הבדלים בין גרסאות בדף "פאץ' אדמס (סרט)"

אין תקציר עריכה
מ (ההוראתו->הוראתו - תיקון תקלדה בקליק)
| פרסים = אחד ומועמד לשבעה פרסים אחרים
}}
'''פאץ' אדמס''' (באנגלית: '''Patch Adams''') הוא [[סרט קולנוע]], מסוגת [[דרמה קומית]] משנת 1998 בבימויו של טום שאדיאק. זוהי [[ביוגרפיה]] של [[פאץ' אדמס|ד"ר הנטרהאנטר (פאץ') אדמס]], ממייסדי ה[[ליצנות רפואית|ליצנות הרפואית]]. את אדמס מגלם בסרט השחקן [[רובין ויליאמס]]. הסרט זכה להצלחה קופתית ניכרת בארצות הברית וגם בישראל (הוקרן בקולנוע ב-1999).
 
ד"ר אדמס הקים ב-[[1972]] את המוסד הרפואי "[[גזונטהייט (מוסד רפואי)|גזונטהייט]]" ([[:en:Gesundheit! Institute|Gesundheit! Institute]]), המספק שירות רפואי חינם לתושבי [[מערב וירג'יניה]]. הסרט עוקב אחרי התהליך שהביא אותו ליזום את שיטת הטיפול הייחודית שלו, להקים את המוסד ולהופכו לדגם מוביל ב[[רפואה]] מסוג זה בעולם.
 
בסרט באה לידי ביטוי ההתנגשות בין הממסד הרפואי המסורתי, הדוגל בשמירת מרחק ביחסים בין רופא לחולה, לבין הסטודנט לרפואה, הנטרהאנטר אדמס, הטוען כי יחס אישי לחולה, האזנה למה שמציק לו וניסיון לעורר בו חיוך ושמחת חיים במיוחד במצבים קשים, הם בגדר תרופה וכי מטרת הטיפול הרפואי צריכה להיות גם שיפור איכות חייו של החולה הסובל "ולא רק דחיית מותו".
 
==עלילת הסרט==
===רקע===
בשנת [[1969]] הנטרהאנטר אדמס מתאשפז מרצונו ב[[בית חולים פסיכיאטרי]], בגלל [[דיכאון]]. ב[[אוטובוס]] הנוסע לבית החולים נשמעים ברקע דברי המשורר [[דנטה אליגיירי]]: "באמצע המסע של חיי מצאתי עצמי ביער אפל ... כי איבדתי את הדרך הנכונה". אדמס מגיע לבית החולים פיירפאקס (FairFax), מרואיין על ידי רופא מומחה ל[[פסיכיאטריה]], שלא מקשיב כמעט לדברי הנטרהאנטר למרות שזה תפקידו.
 
שותפו של אדמס לחדר סובל מ[[פחד]]ים. הוא חושש כי בעקבות פתיחת דלת הכניסה לחדרם נכנסים [[סנאי]]ם לחדר ועומדים להתנפל עליו. השותף אחוז [[הפרעות חרדה|החרדה]] נמלט לפינות החדר ומנסה לטפס על הקירות. הצוות הרפואי נזעק ונותן לו [[זריקה|זריקת]] הרגעה בכפייה. אדמס מגלה כי גם שאר החולים מטופלים בשיטות דומות. הוא מנסה להרגיע את שכנו לחדר בעזרת [[משחק תפקידים]], עוזר לו להתגבר על הפחד ומעורר בו שמחת חיים. הוא מנסה זאת שנית אצל חבריו לטיפול הקבוצתי. עד מהרה הוא זוכה להכרת תודה ואמון של החולים האחרים וגם לכינוי פאץ' (טלאי). החוויות במוסד מביאות אותו להכרה כי עזרה לחולים נותנת משמעות לחייו ו"משכיחה" את הבעיות שלו. הוא עוזב את בית החולים ונרשם ללימודי רפואה.
בבית החולים הוא מפגין את יכולתו, תחילה במחלקת ילדים חולי [[סרטן (מחלה)|סרטן]]. במחלקה שוררת דממת מוות, הילדים שוכבים במיטתם משותקים מכל פעילות. הוא נכנס לחדרם, מתיישב ליד אחד הילדים, מתחיל בשיחה ומשחק אתו ואט אט מעלה חיוך רחב על פניו. אחד מרגעי השיא הוא כאשר אדמס נוטל בקבוק [[חוקן]] אדום, חותך אותו כך שיידמה לאף האדום של [[ליצן|ליצני]] [[קרקס]] וחובש אותו. הילד החולה פורץ ב[[צחוק]] ושאר הילדים מצטרפים לחוויה. אדמס ממשיך לבוא לבקר את הילדים חולי הסרטן וחדר החולים הופך להיות אולפן להצגות וחדר משחקים.
 
