ויקיפדיה

מצרים – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ ביטול גרסה 25536214 של 37.142.171.8 (שיחה)
ויקיפדיה זה לחנונים
שורה 1:
{{פירוש נוסף|נוכחי=מדינת מצרים|אחר=מצרים בעת העתיקה|ראו=[[מצרים העתיקה]]. למשמעויות אחרות של המלה, ראו [[מצרים (פירושונים)]]}}
{{מדינה
|שם=מצרים
|מדינה=רפובליקת מצרים הערבית
|שם בשפת המקור=جمهوريّة مصر العربيّة
|תמונת דגל=Flag of Egypt.svg
|תמונת סמל=Coat of arms of Egypt (Official).svg
|מוטו לאומי=אין
|המנון=[[המנון מצרים|בילאדי, בילאדי, בילאדי]]
|קובץ המנון=Bilady, Bilady, Bilady.ogg
|יבשת=[[אפריקה]], [[אסיה]] ([[חצי האי סיני]])
|שפה רשמית=[[ערבית מצרית]]
|עיר בירה=[[קהיר]]
|קואורדינטות של הבירה={{coord|30|2|0|N|31|13|0|E|type:city|display=inline}}
|העיר הגדולה ביותר=[[קהיר]]
|משטר=[[רפובליקה]]
|ראש המדינה=[[נשיא מצרים|נשיא]]
|מנהיגים=- [[נשיא מצרים|נשיא]] {{ש}}{{ש}} - [[ראש ממשלת מצרים|ראש ממשלה]]
|שמות מנהיגים=[[עבד אל-פתאח א-סיסי]] {{ש}} [[מוסטפא מדבולי]]
|ישות קודמת={{דגל|הרפובליקה הערבית המאוחדת||+}}
|הקמה=מ[[הממלכה המאוחדת]]
|אירועי הקמה={{ש}} עצמאות{{ש}}{{ש}}רפובליקה{{ש}}פירוק [[הרפובליקה הערבית המאוחדת]]{{ש}}שינוי שם המדינה חזרה למצרים במקום הרפובליקה הערבית המאוחדת{{ש}}[[האביב הערבי]]{{ש}}סיום השלטון החד מפלגתי{{ש}}{{ש}}חוקה נוכחית{{ש}}סיום השלטון הצבאי
|תאריכי הקמה=[[28 בפברואר]] [[1922]]{{ש}}[[18 ביוני]] [[1953]]{{ש}}[[28 בספטמבר]] [[1961]]{{ש}}[[2 בספטמבר]] [[1971]]{{ש}}{{ש}}[[25 בינואר]] [[2011]]{{ש}}[[11 בפברואר]] 2011{{ש}}[[18 בינואר]] [[2014]]{{ש}}[[30 ביוני]] [[2012]]
|אחוז מים=0.6%
|מטבע=[[לירה מצרית]]
|דת=<small>85% [[מוסלמים]] (בעיקר [[אסלאם סוני|סונים]]){{ש}}15% [[נצרות קופטית|נוצרים קופטים]]</small>
|סימון מטבע=EGP
|אזור זמן=+2
|סיומת אינטרנט=[[.eg|eg]], مصر
|קידומת טלפון=[[+20|20]]
|מפה מתבנית={{מפת איתור/צפון אפריקה|מדינה=מצרים}}
|מפה נוספת מתבנית={{מפת מיקום|מדינה=מצרים|שם=מצרים|אורך=28|רוחב=25|מפורט=כן|כותרת=לא|סוג=ריק}}
}}
'''מִצְרַיִם''' (שם רשמי: '''רפובליקת מצרים הערבית'''; ב[[ערבית מצרית]]: '''جمهوريّة مصر العربيّة''' - גֻמְהוּרִיַּת מַצְר אלְעַרַבִיַּה, ב[[ערבית]]: מִצְר {{שמע|קובץ=ar-Gumhuriyat_Misr_al-Arabiyah.ogg}}) היא המדינה ה[[אוכלוסייה|מאוכלסת]] ביותר מבין [[מדינות ערב]], והמדינה השלישית המאוכלסת ביותר באפריקה (אחרי [[ניגריה]] ו[[אתיופיה]]). מצרים שוכנת בפינה הצפונית־מזרחית של [[אפריקה]], לחוף [[הים התיכון]] בצפון וים סוף במזרח. בצפון-מזרח [[גבול|גובלת]] ב[[ישראל]] וב[[רצועת עזה]], במערב ב[[לוב]] ובדרום ב[[סודאן]]. על אף שטחה הגדול, מרוכזת כמעט כל האוכלוסייה בעמק ה[[נילוס]] שנמצא במזרחהּ. זאת, משום ש־98% משטח מצרים הם מדבר שומם. גם בעמק הנילוס הפורה לא יורדים כמעט [[גשם|גשמים]], ומקור המים העיקרי הוא נהר [[הנילוס]], העובר לאורכו. נהר הנילוס יוצר [[הדלתה של הנילוס|דלתה]] בחלקו הצפוני, מקום השפך לים התיכון. בדלתה זו מרוכזים השטחים החקלאיים.
 
