יהדות רפורמית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור ליחסי מין |
AddMore-III (שיחה | תרומות) ←ארצות הברית והרפורמה הקלאסית: מאמר לשימוש עתידי, ואמרי השפר של פוכס של צריכים להופיע בשלטי נאון מעל כל התאגדות תפילה אלטרנטיבית |
||
שורה 133:
עם זאת, זמן קצר לאחר פיטסבורג כבר נראה השינוי באופק עם ההגירה העצומה מרוסיה. היא הביאה תוך דור שני מיליון איש לאוכלוסייה יהודית שמנתה כרבע מיליון ב-1880. הבאים היו מסורתיים מאוד או חילונים לחלוטין ובכל מקרה ראו עצמם כ[[קבוצה אתנית]] ולא רק דתית. בסוף המאה, מנו הרפורמים רק 40,000 מבין מיליון יהודי ארצות הברית. אף כי ה"[[אוסטיודן]]" סבלו אפליה וניכור מכל הזרמים ביהדות ארצות הברית, הם נקלטו בהדרגה בכל זאת. התנועה שינתה מגמה כדי להתאים את עצמה לקהל החדש, ומנהגים ישנים אומצו שוב קמעא קמעא: כשבעים שנה לאחר שהרפורמגמיינדה בברלין ערכה לראשונה תפילות ימים נוראים ללא [[תקיעת שופר]], התקינו בתי-כנסת רפורמים רבים שופרות עם פיית חצוצרה שהקלה על הרבנים הלא מתורגלים. כמו כן, השילוב בין ההגירה והנהגת שבוע עבודה בן חמישה ימים חיסל כמעט לחלוטין את "שבת שני" לאחר [[מלחמת העולם הראשונה]].{{הערה|שם=שבת}} הרוסים נטו יותר גם ל[[ציונות]] העולה, בניגוד להשקפה כי היהודים אינם מהווים עוד אומה, וכבר בשנות ה-20 פעלו מנהיגים בולטים בתנועה כמו [[אבא הלל סילבר]] בנדון.
ב-1898 קם בגרמניה "איחוד הרבנים הליברלים", בהנהגת הרב [[היינמן פוגלשטיין]] שנחשב לרפורמי נחרץ. מעט פחות ממחצית מהמכהנים בקהילות בארץ הצטרפו אליו. כעבור עשור קידמו פוגלשטיין ושותפו הקרוב [[צזר זליגמן]] גם את "האיחוד ליהדות ליברלית", שנועד לפנות לציבור הרחב. האחרון כתב כי הם הונעו לפעולה על ידי הדומיננטיות של השמרנים בממסד הרבני ושאפו לייצג את "הליברלים באמת".{{הערה|Caesar Seligmann, '''Geschichte der jüdischen Reformbewegung''', Kauffmann, 1922. [http://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/118962 עמ' 156].}} ניסיון ליצוק תוכן ממשי למושג זה באמצעות מצע פשוט ונהיר נעשה עם פרסומם של "קווים מנחים" (Richtlinien zu einem Programm für das liberale Judentum) ב-1912. ההצהרה הייתה מתונה ומכלילנית, אך השפעתה הייתה מעטה. יוזמה להכניס לתוכה חיוב לשמור מצוות כמו [[ברית מילה]] ו[[שבת]], כדי שתהיה מקובלת יותר על כל הזרמים, הוכשלה ונקבע כי המצפון האישי הוא שיכריע. ב-1930 מנה האיחוד כ-10,000 חברים רשומים.{{הערה|Geschichte, עמ' 117-119; באותה סדרת ספרים, כרך 4, עמ' 90; מאיר, [http://www.jstor.org/stable/23503272 Caesar Seligmann and the Development of Liberal Judaism in Germany at the Beginning of the Twentieth Century].}} ניסיונות ההתחדשות בקרב הליברלים הגרמנים, שהתבטאו בייחוד בהקמת מניינים אינטנסיביים וניסויים (שהושפעו מהוגים אופנתיים כמו [[פרנץ רוזנצווייג]]) לצעירים ולקהל מתעניין, היו בעלי הצלחה מוגבלת. הרב חנוך פוכס מ[[חמניץ]] התלונן ב-1922 ש"מי שבא [לבית-הכנסת] לא רוצה שינויים, ומי שרוצה שינויים, לא בא!"{{הערה|1=על התנועה הליברלית בגרמניה בשנות ה-20, ראו: Steven M. Lowenstein,{{כ}}Lukewarm Establishment or Militant Religious Ideology{{כ}}בתוך: Mediating Modernity: Challenges and Trends in the Jewish Encounter with the Modern World : Essays in Honor of Michael A. Meyer, Wayne University Press, 2008. עמ' 247-262. ציטוט: עמ' 253, [http://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/cm/periodical/pageview/2617714 במקור מכאן].}}
[[קובץ:MontefioreCG.jpg|שמאל|ממוזער|200px|[[קלוד מונטיפיורי]], נשיאו הראשון של [[האיגוד העולמי ליהדות מתקדמת]].]]
מסוף המאה ה-19 פעל בבריטניה [[קלוד מונטיפיורי]], שהתחנך בבית המדרש הגבוה בברלין וסלד מהסטגנציה ומהטקסיות שאחזה לדעתו בקהילות הלא-אורתודוקסיות בגרמניה. מונטיפיורי היה הוגה רפורמי חשוב, ואף כי תפישת ההתגלות המתמשכת שלו לא חרגה בהרבה משל גייגר, הוא הוסיף לה נופך מיסטי מקורי. ב-1912 ייסד עם [[לילי מונטגיו]] – שהייתה ב-1918 לאישה הראשונה לשאת דרשה בבית-כנסת רפורמי, וב-1920 שימשה כחזנית לראשונה בהיסטוריה – את "האיחוד הדתי היהודי", הבסיס ליהדות הליברלית של בריטניה שהייתה דומה לרפורמים הטהרנים בארצות הברית ולקהילת ברלין יותר מלרוב השמרני בגרמניה. השניים פעלו להפצת רעיונות ההתחדשות שלהם ליבשת, והייתה להם השפעה בארץ האם של התנועה. ב-1907 הקים הרב ה[[הקונסיסטוריה המרכזית של יהודי צרפת|קונסיסטוארי]]-לשעבר לואי ז'רמן לוי, שחלק גם הוא רעיונות דומים והכריז כי המדע דוחה אפשרות של "התגלות חיצונית לאדם" הגלומה בתורה, את 'האיחוד הליברלי' בצרפת, תנועה זעירה שמנתה כמאה משפחות.
| |||