המלחמות האיליריות – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הגהה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 32:
"המלחמה האילירית השנייה" נמשכה מ[[220 לפנה"ס]] עד [[219 לפנה"ס]]. בסתיו של 220 לפנה"ס רומא הייתה במשא ומתן עם המצביא מושל היספניה מטעם [[קרתגו]], [[חניבעל ברקה]], ונראה היה [[המלחמה הפונית השנייה|שמלחמה חדשה]] בין רומא לקרתגו בפתח. דמטריוס ניצל את העובדה שתשומת לבם של הרומאים מרוכזת בקרתגו, ותקף ערים איליריות שהיו בשליטת הרומאים. הוא הפליג עם צי של 50 ספינות אל מעבר לליסוס, מפר בכך סופית את החוזה משנת 229, שעל פיו לאילירים ייאסר להפליג מעבר לליסוס עם יותר משתי ספינות. הרומאים רצו לבטח את ענייני הבלקן לקראת המלחמה הקרבה עם קרתגו, והחלו במשלוח כוחות לאיליריה.
במקביל ביוון פרצה "[[מלחמת בעלות הברית (220–217 לפנה"ס)|מלחמת בעלות הברית]]", בין [[הליגה האכאית]] ו[[מוקדון]], ל[[הליגה האיטולית|ליגה האיטולית]]. בראשית שנת 220 לפנה"ס יצאו דמטריוס ומצביאו [[סקרדילאידאס]] עם 90 ספינות למסע שוד וביזה. הם תקפו את [[פילוס]], אולם לא הצליחו לכובשה. לאחר מכן החליטו להתפצל, סקרדילאידאס עם ארבעים ספינות עצר ב[[
ב-[[171 לפנה"ס]], [[גנטיוס מלך איליריה]] היה בברית עם הרומאים נגד המקדונים. אבל בשנת 169 לפנה"ס הוא ערק וכרת ברית עם [[פרסאוס (מלך מוקדון)|פרסאוס מלך מוקדון]]. במהלך ''המלחמה האילירית השלישית'', בשנת 168 לפני הספירה, הוא עצר שני לגיונים רומיים והרס את הערים אפולוניה ו[[דורס|דיראכיון]], שהיו בברית עם רומא. הוא הובס בסקודרה על ידי כוח רומי תחת [[גאלוס לוקיוס אנטוניוס]], וב-167 הובא ל[[רומא]] כ[[שבוי]] להשתתף ב[[טריומף (מצעד ניצחון)|חגיגות הניצחון]] לגאלוס.
|