הבדלים בין גרסאות בדף "AH-1 קוברה"

הוסרו 21 בתים ,  לפני 7 חודשים
קידוד קישורים, סקריפט החלפות (אוויר, -, - ב, -), הסרת קישורים עודפים, החלפה (אף על פי ש)
(קידוד קישורים, סקריפט החלפות (אוויר, -, - ב, -), הסרת קישורים עודפים, החלפה (אף על פי ש))
 
===מודל 209===
למרותאף על פי שהצעתה של חברת בל לתחרות ה-AAFSS לא התקבלה המשיכה החברה בפיתוח הקונספט שלה למסוק חמוש קל וקטן יותר. בינואר [[1965]] השקיעה חברת בל מיליון [[דולר אמריקני|דולר]] בדגם חדש. דגם זה היה למעשה שילוב של דגם 207, סו סקאוט, עם מרכיבים של דגם UH-1 - ה[[תמסורת (מכניקה)|תמסורת]], ה[[רוטור (מסוק)|רוטור]] שחוזק על ידי תוספת מערכת בקרת יציבות ו[[מנוע סילון#סוגי מנועי סילון|מנוע הטורבו-ציר]] דגם T53. הדגם החדש סומל 209, ודמה לדגם 207.
 
במקביל ליוזמה הפרטית של חברת בל החלו המאורעות בוייטנאם להתפתח בדרך שהייתה לטובת דגם 209. ההתקפות על הכוחות האמריקאיים הלכו ורבו, עד סוף שנת 1965 כבר היו בוייטנאם 50,000 חיילים של צבא ארצות הברית (וזרועות נוספות). שנת 1965 הייתה אמורה להיות שנת סיום פרויקט AAFSS אך הפרויקט דשדש עקב בעיות טכניות ופוליטיות. צבא ארצות הברית היה זקוק למסוק חמוש לתקופת ביניים, עד להשלמת פיתוחו של מסוק התקיפה המיועד, ופנה לחמש חברות בבקשת הצעות לפתרון מהיר. חברת [[בואינג ורטול]] הציעה דגם חמוש של ה[[בואינג CH-47 צ'ינוק|CH-47 צ'יינוק]], שסומל ACH-47A; חברת [[קאמאן]] הציעה גרסה של מסוק ה[[קאמאן SH-2 סיספרייט|SH-2 סיספרייט]], שסומלה HH-2C טומהוק; חברת [[פיאסצ'קי]] הציעה גרסה חמושה של דגם [[פיאסצ'קי 16H פאת'פיינדר|16H פאת'פיינדר]] מתוצרתה, חברת [[סיקורסקי]] הציעה את ה[[סיקורסקי S-61]], וחברת בל הציעה את דגם 209.
[[חיל האוויר הישראלי]] גילה עניין במסוקי הקוברה עוד בראשית [[שנות ה-70 של המאה ה-20]], לאור הצלחתם ב[[מלחמת וייטנאם]]. [[שר הביטחון]] באותן שנים, [[משה דיין]], העלה את האפשרות לרכוש את המסוקים כאשר ביקר ב[[ארצות הברית]] ב-[[1972]], אך הדברים לא בא לידי מימוש באותו שלב.{{הערה|ביעף, עמ' 45.}} לאחר [[מלחמת יום הכיפורים]], כאחד מלקחי המלחמה, הצביעו קצינים בכירים בחיל האוויר על מסוקי התקיפה כמענה למתקפת שריון מסיבית. המסוקים יכולים לתת מענה מהיר ומדויק להתקפת פתע של כוחות שריון, ובשל יכולתם לנצל את תנאי השטח יוכלו להתמודד גם עם איום טילי הנ"מ.{{הערה|ביעף, עמ' 45 - 46.}}{{הערה|שם=אש|טל מיכאל, [http://iaf.org.il/6382-38116-HE/IAF.aspx אש מהשמיים], באתר חיל האוויר הישראלי}}
 
