|
קיל נקלט תחילה ב[[חיפה]], ולאחר מכן עבר ל[[פתח תקווה]] והחל לעבוד כ[[סבל (מקצוע)|סבל]]. שנתיים לאחר עלייתו הצטרפה אליו אחותו, בעוד הוריו ושני אחיו נותרו ב[[אירופה]] ונספו ב[[השואה|שואה]]. בעקבות ה[[מיתון]] בארץ ישראל פוטר קיל מעבודתו ועבר ל[[ירושלים]], בה החל לימודי [[ידיעת הארץ]], [[היסטוריה]], [[סוציולוגיה]] ו[[פסיכולוגיה]] ב[[האוניברסיטה העברית בירושלים|אוניברסיטה העברית]]. לפרנסתו הוא עבד באגודת הסטודנטים והיה למזכיר ההנהלה הארצית של [[בני עקיבא]]. את לימודיו סיים בשנת [[1940]]{{הערה|{{הצופה||הר הצופים|1940/05/01|00412}}}}, לאחריהם נשלח להורות ב[[כפר הרוא"ה]]. יחד עמו נקלטה בהוראה תמר, אותה נשא בשנת [[1941]].
הרב [[יעקב ברמן]], ה[[מפקח (חינוך)|מפקח]] הראשי על בתי הספר של "המזרחי", נוכח בדרך הוראתו וקלט את קיל לשורות מחלקתו. במשך 12 שנים הוא ניהל את התיכון הדתי ב[[עפולה]]. בשנת [[1952]] מונה קיל למפקח על החינוך הדתי בצפון הארץ וכעבור שנתיים למפקח ארצי על בתי הספר היסודיים והמוסדות להכשרת מורים במשרד החינוך. לצורך מילוי תפקידו עברה המשפחה בשנת [[1954]] לירושלים<ref>{{הערה|[http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?href=HZH%2F1954%2F12%2F20&id=Ar00300&sk=F5A64F82 פרידה מח' יהודה קיל], [[הצופה]], 20 בדצמבר 1954, עמ' 3</ref>}}. תמר עבדה בהוראה וניהלה את בית הספר המקצועי "לפידות". קיל, לצד עבודתו ב[[משרד החינוך והתרבות]], הרצה ב[[מכללה ירושלים]] וב[[אוניברסיטת בר-אילן]] ובשבתות לימד [[תנ"ך]] לחוג הנשים "אוהל רבקה".
ב-[[1962]] סיים את תפקידו כמפקח על בתי הספר היסודיים ועבר לתפקיד מפקח על בתי הספר העל-יסודיים במשרד החינוך.<ref>{{הערה|יעקב אדלשטיין, [http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?href=HZH%2F1962%2F02%2F27&id=Ar00408&sk=B569E266 כל מוסדות החנוך העל-יסודיים הסכימו לפיקוח האגף לחנוך הדתי במשרד החנוך], [[הצופה]], 27 בפברואר 1962, עמ' 4</ref>}}
ב-[[1968]] נבחר יהודה קיל לעמוד בראש אגף החינוך הדתי במשרד החינוך והתרבות.<ref>{{הערה|[http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?href=HZH%2F1968%2F09%2F20&id=Ar00808&sk=24669199 י. קיל הומלץ לראשות האגף לחנוך דתי], [[הצופה]], 20 בספטמבר 1968, עמ' 8</ref>}} בתקופתו עוצב החינוך הממלכתי-דתי, כפי שהוא נראה היום, לבתי ספר יסודיים, לישיבות תיכוניות ואולפנות. יהודה קיל, קידם את נושא לימוד תעודת ההוראה במסגרת ישיבות ההסדר, מסלול שנקרא "תוכנית קיל"{{הערה|[http://www.kby.org/hebrew/mifalim/?id=231 מכון להכשרת מורים], באתר ישיבת כרם ביבנה}}.
במקביל לעבודתו החינוכית עסק קיל בניהול המפעל הפרשני על התנ"ך "[[דעת מקרא]]", תחילה עם מינויו ליו"ר הוועדה למפעל הפרשנות במשרד החינוך וב[[מוסד הרב קוק]] בשנת [[1964]],<ref>{{הערה|[http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?href=HZH%2F1964%2F11%2F17&id=Ar00433&sk=E7A47102 תנ"ך עם פירוש חדש ייצא לאור ע"י "מוסד הרב קוק"], [[הצופה]], 17 בנובמבר 1964, עמ' 4</ref>}} ובהמשך, ביתר שאת, עם פרישתו מתפקידיו החינוכיים ב-[[1977]]. קיל היה העורך הראשי של המפעל והרוח החיה בו עד סיומו לאחר כ-30 שנה. מלבד עבודת העריכה כתב קיל בעצמו את הפירוש לספרי בראשית, יהושע, שמואל, מלכים, משלי, דניאל ודברי הימים. על מפעלו הגדול קיבל קיל את [[פרס ישראל]] למדעי היהדות לשנת [[תשנ"ב]]. כרכי "דעת מקרא" פורסמו לאורך עשרות שנים והיו לספרי [[פרשנות המקרא]] הרשמיים של מערכת החינוך. יש שרואים בעבודתו המשך לפירושי [[רש"י]] ו[[משה דוד קאסוטו|קאסוטו]].
קיל זכה בתואר [[יקיר ירושלים]] בשנת [[ה'תשס"ב]] ([[2002]]).
|