הסרט מדגיש את גישתן האנושית של האחיות לעומת יחסם המרוחק של הרופאים לחולים. בכירי הרופאים, שהם גם המורים הבכירים מקפידים כי המורשת הקרה והמתנשאת תועבר לרופאים החדשים. כך, באחת הסצנות מראות האחיות לאדאמסלאדמס כי בחדר סמוך יש חולים מבוגרים שהתייאשו מגורלם. שלושת הסטודנטים, אדמס ושני ידידיו, מגיעים אל אחד החולים הקשים כדי להגשים חלום נעורים שלו, מביאים בלונים בצורת בעלי חיים בספארי והחולה נהנה להגשים את חלום חייו ויורה לכל עבר ב[[אקדח צעצוע]]. התרגיל מרומם את רוחו ובהמשך הוא מוצג כאשר הוא לבוש בחיק בני משפחתו - אמנם עדיין בבית החולים - אך נראה כאדם רגיל.
 
מנהל בית החולים, דין וולקוט, קורא לו "ליצן הרפואי", ומודיע לו כי הוא אוסר עליו להיכנס לחדרי החולים כשאין זה חלק מתוכנית הלימודים. הוא קובע בהחלטיות כי: "החולים לא צריכים בידור וחבר, הם זקוקים לרופא. ואם אתה רוצה להיות ליצן - לך לקרקס". אדמס מפר את הוראתו של מנהל בית החולים כדי לבקר חולה סופני שאיתו התיידד לפני מותו.
 
===ההחלטה להקים בית חולים===
לאחר שאדאמסשאדמס מסולק מלימודיו הוא מגלה את מלוא אטימות הממסד כאשר הוא צופה באם שאינה יכולה לפגוש את בתה התינוקת בטרם תמלא טפסים רפואיים. הוא מעיר בלילה את קארין ידידתו, לוקח אותה לספסל בגן ומכתיב לה את התוכנית החדשה ל"בית חולים בחינם" המיועדת לקהילת החולים שההנאה תהיה דרך החיים שלה:
 
* יהיה בו חדר משחקים.
* הטיפול בכאב ובסבל יהיה בעזרת הומור.
אדמס מקבל מאחד החולים שלו לשעבר זכות שימוש בשטח ובמבנה רעוע מעץ, ומקים את בית החולים במשך שלוש שנים. יחד עם קארין וטרומן הוא מתחיל לקבל חולים. החולים עוסקים בשיפוץ בית העץ, מכינים את האוכל ועוזרים איש לרעהו. בחדרים אין סדר וארגון, אך מפוזרים בהם חולים מחייכים. האווירה עליזה - רחוק מכל הווי של בית חולים ממסדי. שמו של בית החולים עובר ברחבי המדינה והחולים נוהרים אליו.
 
קארין זוכה לאהבה, לראשונה בחייה, היא מגלה לאדאמסלאדמס כי תמיד שנאה גברים ועכשיו היא בפני שינוי חד בהתייחסות לבני אדם בכלל ולגברים בפרט. היא מודה לו בהתרגשות: "יש לך מתנה נפלאה - אתה יכול לדבר עם אנשים". הם עומדים בפני בניית עתידם. אך לא כך קורה. חולה נפש בבית החולים שולח מכתב לקארין ומבקש כי תבוא לביתו, שם הוא רוצח אותה ומתאבד. בלוויה פוגש אדמס את חברו לחדר, מיטץ', המבקש ממנו סיוע בטיפול בחולה שלו שכבר שבועיים לא אוכלת דבר - הוא גילה כי כל מה שלמד במקצוע הרפואה הקלאסי לא מצליח להביא מזור לחולה. אדמס כמעט מסרב ושוקל לפרוש מהרפואה - אך מול העמק שבו נמצא בית החולים שהקים הוא צופה בפרפר מרהיב ומחליט לא לתת ליאוש להכניע אותו. הוא חוזר לבית החולים ועוזר למיטץ'.
 
כאשר הלימודים בבית הספר לרפואה עומדים לפני סיומם מודיע מנהל בית הספר לאדאמסלאדמס כי יועמד לדין בפני ועדה רפואית על עיסוק ברפואה ללא רישיון בבית העץ שלו. הדיון נערך באולם בית הספר בנוכחות התלמידים, האחיות וחבר הרופאים. אדמס מסביר כי במוסד שלו החולים היו הצוות - הם המטפלים בחולים - "כולנו רופאים". הדיון המשפטי מסתיים בקביעתו של ראש ההרכב כי: "הלהבה שאתה הבערת, הלוואי ותתפשט על פני כל בתי החולים". ולדיקן בית הספר הוא אומר: הלוואי שיהיו כל התלמידים שלך בעלי "עליזות מופרזת" כמו אדמס. הסרט מסתיים כאשר אדמס מקבל את תעודת סיום לימודיו כרופא.
 
==פרסים==
654

עריכות