== מקור השם ==
השם "[[מצרים (דמות מקראית)|מצרים]]" נזכר ב[[ספר בראשית]] שב[[תנ"ך]] כשמו של אחד מבניו של [[חם בן נח|חם]] (בנו של נח). בהמשך ספר בראשית נזכר השם מצרים כשם של ארץ. מקור השם אינו ברור, במיוחד לאור העובדה שהמצרים הקדמונים עצמם לא השתמשו בו. מצרים הייתה ידועה כ"שתי הארצות", כיוון שנוצרה מאיחוד של שתי ממלכות פרה־היסטוריות (בתקופת [[נערמר|נער-מר]], הידוע גם כמלך מנס). ייתכן, שזו הסיבה לסיומת הזוגית בשם "מצרים", אם כי סיומת זו הייתה מקובלת ממילא בשמות מקומות. השם ה[[ערבית|ערבי]] של מצרים הוא "מצר".
 
[[קובץ:Young Folks' History of Rome illus404.png|ימין|ממוזער|200px]]
 
התושבים הקדומים במצרים, אשר ישבו בה בתקופת הממלכה הפרעונית, קראו לה בשם כּמת (km.t,{{כ}} 𓆎𓅓𓏏𓊖), שמשמעותו "אדמה שחורה". זאת בשל צבעה השחור של האדמה הפורייה בעמק הנילוס, וכדי להבדילה מ"דשרת", "אדמה אדומה", שהיה הכינוי לאדמת המדבר שמסביב למצרים.
 
בתקופה הפרעונית נעשה שימוש גם בשם חות-קה-פתח, שפירושו הוא "[[מקדש]] או בית ה[[קה (נפש)|קה]] של [[פתח (אל)|פְּתַח]]" (שמה המוקדם של העיר [[ממפיס (מצרים)|מוף]], היא ממפיס). השם השתבש בפי היוונים והפך לאגיפטוס, וממנו נגזר שמה של מצרים בשפות המערב, וכן שמם של ה[[קופטים]] – המצרים הנוצרים.
 
== היסטוריה ==
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[היסטוריה של מצרים]], [[היסטוריה של מצרים העתיקה]]}}
אחרי פלישת ה[[חיקסוס]]ים וגירושם לאחר 150 שנה, בשנת [[1570 לפנה"ס]] לערך, המצרים יצאו למסעות כיבושים ברחבי [[הסהר הפורה]], אך האימפריה המצרית לא החזיקה מעמד זמן רב ומצרים חזרה עד מהרה לגבולותיה הטבעיים. במשך תקופה קצרה באמצע המאה ה-7 לפני הספירה נשלטה מצרים על ידי האשורים ([[664 לפנה"ס|664]]–[[671 לפנה"ס]]). ה[[בבל]]ים, יורשי האימפריה האשורית, לא הצליחו לקיים את שלטון האימפריה במצרים, אך יורשיהם הפרסים הצליחו ובמהלך רוב המאות [[המאה ה-6 לפנה"ס|ה-6]] עד [[המאה ה-4 לפנה"ס|ה-4 לפנה"ס]] שלטה במצרים האימפריה הפרסית. עם זאת, המצרים שמרו על תרבותם הייחודית. כאשר [[אלכסנדר הגדול]] [[כיבוש|כבש]] אותה בשנת [[332 לפנה"ס]], מצא תרבות שונה ומרתקת. לאחר פיצול האימפריה של אלכסנדר הגדול, אחד מהמפקדים שלו, [[תלמי הראשון]], ניכס לעצמו את מצרים והיא הייתה תחת שלטון [[בית תלמי]] עד [[המאה ה-1 לפנה"ס]].
 