חיל האוירהאוויר בחן מספר מסוקים לתפקיד זה, ובהם את ה[[יוז 500]] ואת ה[[יורוקופטר AS365 דופין|אירוספסיאל דופין]], שנשא טילי [[הוט (טיל)|הוט]].{{ביאור|גרסאות של שני המסוקים הללו נרכשו מאוחר יותר על ידי חיל האוויר: [[יוז 500 דיפנדר]], "להטוט", ו[[יורוקופטר]] [[AS-565 פנתר]], "עטלף".}}{{הערה|שם=ראשית|[https://www.sky-high.co.il/site/detail/detail/detailDetail.asp?detail_id=3763829&seaWordPage=%D7%A6%D7%A4%D7%A2צפע ראשית מערך המסק"ר בחיל האויר - הצפע, חלק א'], באתר [[מרקיע שחקים]].}} ב-[[2 במאי]] [[1975]] יצאו שתי משלחות של חיל האוויר ל[[ארצות הברית]]. משלחת אחת, שכללה מומחים למערכות [[אוויוניקה]] ו[[נשק מונחה]] בחנה מערכות אלו במפעלים המייצרים אותם, ואילו משלחת שנייה שכללה ארבעה טייסים למדה את מסוק הקוברה עצמו.{{הערה|שם=ראשית}}{{הערה|שם=נתיב|{{אתר חיל האוויר|1=אמרל ונקרט|2=נתיב הנחש - 30 שנה לצפע|3=1614-24590|4=24.8.05}}}} עם זאת, לכתחילה התכוון חיל האוויר לרכוש דגם אחר של מסוק תקיפה, [[סיקורסקי S-67 בלקהוק]].{{ביאור|אין לבלבל עם מסוק הסער [[סיקורסקי]] [[UH-60 בלק הוק]], המאוחר יותר.}}. היה זה מסוק קרב כבד, שחברת סיקורסקי ניסתה לשווק ל[[צבא ארצות הברית]] ומאוחר יותר לחיל האוויר הישראלי. המסוק היה מהיר מאד, בעל [[כן נסע|כני נסע]] מתכנסים ו[[אוויוניקה]]ואוויוניקה מתקדמת לזמנו, ויכול היה לשאת חימוש רב, כולל 16 טילי [[טאו (טיל)|טאו]] (לעומת 8 של הקוברה), רקטות ו[[טיל אוויר-אוויר|טילי אוויר אוויר]] מדגם [[AIM-9 סיידוויינדר]]. נציגי חיל האוויר המליצו על רכישתו אך [[תאונה אווירית]] שאירעה למסוק במהלך [[הסלון האווירי בפארנבורו]] בספטמבר [[1974]] קטעה את המשא ומתן, ובעקבותיה הופסק פיתוח המסוק.{{הערה|שם=ראשית}}{{הערה|[http://www.all-aero.com/index.php/component/content/article/35-helicopters/copters/10146-sikorsky-s-67 Sikorsky S-67] באתר [http://www.all-aero.com all-aero.com].}}{{הערה|שם=בטאון|{{בטאון חיל האוויר|1=אודי עציון|2=נחש קרב|3=203|4=45|5=אפריל 1995}}}}
 
כישלון ה-S-67 החזיר את חיל האוויר אל הקוברה. זמן מה לאחר הגעת משלחת חיל האוויר לארצות הברית התקבלה הסכמה למכור לישראל ששה מסוקים מדגם AH-1G מעודפי צבא ארצות הברית. משלחת נוספת יצאה לארצות הברית כדי לקבל מסוקים אלה, ששופצו על פי דרישת חיל האוויר במפעלי חברת בל. המסוקים, שכונו בחיל האוויר '''צפע''', הגיעו לארץ ב-[[11 באפריל]] [[1975]].{{הערה|שם=נתיב}} במקביל ליציאת המשלחת לארצות הברית הקים חיל האוויר יחידה שנועדה ללמוד ולגבש את תורת הלחימה במסוקי קרב. היחידה הוגדרה ככזו ולא כ[[טייסת]], משום שהיוותה גוף ניסיוני ולא יחידה מבצעית. היחידה ערכה תרגילים ניסיוניים עם ששת המסוקים הראשונים, בשילוב כוחות קרקע, והצלחתם של תרגילים אלה הביאה להחלטה לשדרג את המטוסים הקיימים לדגם AH-1S ולרכוש מסוקים נוספים מגרסה זו. היחידה הניסויית הפכה ל[[טייסת 160]] ("טייסת המסק"ר הראשונה") בדצמבר [[1977]] ב[[בסיס תל נוף]]. בספטמבר [[1979]] עברה הטייסת ל[[בסיס פלמחים]].{{הערה|שם=נתיב}} המסוקים הוצגו לראשונה ביום חיל האוויר, יולי [[1979]].{{הערה|שם=ראשית}}{{הערה|ביעף, עמ' 46.}}{{הערה|{{nrg|nrg מעריב|מסוק הקוברה: בשירות ישראל מאז 1975|451/213|12 במרץ 2013|1|2}}}}
 
