זיארה – הבדלי גרסאות

 

ב[[אסלאם]] "זיארה" הוא כינוי ל[[עלייה לרגל]] לאתרים שאינם ה[[כעבה]] ב[[מכה]], שעלייה לרגל אליה מכונה "[[חג']]". האתרים לזיארה קשורים לחייו של הנביא [[מוחמד]], [[אלצחאבה|מלוויו]], צאצאיו ודמויות חשובות אחרות ב[[היסטוריה]] האסלאמית, כדוגמת [[האימאם השיעי|האימאמים השיעים]] והקדושים ה[[סופיות|סופים]]. האתרים השונים כוללים [[מסגד]]ים, [[קבר]]ים, ומקומות בהם התרחשו קרבות מפורסמים. הזיארה נפוצה במיוחד בקרב ה[[שיעה]], ו[[סונים]] רבים רואים בה כפירה ו"סגידה לקברים".

בקרב [[יהדות ארצות האסלאם]] השתרש המושג "זיארה" ככינוי לעלייה והשתטחות על קברי צדיקים.

 

[[קובץ:The Enlightened City.jpg|ממוזער|250px|אתר הזיארה העתיק ביותר, מסגד הנביא במדינה]]

 

מוסלמים ב[[איראן]] ואף בחלקים של דרום-אסיה משתמשים במילה "זיארה" ככינוי לעליית הרגל למכה (הח'ג) וגם ככינוי לעלייה לרגל למקומות אחרים הקשורים לנביא. האתרים אליהם מבוצעת העלייה לרגל מכונים "זיאראטגאה".

 

ריבוי אתרי הזיארה נובע מעניינם של [[משטר]]ים רבים בעבר לקדם את אתרי הזיארה שהיו בשטחם, בשל מספר סיבות. אחת מהן היא רצונם של המשטרים להבטיח שתושביהם יוכלו לבקר באתרים קדושים, בעת בה הם אינם יכולים להגיע למכה, מדינה או אתרים קדושים משמעותיים יותר, בשל סכסוכים בין-שלטוניים ומלחמות (לדוגמה, בתקופת שלטון [[האימפריה הספווית]] ב[[איראן]] ב[[המאה ה-16|מאה ה-16]] שלחמה ב[[האימפריה העות'מאנית|עות'מאנים]] שמנעו מהשיעים לבצע את העלייה לרגל לאתרים ב[[עיראק]]), או בשל סכנות בדרכים (שודדים, פגעי הטבע). כמו כן, היה גם מניע כלכלי משמעותי, לקיומם ובנייתם של אתרים חדשים לזיארה, שעודדו תיירות ומסחר.

 

למיקומם של אתרי הזיארה הייתה השפעה רבה על היפזרות האוכלוסייה במדינות המוסלמיות. אתרי הזיארה משכו אליהם מאמינים שרצו לחיות בצל המקדשים, שהקימו בתי מדרש, שמשכו אליהם תלמידים חדשים; האתרים גם משכו אליהם עוליי רגל, שמצידם הביאו סוחרים למקום. ערים רבות החלו כמסגד או קבר והורחבו לאחר מכן, עם הגעת התושבים החדשים.

 

הזיארה אינה מצווה על המוסלמים, זאת בניגוד לחג' שהוא אחד מ[[חמשת עמודי האסלאם]]. אולם, העלייה לרגל למקומות שאינם מכה, לעיתים היו היחידים שהתאפשרו למאמינים. חלק מהמוסלמים מאמינים כי אם אין ביכולתם לבצע את החג', הזיארה למקדש או קבר מפורסם, יכולה להוות תחליף לחג'. על כן, מכונה לעיתים הזיארה בשם "החג' של ה[[עוני|עני]]"{{הערה|1= לעיתים אף קיימות אמונות על אתרי זיארה שונים, הטוענות כי האתר משתווה לקדושת מכה, או מתקרב אליה. כך למשל, מאמינים רבים טוענים כי מעבר דרך שער ח'ואג'ה סחיב ב[[פקיסטן]] שבע פעמים, שווה לביצוע החג'. ראו [http://www.tribuneindia.com/2001/20010707/nation.htm#4 כאן]}}.

 

[[קובץ:Haram emamzadeh saleh.jpg|ממוזער|250px|שמאל|עיצוב הפנים של האמאזאדה סאלח בטהראן]]

באסלאם הסוני (ולא רק בקרב הסלפים והוהאבים) נאסר להשוות את טקס העלייה לרגל למכה, לטקס הזיארה זאת כדי לא לפגוע בייחוד הדתי וקדושת הכעבה. מבחינה דתית, הטקס הייחודי אך ורק לכעבה הוא טקס הטואף, שבו על המאמין לבצע שבעה סיבובים סביב הכעבה. בכעבה ניתן גם להקריב [[קורבן|קורבנות]] ולידור נדרים. בפועל, שני הטקסים האחרונים קיימים גם בטקס הזיארה, זאת משום אמונת אנשים רבים כי טקסים אלו יכולים להוות תחליף החוסך זמן וכסף, בהשוואה לביצוע העלייה לרגל למכה. ביצוע טקסים אלו שלא במכה פורש על ידי חכמי ההלכה הסונים כפגיעה ישירה באופי הדתי המיוחד לכעבה. לטענת חכמי ההלכה, האסלאם היא [[דת]] [[מונותאיזם|מונותאיסטית]], והקרבת קורבנות לאנשים בשר ודם שהלכו לעולמם ונחשבים לקדושים, מקרבת את דת האסלאם לעידן ה[[פלורליזם]] ה[[פגאנים|אלילי]] שהיה נפוץ בקרב ה[[ערבים]] ב[[קדם אסלאם|תקופת הג'אהיליה]].