[[קובץ:PyramidDatePalms.jpg|ימין|ממוזער|200px|[[הפירמידה הגדולה של גיזה]] במרכז תעשיית התיירות המצרית.]]
בשנת [[30 לפנה"ס]] נכבשה מצרים על ידי צבאות רומא. כשנחלקה [[האימפריה הרומית]] לשניים, עברה מצרים לאימפריה הרומית המזרחית – [[האימפריה הביזנטית]]. בין השנים [[639]]–[[641]] נכבשה מצרים על ידי ה[[ערבים]] בהנהגת ה[[ח'ליף]] [[עומר בן אל-ח'טאב]]. הקלות שבה נכבשה מצרים על ידי הערבים המוסלמים נבעה מן היחסים הדתיים המעורערים בין [[נצרות אורתודוקסית|הכנסייה הביזנטית]] לבין [[נצרות קופטית|הכנסייה הקופטית]] המקומית. הכיבוש המוסלמי הבטיח את זכותם של הנוצרים לשמור על דתם בתמורה לתשלום מס גולגולת לשלטונות המוסלמים. על פי הערכות בשנת [[725]], ערב סיום שלטונו של [[בית אומיה]] ועלייתו של [[בית עבאס]] היו עדיין יותר מ-90% מתושבי מצרים נוצרים קופטים, זאת בשל המדיניות המוסלמית אשר ביקשה להשתמש במצרים כגשר לכיבוש מדינות צפון אפריקה ו[[אירופה]] ואשר ראתה בתושבים הנוצריים מקור הכנסה לטיפוח מכונת ה[[ג'יהאד]] באמצעות המיסים שנגבו מהם. אסלומה של מצרים הפך למוחשי יותר עם [[הגירה|הגירתם]] של שבטים ערביים מ[[חצי האי ערב]] והגעתם של עוד כוחות צבא; הערבים המוסלמים שהגיעו למצרים היו בעלי זכויות חוקיות ודתיות רבות יותר משל האוכלוסייה הילידית, זאת לצד קיפוח האוכלוסייה הילידית הנוצרית ואסלום בכוח במקרים רבים, תרמו לירידת שיעור הנוצרים באוכלוסייה המצרית ועליית שיעור הערבים והמוסלמים בה.
 
החל מן [[המאה ה-12]] ועד ל[[המאה ה-16|מאה ה-16]] נשלטה מצרים על ידי שושלות [[ממלוכים|ממלוכיות]] שונות. רשמית הפכה מצרים ל[[איילט]]<!-- קודם נרשם כאן "ואליאת" --> [[האימפריה העות'מאנית|עות'מאני]] בשנת [[1512]] עם תבוסת הצבא הממלוכי על ידי ה[[סולטאן]] [[סלים הראשון]], אך למעשה המשיכו [[ביי]]ם ממלוכים לשמור על צבאות העבדים שלהם ובעזרתם לשלוט על הארץ, במקביל לנציב מטעם האימפריה העות'מאנית - הו[[ואלי (תואר שלטוני)|ואלי]]. שלטון דו-ראשי זה נמשך עד [[1798]], אז נכבשה מצרים על ידי [[נפוליאון]]. על אף שב־[[1801]] עזבו אחרוני הכוחות הצרפתיים את אדמת מצרים, השתנה מאזן הכוחות הפנימי במצרים באופן דרמטי, הביים הממלוכים נחלשו מאוד במלחמה וקופתם המדוללת הקשתה עליהם מאוד לרכוש עבדים חדשים ולאמנם כחיילים. גם האימפריה העות'מאנית הוכיחה את אוזלת ידה במלחמות נגד נפוליאון שגורש בסופו של דבר על ידי [[הצי הבריטי]]. את המצב ניצל [[מוחמד עלי (שליט מצרים)|מוחמד עלי]], [[קצין]] עות'מאני צעיר ממוצא [[אלבניה|אלבני]] שתפס את השלטון במצרים בשנת [[1805]]. מוחמד עלי ייסד שושלת שהנהיגה את מצרים עד שנת 1952, רשמית המשיכה להיות מצרים חלק מן האימפריה העות'מאנית עד [[1882]], עת הועברה לחסות [[האימפריה הבריטית]], אך למעשה שמרו מוחמד עלי ויורשיו על [[אוטונומיה]] רבה ואף על יכולת לפתח קשרי חוץ באופן עצמאי. למין מחצית [[המאה ה-19]] הפכה מצרים לציר תנועה חשוב בין אנגליה ו[[הודו]], מיקומה האסטרטגי של מצרים חשף אותה להתערבות בלתי פוסקת מצד אנגליה ויריבתה [[אימפריאליזם|האימפריאליסטית]] צרפת, התערבות שהגיעה לשיא עם פתיחת [[תעלת סואץ]] בשנת [[1869]]. התעלה לא רק שלא תרמה דבר לכלכלתה של מצרים עד הלאמתה בשנת [[1956]] על ידי [[גמאל עבד אל נאצר]], אלא אף חייבה את גיוסם בכפייה של עשרות אלפי פלאחים מצריים לבנייתה, והכניסה את מצרים לחובות ענק למלווים בינלאומיים.
 