המסוקים הופעלו לראשונה ב-[[9 במאי]] [[1979]] כאשר תקפו בית ב[[מחנה פליטים]] ליד [[צור (לבנון)|צור]], ב[[לבנון]], בו שהו מחבלים שתקפו לפני כן את קיבוץ [[מנרה]]. לאור הצלחתה של התקיפה הופעלו המסוקים במבצעים דומים נוספים.{{הערה|שם=בטאון}} [[מבצע שלום הגליל]] (של"ג) היה המערכה הנרחבת הראשונה בה הופעלו המסוקים. טילי ה[[טאו (טיל)|טאו]] (BGM-71 TOW) של המסוקים הוכחו כיעילים נגד טנקי [[T-72]] של [[הצבא הסורי]] וכנגד מטרות נוספות, בהן מפקדות מחבלים, כלי רכב ועוד. במהלך המלחמה הופל מסוק אחד באש נ"מ, וטייסיו, [[רב -סרן|רס"ן]] {{נזכור את כולם|1=יוסף%20קלר/en_9df04de2b6b997eea275d80a18fc192c|2=יוסי קלר}} ו[[סרן]] {{נזכור את כולם|1=עמיחי%20ספקטור/en_6062451461d8e7dde8c3366c4d2718f5|2=עמיחי ספקטור}} נהרגו.{{הערה|שם=בטאון}} ב-[[1 ביולי]] [[1985]] הוקמה טייסת קוברות שנייה, [[טייסת 161]] ("המשפחה הלוחמת" או "טייסת הקוברות השנייה"), גם היא בבסיס פלמחים. בשל מיקומן היחסי בבסיס כונו הטייסות "טייסת הקוברות הדרומית" (טייסת 160) ו"טייסת הקוברות הצפונית" (טייסת 161).{{הערה|שם=נתיב}}
 
מסוקי קוברה הופעלו גם למשימות חילוץ. ב-[[16 באוקטובר]] [[1986]] חילץ מסוק קוברה טייס של מטוס [[F-4 פנטום|פנטום]] שנטש את מטוסו מעל [[לבנון]] עקב תקלה טכנית. הטייס חולץ בעודו נתלה על מגלשי המסוק, אך הנווט, [[רון ארד]], נפל בשבי ונעדר עד היום. ב-[[9 בדצמבר]] [[1988]] חילצו מסוקי קוברה בצורה דומה ארבעה חיילים מ[[חטיבת גולני]] שהשתתפו ב[[מבצע "כחול וחום"]], שנועד לפגוע במפקדה של [[החזית העממית לשחרור פלסטין]] ב[[נועיימה]] שבלבנון. במהלך הלחלימה נותקו ארבעת החיילים מיחידתם, וחולצו לפנות בוקר על ידי המסוקים. החיילים נקשרו למגלשי מסוקי הקוברה שהוזנקו לחלצם ופונו לספינות [[חיל הים הישראלי]] הסמוכות.{{הערה|שם=נתיב}}{{הערה|{{אתר חיל האוויר||מבצע "כחול וחום"|3965-5329|}}}}
 
ב-[[30 במאי]] [[1990]], הוזנקו מסוקי קוברה לחוף [[ניצנים]], לאחר שטייס עגור (סוקאטה TB-40 טרינידד) זיהה סירת מחבלים שהגיעה לחוף. הטייס עיכב את המחבלים על ידי ביצוע מספר מעברים נמוכים מעליהם, ואחר כך כיוון את מסוקי הקוברה לעברם. בסיום הפעולה הצליח צה"ל לפגוע בארבע סירות גומי, להרוג ארבעה מחבלים ולקחת בשבי 12 נוספים.{{הערה|{{אתר חיל האוויר|1=ורד תללה|2=חוזרים לחג השבועות של שנת 1990|3=4448-46758|4=10.6.2016}}}}
 
