מנדל גרוסמן

מנדל גרוסמן נולד ב- 27 ביוני 1913 בפולין בעיר  Staszów. הוא היה צלם גרפי אמנותי העובד במחלקה הסטטיסטית של גטו Litzmannstadt. במהלך מלחמת העולם השנייה, צילם גרוסמן את החיים בגטו לודג'. מנדל גרוסמן מת ב-30  באפריל 1945 במהלך צעדות המוות.

חייו המוקדמים

גרוסמן נולד למשפחה יהודית חסידית כבן של שמואל וחיה גרוסמן. לאחר מלחמת העולם הראשונה התיישבה משפחתו בלודז'. בילדותו,  גרוסמן צייר דיוקנאות וצילם תמונות וסצנות  של אנשים ואירועים בקהילות היהודיות בסביבתו. הוא היה חובב של ספרות, תיאטרון, ציור, וצילום בעיקר. לבסוף עבד כצלם באופן מקצועי. את התמונת שצילם צבע  (בזמנו התמונת היו בשחור לבן) עם צבעי אנילין (חומר מוצא לצבעים רבים- צבעי זפת, פחם). במהלך חייו, צילם בעיקר פרחים, טבע דומם, נופים, סצינות רחוב ודיוקנאות. בסופו של דבר החל מנדל גרוסמן להתרכז בנושא אחד - אדם בתנועה. המעבר מצילום נופים לצילום בני אדם בא בבת אחת, ובמקרה.  

פרויקט הצילום המקצועי הראשון שלו היה בשנת 1938, כשתיעד הצגות של תיאטרון הבימה שהופיע בלודז'. בעידן שבו היה נהוג לצלם הצגות מצדי הבמה, הוא פיתח שיטת צילום חדשנית: גרוסמן רצה להיות קרוב לשחקנים, להפיק תצלום מתוככי שדה הראייה שלהם. לכן עמד בשולי הבמה, מאחורי הקלעים, ומשם צילם.

חייו בתקופת המלחמה

בשנת 1939, הנאצים העבירו את גרוסמן, יחד עם יהודים רבים אחרים, לגטו לודז'. שם,  התחיל לעבוד כצלם במחלקת הסטטיסטיקה. עבודתו כללה הכנת כרטיסי זיהוי, תיעוד עבודתם של שאר האסירים בגטו ואף צילום של שינויי המחלוקת של  המזון בגטו (אנשים רבו בגטו על אוכל ומנדל גרוסמן תיעד את מה שקרה). במהלך היום, גרוסמן החביא במעילו מצלמה (לא היה לו אישור לצלם מהנאצים), וכאשר אף אחד לא שם לב, הוא צילם יהודים בגטו- בכך הראה כמה המצב היה קשה ואכזר. עצם העובדה שעשה זאת, הוא שם את חייו בסכנה. לא רק מכיוון שהנאצים חשדו בו, אלא גם מכיוון שהלב שלו חלש. כלומר, התמונות היו כה קשות (הרעב, העוני והמחלות), כך שהיה קשה לצלם אותן.

במהלך השואה, צילם מנדל גרוסמן תמונות של הגטו ועוד דברים אחרים שקרו במהלך השואה.

את עבודת הצילום עשה באישור הנאצים אשר איפשרו לו לצלם את הדברים שקרו. לדוגמה, רציחות המוניות, ומקרים מזעזעים שקרו למשפחות בודדות. ממה שידוע, הנאצים נתנו למנדל גרוסמן לצלם את הדברים האלו כדי לזהות את הנרצחים בקבורתם. באירוע מסוים הנאצים אישרו למנדל גרוסמן וחברו אריה פרינץ לצלם את הקורבנות בבית הטהרה שרוכזו בבית הקברות בשביל לזהותם בקבורתם. רוב התצלומים של אירוע זה נמצאים בארכיון יד ושם ושם כ- 571 תצלומים.

בזכות המוניטין שיצאו לו, פנתה אליו ב–1939 הנהלת טאז', החברה לשמירת בריאות הילד היהודי, בבקשה שיכין אלבום תמונות בנושא "הילד היהודי", מתוך דגש על ילדי רחוב עניים. כל התצלומים אבדו במלחמה. פרויקט זה יצא לפועל  כדי להראות איך היהודים נראים באותה תקופה.

כאשר חוקים נוקשים ואנטישמיים נגד היהודים הוצאו לחוק, וגטאות החלו להתמלא, מנדל כבר לא צילם טבע, נופים ודיוקנאות. הוא התחיל לצלם את הטרגדיות הנוראיות שהיו ברחובות ובגטו. בנוסף לכך,  במהלך השהייה בגטו עם משפחתו הוא תיעד את משפחתו הרבה כדי לשמור זיכרונות מהם בעתיד וכך נוצר תיעוד מחריד של התקדמות משפחתו אל המוות.