ב[[מלחמת העולם הראשונה]] שימשה בסיס אנגלי, שממנו תקפו הבריטים את הטורקים ב[[ארץ ישראל]]. ב[[מלחמת העולם השנייה]] שימשה מחסום אחרון בפני גייסות ה[[וורמאכט]] בפיקודו של [[ארווין רומל|רומל]], ומנעו ממנו את כיבוש ארץ ישראל והשתלטות על [[תעלת סואץ]].
 
[[קובץ:LocationUnitedArabRepublic.svg|שמאל|ממוזער|200px|מפת [[הרפובליקה הערבית המאוחדת]].]]
עוד קודם ל[[מלחמת העולם השנייה]], בשנת [[1922]], הכריזה מצרים [[עצמאות]] חלקית. לאחר המלחמה הפכה מצרים ל[[מדינה]] [[ריבונות|ריבונית]] תחת שלטון [[מלוכה|מלוכני]] של [[המלך פארוק]]. בשנת [[1952]] התבצעה [[מהפכת הקצינים החופשיים]] שבה קצינים ב[[צבא מצרים|צבא המצרי]] העלו לשלטון את הגנרל [[מוחמד נגיב]]. שנתיים מאוחר יותר הדיח אותו [[גמאל עבד אל נאצר]] שכיהן כ[[נשיא מצרים]] עד מותו בשנת [[1970]].
 
בשנת [[1958]] התאחדה מצרים עם [[סוריה]] ליצירת "[[הרפובליקה הערבית המאוחדת]]". במסגרת ניסיונה לצרף גם את [[תימן]] לאיחוד, היא התערבה במלחמה שם. האיחוד התפרק בשנת [[1961]], אולם מצרים המשיכה להלכה להיקרא בשם זה עד [[1971]].
 
[[אנואר סאדאת]] החליף את נאצר בשלטון, ושלט עד הירצחו בשנת [[1981]]. [[חוסני מובארכ]] החליף את סאדאת בתפקיד הנשיא ושלט במדינה עד [[11 בפברואר]] [[2011]].
 
בין השנים [[1991]]–[[1996]] הלך והסלים במצרים המאבק האלים בין קיצונים [[איסלאמיזם|איסלמיסטים]], בעיקר מארגון [[גמעיה אסלמייה]], לבין כוחות הביטחון, וגבה את חייהם של מאות בני אדם מדי שנה, בעיקר באזורים הכפריים במצרים העליונה ובפרברי העוני של הערים הגדולות. הקיצונים המוסלמים ביצעו פעולות טרור נגד תיירים, אנשי משטרה ונציגי השלטון, פגעו בבני המיעוט ה[[נצרות קופטית|קופטי]] והתנקשו באנשי רוח חילונים.
 
המדינה דיכאה את הארגונים הקיצוניים ביד קשה, עצרה רבבות פעילים והוציאה להורג עשרות. המאבק נשא פרי, ובנובמבר [[1997]] הכריז הזרם המרכזי בארגון גמעיה אסלמייה על נטישת האלימות. במקביל למאבק תקיף בקיצונים האלימים, נסוגה המדינה מן המורשת החילונית של מהפכת [[1952]] והגדילה את חופש הפעולה של מטיפים ופעילים מוסלמים אדוקים שנמנעו מאלימות. פעילים אלה זכו להשפעה גוברת בתקשורת, בחינוך ואף במערכת המשפט.
 