בפועל מסמל [[טקס]] הזיארה את האסלאם העממי (ולא זה הפורמלי, אשר עוצב על ידי הוגים וחכמי הלכה), של האנשים הפשוטים, שהתקשו להתמודד עם הפער הגדול בין חייהם הפשוטים לבין תפיסת ה[[אלוהים]] המונותיאסטית באסלאם, שנראית בלתי נתפסת להגיון האנושי, ורחוקה מהמציאות המוחשית והחומרית הקיימת. עבור מאמינים אלו, הזיארה יכולה לקרבם לאל באמצעות מתווך (דמות קדושה מוכרת), לו מקריבים קורבנות (קח ותן!), מאשר לפנות באופן ישיר לדמות הבלתי נתפסת (האל). על כן, דווקא בטקס הזיארה ניתן לראות את הפער הקיים בין האסלאם הפורמלי או הממסדי לבין האסלאם העממי, פער המתקיים גם בזמננו.

 

קבוצות סוניות מסוימות, ה[[והאבים]] וה[[סלאפים]] - מאמינים כי סוגים רבים של זיארה הם [[עבודת אלילים]] (שִרְכּ), כפירה, או חידוש אסור בדת (בִדְעָה). לאורך ההיסטוריה, התרחשו מקרים רבים בהם סלאפים או והאבים שהגיעו לשלטון אסרו על קיומה של הזיארה, ולעיתים אף החריבו מקומות אליהם המאמינים עלו לרגל.

 

ממשלת [[סעודיה]] תומכת בפירוש הווהאבי של האסלאם. כאחראי על שתי הערים הקדושות לאסלאם - מכה ו[[אל-מדינה]], מנסה לעיתים המשטר הסעודי למנוע מהשיעים והסופים לבצע זיארה במהלך ביקורם לשתי הערים לחג'. אתר פופולרי לזיארה, בית הקברות באקי, הוחרב עם יסודה של סעודיה ב[[שנות ה-20 של המאה ה-20|שנות ה-20]], ומאז הוא מוקף במודעות ענק המכריזות על הכפירה שב"סגידה לקברים". במודעות, נקראים המבקרים בבית הקברות, לערוך את הביקור רק בשביל להעריך את אופיים הארעי של החיים.

 

קיימים אלפי אתרי זיארה, במדינות השונות, ובכלל זאת ב[[איראן]], [[עיראק]], [[סעודיה]], [[אפגניסטן]], [[הודו]], [[מרוקו]], [[ישראל]], [[מלזיה]], [[פקיסטן]], [[סינגפור]], [[דרום אפריקה]], סוריה, ו[[אוזבקיסטן]].

 

*מקדש סיידה [[זינב בת עלי]] - מקום קבורתה של זינב בת [[עלי אבן אבו טאלב|עלי]], ב[[דמשק]] [[סוריה]].

 

[[קובץ:Israel-2013-Jerusalem-Temple Mount-Al-Aqsa Mosque (NE exposure).jpg|ממוזער|250px|מסגד אל-אקצה, האתר השלישי בקדושתו למוסלמים, 1982]]

האתר הראשי לזיארה ב[[ישראל]] הוא [[מסגד אל-אקצה]] ב[[ירושלים]], ממנו מאמינים המוסלמים עלה [[מוחמד]] השמימה וכן [[כיפת הסלע]] הסמוכה. אתרים נוספים כוללים את [[מערת המכפלה]] ב[[חברון]], בה קבורים [[אברהם]], [[יצחק]], [[יעקב]] ונשותיהם, הנחשבים לקדושים גם באסלאם. קברו של [[יוסף]] ב[[שכם]] וקברה של [[מרים, אם ישו|מריה, אם ישו]] בירושלים, גם כן מהווים אתרי זיארה פופולריים בישראל. בנוסף להם - [[חגיגות נבי מוסא#מתחם הקבר|נבי מוסא]] במדבר יהודה, [[נבי סמואל]], קבר שיח' סולטאן באדר ב[[דיר א-שיח']], קברי [[יונה הנביא]] (יש אחד כזה ב[[חלחול (עיר)|חלחול]], אחד ב[[משהד (מועצה מקומית)]] ועוד אחד ב[[ח'אן יונס]]) וכן קבריו של [[סלמאן הפרסי]] (יש אחד בלוד, אחד בירושלים ואחד בג'בל סלמן ליד יצהר. הדרוזים מאמינים שקברו ב[[נבי יעפורי]] ליד [[ברכת רם]]).

 

{{להשלים|נושא=דתות}}

 

*{{קתדרה|יהושע פרנקל|ענייני ארץ-ישראל בספר מסע מגרבי, אל-רחלה אל-מגרביה של אל-עבדרי|31.5|31, אפריל 1984}}

 

{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:אסלאם]]