ט. כרמי – הבדלי גרסאות

{{ציטוט|תוכן=שירתו מורכבת ורבת-פנים. זו שירה מודרניסטית מובהקת, אך בה בעת נוטה אל הקלאסיציסטי: סגנון, במבנה ובעמדה הפואטית. לצד שירים ליריים נטולי חרוז או משקל מופיעים [[סונטה|סונטות]], [[ססטינה|ססטינות]] ושירים בעלי צורה וריתמוס מוקפדים. כפל הפנים ניכר גם בדמות הדובר בשירים: שכלתני, חסכן, מאופק, מפוכח, שנון ואירוני, שהפואטיקה שלו היא כעין משחק תמידי של הסוואות ותחבולות הסתרה. עם זאת, בשירים רבים הוא מתגלה כדובר "מפולש" וחשוף, שחרדותיו ותשוקותיו גלויות וקיומו נובע ממגע נטול חציצה בינו לבין נמענים שונים, ובעיקר בינו לבין ישות נשית, או נשים. המתח הזה עולה בין השאר משירי האהבה שלוף שהם [[חלק הארי]] של שירתו.|מקור=מעין הראל, בתוך: [[זיסי סתוי]] ו[[יגאל שוורץ]] (עורכים), '''[[לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים]]''' (אור יהודה: הוצאת [[כנרת זמורה-ביתן דביר]] ו[[מכון הקשרים]], 2014), עמוד 520.|מרכאות=כן}}

ט. כרמי הרבה לתרגם מחזות לעברית על פי הזמנות בתי התיאטרון השונים, ובכך העשיר משמעותית את הרפרטואר בארץ. חלקם הארי שלעיקר תרגומיו נעשה משפת אמו האנגלית, ולהם נוספו תרגומים לא מעטים מצרפתית ומגרמנית, וכן תרגום מיוונית עתיקה לטרגדיה [[אנטיגונה]]. בתרגומיו לכמה ממחזותיו של [[שייקספיר]] ובתרגומו המדובר ל"אנטיגונה", ביסס ט. כרמי את שמו כמתרגם מוכשר שבכוחו לתרגם לעברית קולחת וברת-הצגה על הבמה המודרנית, ועם זאת לא להחסיר מן המשמעות המילולית של הטקסט ואף לטפל ברגישות ובנאמנות ב[[משקל (שירה)|משקל השירה]] המקורי. לאחר הצגתם ראו מרבית תרגומיו אור בהוצאות הספרים השונות.