== היסטוריה ופוליטיקה ==
{{הפניה לערך מורחב|פוליטיקה של מצרים}}
===תקופת שלטון מובארכ===
מצרים היא באופן רשמי [[רפובליקה]], אך למעשה מדובר במדינה שנשלטת על ידי שלטון יחיד. [[חוסני מובארכ]] היה נשיאה של מצרים מה-[[14 באוקטובר]] [[1981]] ועד [[התפטרות]]ו ב-[[11 בפברואר]] [[2011]]. מובראכ היה מנהיג המפלגה הלאומית דמוקרטית שהנהיגה את מצרים מאז הקרע עם [[סוריה]] ב־[[1978]]. נכון להיום הסמכויות מרוכזות בידי הצבא המצרי. מצרים הייתה המדינה הערבית הראשונה שחתמה על הסכם שלום עם [[ישראל]]. ב[[קהיר]], נמצאים משרדיה הקבועים של [[הליגה הערבית]]. במצרים יש בחירות רב-מפלגתיות, אך משקיפי [[זכויות אדם]] בינלאומיים מעלים דאגה באשר ל[[חופש הביטוי]] ולחירויות אזרח במצרים. במרץ [[2007]] הוכנסו 34 תיקונים ל[[חוקה]] המצרית, אשר חיזקו את מעמדו של מובארכ והגבירו את הסבירות שיוכל להעביר את הנשיאות לבנו [[גמאל מובארכ]], בדומה לדרך שבה נעשו הדברים בסוריה בשנת [[2000]]. תיקונים אלו קובעים כי לא יתאפשר למפלגה בעלת אופי דתי להתמודד בבחירות במצרים וכי נשיא המדינה חוסני מובארכ יוכל לפזר את הפרלמנט ללא צורך ב[[משאל עם]] כפי שהיה נהוג. בשל שינויים אלו, התנגדו חוגי ה[[אופוזיציה]] במצרים לשינויים בחוקה. התיקונים בחוקה אושרו במשאל עם שנערך ב-[[28 במרץ]] 2007. לטענת המשטר במצרים, אחוזי ההשתתפות הגיעו לשליש מבעלי זכות ההצבעה וכי התיקונים זכו לתמיכה של כ-75 אחוזים של המצביעים. לטענת חוגי אופוזיציה אשר החרימו את המשאל, רק 6% מאזרחי מצרים השתתפו במשאל שתוצאותיו זויפו.
 
לאחר רצח סאדאת, נקבע כי יש מצב חירום במצרים. מצב החירום מוארך כל שנתיים מאז [[1981]]. הוא מאפשר לשלטונות להטיל פיקוח צמוד על התקשורת, להפעיל צנזורה על כל פרסומיה ולסגור אמצעי תקשורת, לעצור אזרחים "המסכנים את הסדר הציבורי" או החשודים בטרור או ב[[סחר בסמים]], להחזיקם ב[[מעצר]] ממושך ולשופטם בפני בתי דין מיוחדים ללא זכות ערעור. רק לנשיא מובארכ יש הסמכות לאשר או לבטל את גזר הדין. במאי [[2010]] אישרה מועצת העם המצרית את הארכתו של מצב החירום בשנתיים נוספות, אף על פי שהנשיא מובארכ הבטיח מספר פעמים כי מצב החירום יבוטל ובמקומו יחוקק חוק מיוחד למאבק בטרור. מובארכ קיבל את ההחלטה בידיעה ברורה שהיא תשמש דלק לגלגלי האופוזיציה, אשר תראה בה נימוק טוב להגביר את מאבקה בשלטון לקראת הבחירות הקרובות.{{הערה|1= [[צבי מזאל]] [http://www.jcpa.org.il/JCPAHeb/Templates/showpage.asp?FID=678&DBID=1&LNGID=2&TMID=99&IID=24244 מצרים: מצב החירום הוארך לשנתיים נוספות], 13 במאי 2010}}
=== ההפיכה במצרים (2011) ===
{{הפניה לערך מורחב|ההפיכה במצרים (2011)}}
 