מאז [[מלחמת לבנון הראשונה]] המשיכו מסוקי הקוברה לקחת חלק בכל [[מבצע צבאי]] שביצעה ישראל, בעיקר במהלך [[הלחימה בדרום לבנון (1985–2000)|הלחימה בדרום לבנון]] בשנים [[1985]] ועד [[רצועת הביטחון#הנסיגה מרצועת הביטחון|הנסיגה מרצועת הביטחון]] בסוף מאי [[2000]], ובתקופת [[האינתיפאדה השנייה]], בה הופעלו המסוקים בפעילות האווירית ובעיקר ב[[סיכול ממוקד|סיכולים הממוקדים]]. הסיכולים בוצעו על ידי טילי [[תמוז (טיל)|תמוז]] המאפשרים צפיה בכל מהלך המעוף עד הפגיעה במטרה על ידי מצלמה הנמצאת בראשו. טילים אלו הופעלו בלעדית על ידי מסוקי קוברה של [[חיל האוויר הישראלי]], ודרשו התקנת משגר מיוחד הנקרא "מחצלת" וכן החלפת התותח ב[[אנטנה]] ייעודית להכוונת הטיל.{{הערה|שם=תמוז-מסוק|שיא אהרון ברם, [http://www.iaf.org.il/7203-41816-he/IAF.aspx באמצע(ות) התמוז], [[ביטאון חיל האוויר]] באתר חיל האוויר הישראלי.}}
 
במהלך ארבעת העשורים בהם שירתו מסוקי ה"צפע" בשירות חיל האוויר הישראלי אירעו שלוש תאונות קטלניות בהן היו מעורבים מסוקים מסוג זה. במרץ [[1998]] נהרגו [[תת-אלוף]] [[שמואל אלדר]] וסגן {{נזכור את כולם|515157|אילן גור}} כאשר מסוק קוברה התרסק לים בשל תקלה טכנית.{{הערה|{{אתר חיל האוויר||מסוק קוברה מתרסק לתוך הים|4087-5563||}}}} בתאונת טיסה נוספת, שאירעה ב-[[10 בספטמבר]] [[2008]] בשל תקלה טכנית, נהרגו שני טייסי מילואים, [[רב-סרן]] {{נזכור את כולם|517673|יובל הולצמן}} ורב-סרן {{נזכור את כולם|517672|שי דנור}}.{{הערה|{{ynet|כתבי ynet|שני טייסי הקוברה נהרגו בהתרסקות המסוק|3595068|10 בספטמבר 2008}}}} בהתרסקות מסוק קוברה שאירעה ב-[[12 במרץ]] [[2013]] ליד קיבוץ [[רבדים]] נהרגו [[סגן אלוף]] {{נזכור את כולם|1=נעם%20רון/en_6f161f7e5039e0cf4fb465495af6fd4d|2=נעם רון}} ו[[רב -סרן]] {{נזכור את כולם|1=ארז%20פלקסר/en_f86e5b3a941a6db6857914cb5dd01733|2=ארז פלקסר}}.{{הערה|{{nrg|עמיחי אתאלי|הטייסים שנהרגו: סא"ל נועם רון ורב סרן ארז פלקסר|451/245|12 במרץ 2013|1|2}}}}
 
בנוסף למשימות המבצעיות שימשו מסוקי קוברה, בעיקר מגרסה E, להדרכת פרחי טיס ב[[בית הספר לטיסה]]. מסוקים אלה התקבלו במתנה מעודפי [[צבא ארצות הברית]] ב-[[1996]].{{הערה|{{אתר חיל האוויר|2=בל AH-1 יואי-קוברה (צפע)|3=209-18309}}}}
 
בשנת 2014 יצאו מסוקי הקוברה משירות בחיל האוויר הישראלי. מערך מסוקי הקרב של החיל מאז הוא על טהרת ה[[אפאצ'י AH-64]] מדגמי A ("פתן") ו-D ("שרף").
 
לאחר הוצאת מסוקי ה"צפע" משירות חיל האוויר, נמסרו 16 מסוקים ל[[חיל האוויר הירדני]] במטרה לסייע לה להילחם ב[[דאעש]].{{הערה|{{הארץ|[[גילי כהן (עיתונאית)|גילי כהן]]|גורם רשמי אמריקאי: ישראל העבירה לירדן 16 מסוקי קרב כדי להילחם בדאעש|1.2691019|23 ביולי 2015}}.}}