|
מקור השם ב[[ספר ישעיהו]]: {{הדגשה|אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם, הֵילֵל בֶּן-שָׁחַר, נִגְדַּעְתָּ לָאָרֶץ, חוֹלֵשׁ עַל גּוֹיִם. וְאַתָּה אָמַרְתָּ בִלְבָבְךָ: הַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶה מִמַּעַל לְכוֹכְבֵי אֵל, אָרִים כִּסְאִי וְאֵשֵׁב בְּהַר מוֹעֵד, בְּיַרְכְּתֵי צָפוֹן, אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב, אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן. אַךְ אֶל שְׁאוֹל תּוּרָד, אֶל יַרְכְּתֵי בוֹר.|ישעיהו יד|ישעיהו י"ד, יב-טו}}. דבריו אלה, שבמקור כוונו כדברי תוכחה למלך [[בבל]], מרמזים על-פי הפרשנות הנוצרית המקובלת לנפילתו של השטן מגן העדן כתוצאה מ[[גאווה|גאוותו]]. ב[[תרגומי התנ"ך|תרגומים הנוצריים של התנ"ך]] תורגם הצירוף "הֵילֵל בֶּן-שָׁחַר" ככינוי ל[[נוגה|כוכב השחר]]. בשל כך, פירשו הנוצרים את המילה "הילל" כשם פרטי של ישות מיתולוגית כלשהי שזוהתה עם "כוכב בוקר בן אור" שהיה כינוי של האל לוציפר "נושא האור" ב[[מיתולוגיה רומית|מיתולוגיה הרומית]]. [[הירונימוס הקדוש]] מפרש גם את השם הילל בן שחר כשמו של המלאך שהיה קודם מבריק כמו כוכב השחר וכעת מילל בזמן נפילתו ארצה. הוא מסתמך על דבריו של [[לוקאס]] האומר "ראיתי את השטן הנופל כברק מהשמים" (לוקאס י,18).
כל מי שפה בגלל הסדרה הוא בן זונה שרמוטה כי זה סדרה של מתלעבים.
=== נפילת המלאכים ומנהיגם לוציפר (השטן) ===
הדוגמה הנוצרית טוענת שאלוהים ברא שלוש ישויות:
* הישות החומרית - היא כל עולם הדומם הצומח והחי (להוציא האדם).
* הישות הרוחנית - היא מלאכי השרת שהם ישויות רוחניות בלבד ללא חומריות, נצחיות ובעלות תכונות על-טבעיות. בתוך קהל המלאכים קיימת היררכיה וקיימים ארכימלאכים, ביניהם לוציפר.
* ישות מעורבת - היא האדם שהוא ערבוב של חומר ורוח.
לוצפר הוא בן זונה שמן שכולם שונאים הוא בלש מזדיין ומי שלא יודע מי שכותב את זה זה אני לוציפר אני שונא את עצמי
על-פי מסורת נוצרית מאוחרת יחסית, לוציפר נחשב כמי שהיה במקור אחד מ[[מלאך|מלאכיו]] הבכירים ביותר של ה[[אלוהים|אל]], היפה והחכם שבהם, והממונה על מקהלת המלאכים. ברגע מסוים, קבוצה של מלאכים ובראשם לוציפר חטאו נגד אלוהים. כעונש על חטא זה לוציפר והמלאכים החוטאים הושלכו מהשמיים (מגן העדן) ארצה. כאן המלאכים הפכו לשדים (diaballein ביוונית, כלומר מאשימים, קטגורים) ואילו לוציפר הפך לשטן שפירושו - עומד כנגד, קטגור, מלשין. ייתכן שסיפור זה הושפע מסיפורו של [[פאיתון]], שהתרסק לאדמה לאחר שניסה לרכב במרכבתו של אביו, אל השמש, בניגוד לרצונו, מסיפורו של [[הפייסטוס]], שהושלך לארץ על ידי [[זאוס]], או מסיפורו של [[איקרוס]]. על מהות החטא שלוציפר ומלאכיו חטאו היו ויכוחים רבים במסגרת ה[[תאולוגיה]] הנוצרית. הרי אלוהים לא היה יכול לברוא אותם חוטאים, עקב שלמותו הרוחנית המוחלטת. ב[[ועידת לטראנו הרביעית]] שכונסה בשנת 1215 על ידי האפיפיור [[אינוצנסיוס השלישי]] הוחלט ש"אלוהים יצר את השטן ואת השדים טובים מטבעם אך הם עצמם ומרצונם הפכו לרעים". משהפכו לרעים הם חטאו. לפי הגרסה המקובלת ביותר הם חטאו בחטא הגאווה ולוציפר רצה לתפוס את מקומו של אלוהים בעזרת מלאכים שתמכו בו (סוג של הפיכת חצר). השוללים גרסה זו טוענים שהוא לא רצה להיות אלוהים בעצמו אלא להיות שוה ערך לאלוהים. גרסה מאוחרת יותר טוענת שלוציפר ומלאכיו סירבו להוראתו של אלוהים להתייחס לבנו ישו, שהפך לבשר ונהרג על הצלב, כחלק מהאל. בכל מקרה, אלוהים שלח את המלאך מיכאל, שלאחר מלחמה קשה ניצח את לוציפר ועוזריו (חזון יוחנן יב, 7-8) והם הושלכו ארצה.
ואני גר במיתר
על-פי האמונה הנוצרית, מלחמתו המתמשכת של לוציפר - השטן באלוהים נחשבת להיות מקור כל הרוע, הצרות והייסורים עלי אדמות, וצפויה להסתיים רק ב[[יום הדין]]. הוא זה שפיתה, בדמות ה[[נחש הקדמוני|נחש]] את [[אדם וחווה]] לאכול מפרי [[עץ הדעת]] (השטן הוא הנחש הקדמון, ראו חזון יוחנן יב, 9), והוא זה שממשיך לפתות את בני-האדם לסטות מדרך הישר על ידי ניצול חולשותיהם, תאוותיהם וגאוותם.
==סמלים==
|