בחודש ינואר [[2011]] החלו מחאות ו[[הפגנה|הפגנות]] המונים ב[[כיכר תחריר]] נגד מובארכ ושלטונו, בטענה לכישלון בתחום החברתי, המדיני והכלכלי, בהשראת [[המהפכה בתוניסיה (2011-2010)|ההפיכה בתוניסיה]] ו[[גל המחאות בארצות ערב (2011-2010)|גל המחאות בארצות ערב]]. המחאות הביאו ל[[ההפיכה במצרים (2011)|שינויים בשלטון במצרים]]. במהלך ההפגנות נהרגו עשרות אזרחים מירי של ה[[צבא]] וה[[משטרה]]. בעקבות המהומות פיזר תחילה מובארכ את ממשלתו על מנת להרכיב ממשלה חדשה. מאמציו אלו להרגעת ההמון לא נשאו פרי, ולבסוף, בתאריך [[11 בפברואר]] 2011, נאלץ להצהיר באמצעי התקשורת שלא ימשיך לכהונה נוספת והעביר את השלטון למפקד העליון של צבא מצרים. בנובמבר התחדשו הפגנות המחאה נגד מפקד הצבא שעומד בפועל ב[[ראש מדינה|ראש המדינה]] עד לבחירות והקמת ממשלה נבחרת. בניגוד למחאות הקודמות, הונהגו ההפגנות הפעם על ידי [[האחים המוסלמים]] וקיצונים [[אסלאם|אסלאמיים]].{{הערה|{{ישראל היום|[[בועז ביסמוט]]|דמוקרטיה עם רעלה|13889|24 בנובמבר 2011}}}} בדצמבר 2011 התקיימו [[הבחירות לפרלמנט המצרי (2011–2012)]]. במאי [[2012]] נערכו [[הבחירות לנשיאות מצרים (2012)|הבחירות לנשיאות מצרים]]. בבחירות זכה [[מוחמד מורסי]], מתמודד מתנועת האחים המוסלמים במצרים, והמועצה הצבאית העליונה הבטיחה שתעביר את הכוח אליו.
ב-[[30 ביוני]] [[2013]] נערכה ההפגנה הגדולה ביותר בתולדות מצרים כנגד הנשיא מורסי.{{דרוש מקור}}
 
=== ההפיכה במצרים (2013) ואילך===
{{הפניה לערך מורחב|ההפיכה במצרים (2013)}}
בליל 3 ביולי [[2013]], הודח מוחמד מורסי מתפקידו כנשיא מצרים. שר ההגנה ומפקד הצבא, הגנרל [[עבד אל-פתאח אל-סיסי]], הכריז על סיום כהונתו של מורסי והודיע על השעיית החוקה ועל מינויו של ראש בית הדין החוקתי, [[עדלי מנסור]], כנשיא זמני.{{הערה|1={{הארץ||הפיכה שנייה במצרים: מורסי הודח, הצבא התפרס ברחובות קהיר|1.2062134}}.}} בעקבות הדחת מורסי החלו התנגשויות בין הצבא והמשטרה המצרית לבין תומכי מורסי, שגבו מאות הרוגים ופצועים.{{הערה|{{ynet|יצחק בן חורין|קהיר: 278 נהרגו, "לשים קץ למצב החירום"|4417963|14 באוגוסט 2013}}}} מאוחר יותר, פתחה ההנהגה הצבאית במבצע נגד האחים המוסלמים, במסגרתו עצרה אלפים ושפטה מאות למוות, ביניהם את מנהיגי התנועה. משנרגע המצב במצרים, הכריזה ההנהגה הזמנית על בחירות חדשות. בעקבות הכרזה זו, התמודד א-סיסי מתפקידו כראש המועצה הזמנית והכריז על התמודדותו לנשיאות.
 
ביוני 2014 [[הבחירות לנשיאות מצרים (2014)| נבחר אל-סיסי]] ל[[נשיא מצרים]].
בתקופת שלטונו התגברו פיגוע הטרור במצרים, ובמיוחד הוא נאלץ [[המלחמה בטרור בסיני|להילחם בטרור בסיני]]. בתקופתו הגיעו ממצרים דיווחים של ארגונים מצריים שונים על תפוצתן הרחבה של תופעות כמו [[אסיר פוליטי|מאסר אזרחים על רקע דעות פוליטיות]] - ובהם [[עיתונאי]]ם ואנשי [[אופוזיציה]], צמצום [[חופש הביטוי]] בכלל, וחופש הביטוי כנגד השלטון בפרט.{{הערה|שם=הערה מספר 24859341:0}}{{הערה|שם=הערה מספר 24859341:1|{{קישור כללי|כתובת=http://www.kolhazman.co.il/333995|הכותב=|כותרת=מצרים: א-סיסי הגביר את הדיכוי|אתר=קול הזמן|תאריך=}}}}
 
