[1942]] הוחלף על ידי קונסטנטינוס לוגותטופולוס. באפריל [[1943]] הוחלף לוגותטופולוס בידי [[יואניס ראליס]]. ממשלת הבובות היוונית נאלצה להסכים ל"קנסות" כבדים שהוטלו על יוון בצורת החרמת מצרכי מזון ודגנים לטובת המדינות הכובשות, מעשה שהחריף רעב המוני שנוצר בשטחי הכיבוש שנוהלו בצורה כושלת, והביא למותם של מאות אלפים. כן נאלצה הממשלה להסכים לסיפוחם של [[תראקיה]] ו[[מזרח מקדוניה]] לבולגריה. הממשלה מצאה עצמה במציאות בה נלחם רוב העם היווני באופן אקטיבי נגד הכיבוש באמצעות ארגוני מחתרת. הכיבוש הנאצי עודד יצירתם של ארגונים פשיסטיים, כגון המפלגה הפשיסטית EEE, (האיחוד הלאומי היווניפרו - Εθνικήנאציים Ένωσις Ελλάδος) שנוצרה ב[[סלוניקי]] ב[[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות ה-30]],כגון המפלגה הנציונל-סוציאליסטית היוונית (Ελληνικό Εθνικό Σοσιαλιστικό Κόμμα), שהוקמה אף היא בשנות השלושים, ומפלגות וארגונים נוספים. קיצוניים מקרב אנשים אלו הצטרפו אל "פלוגות הביטחון" (Τάγματα Ασφαλείας, Tágmata Asfalías) שהקים ראליס, בשנת 1943 על מנת ללחום במחתרת הקומוניסטית. בשיאם מנו גדודים אלו כ-22,000 איש. בראשם הועמד גנרל מה-[[SS]] בשם ולטר סימנה. אנשי הפלוגות ביצעו מעשי זוועה אופייניים ל-SS.

לאחר כיבוש [[יוגוסלביה]] על ידי הגרמנים, ופירוקה, החליט הגנרל הגרמני [[היינריך דנקלמן]] שעמד בראש שלטונות הכיבוש ביוגוסלביה, להקים ממשלת בובות סרבית, בראשות הגנרל [[מילאן נדיץ']]. ב-[[1 בספטמבר]] [[1941]] דיבר נדיץ' ברדיו בלגרד, ומסר כי הקים "ממשלת הצלה לאומית" שתפקידה "להציל את ליבת העם הסרבי". הוא קרא לשיתוף פעולה עם הגרמנים, וכנגד ההתנגדות לכיבוש הנאצי. הנסיך פאוול, שהיה [[עוצר (שליט)|עוצר]] בממלכת יוגוסלביה לפני ההפיכה הצבאית הפרו בריטית, ואף חתם על [[ההסכם התלת צדדי]] בשם יוגוסלביה לפני הפלישה הגרמנית, הכיר בממשלת נאדיץ', ובכך נתן כביכול לגיטימציה לממשלה בשם בית המלוכה היוגוסלבי.

ממשלת וישי הייתה [[אנטישמיות|אנטישמית]] במוצהר, וידה הייתה רבה באירועים שהובילו להשמדת כעשרים אחוזים מיהודי צרפת בשואה. הממשלה קיבלה חקיקה אנטי יהודית, והפעילה מחנה ב[[מחנה דראנסי|דראנסי]] בו ריכזה את יהודי צרפת בטרם שולחו להשמדה במזרח. ממשלת וישי פעלה לרישום היהודים, איתורם והסגרתם להשמדה. בשנת [[1942]], עת היה מחנה דראנסי בשליטה צרפתית מוחלטת, נשלחו 42,000 יהודים ממנו להשמדה במזרח. בסך הכול אבדה בשואה כחמישית מיהדות צרפת, לא מעט בשל שיתוף הפעולה של אנשי וישי. חלק מהעם הצרפתי הסגיר יהודים לנאצים יותר מהסטנדרטים של הנאצים עצמם.