=== מצרים ומדינת ישראל ===
{{הפניה לערך מורחב|יחסי ישראל-מצרים}}
[[קובץ:Egypt.Aswan.Mosque.02.jpg|שמאל|ממוזער|200px|מסגד אל-טאביה באסואן]]
עם הקמת מדינת ישראל פלש הצבא המצרי לדרום הארץ, כחלק ממתקפה מתואמת של צבאות מדינות ערב השכנות. המלחמה הסתיימה ב[[הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות|הסכם שביתת נשק]] שנחתם באי [[רודוס]], ואשר קבע את הגבול בין מצרים למנדט הבריטי כקו שביתת הנשק, למעט [[רצועת עזה]] שהועברה לידי מצרים.
 
בשנת [[1956]] פלשה ישראל לסיני בהתקפה מתואמת עם [[הממלכה המאוחדת]] ו[[צרפת]], ששאפו להחזיר לידיהן את [[תעלת סואץ]] שהולאמה על ידי מצרים זמן קצר קודם לכן. ישראל הייתה מעוניינת בחיסול בסיסי ה[[פדאיון]] שתקפו מטרות בישראל לעיתים קרובות. ישראל כבשה את רצועת עזה וחצי האי סיני, אולם בלחץ [[ארצות הברית]] ו[[ברית המועצות]] נסוגה והסכימה להפרדת כוחות על בסיס קו שביתת הנשק.
 
ב־[[1967]] גברה שוב המתיחות בין ישראל למצרים, כיוון שמצרים הפרה את הסכם הפרדת הכוחות, סילקה את משקיפי ה[[או"ם]] מסיני ומרצועת עזה וסגרה את [[מצרי טיראן]]. במקביל החלה מצרים בתיאומים צבאיים עם מדינות ערב אחרות לקראת מתקפה על ישראל. ישראל פתחה במתקפת מנע נגד מצרים, ירדן וסוריה במה שנודע מאוחר יותר כ[[מלחמת ששת הימים]]. במלחמה זו כבשה ישראל שוב את רצועת עזה וחצי האי סיני.
 
לאחר מלחמת ששת הימים שמרה ישראל על קו הגבול עם מצרים בעזרת שרשרת [[מוצב]]ים שנקראה "[[קו בר לב]]". במשך 17 חודשים בשנים [[1969]]–[[1970]] התחוללו חילופי אש, פשיטות והפגזות בין שני הצדדים, נשיא מצרים [[גמאל עבד אל נאצר|עבד אל נאצר]] רצה להתיש את ישראל ולהדוף אותה אל מחוץ ל[[חצי האי סיני]]. מאוחר יותר נודעו פעולות אלו כ[[מלחמת ההתשה]]. הסכם הפסקת האש נכנס לתוקף ב-[[7 באוגוסט]] 1970.
 
ב־[[1973]] תקפה מצרים את ישראל במפתיע במה שנודע בישראל כ[[מלחמת יום הכיפורים]] ובמצרים כ[[מלחמת אוקטובר]] או [[מלחמת רמדאן]]. המצרים הצליחו לכבוש חלקים מחצי האי סיני, אולם לקראת סוף המלחמה הצליחו כוחות ישראלים לכבוש שטחים ממערב לתעלת סואץ ולכתר את הכוחות המצריים בסיני. ב־[[1974]] נחתם הסכם [[הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל למצרים|הפרדת כוחות]] שבו הוחזר אזור התעלה למצרים, ואשר סיים למעשה את מצב המלחמה בין מצרים לישראל. בספטמבר [[1975]] נחתם [[הסכם הביניים בין ישראל למצרים 1975|הסכם ביניים]] בין שתי המדינות, במסגרתו הורחבה הרצועה המצרית בסיני.
 
מפנה דרמטי ביחסים בין המדינות אירע בנובמבר [[1977]] עם [[ביקור נשיא מצרים סאדאת בישראל|ביקורו]] של נשיא מצרים, [[אנואר סאדאת]], בישראל ונאומו ב[[הכנסת|כנסת]]. שנתיים לאחר הביקור נחתם [[הסכם השלום בין ישראל למצרים|הסכם השלום]]. במסגרת הסכם זה נסוגה ישראל מכל שטח [[סיני]] והרסה את היישובים הישראליים שהיו קיימים שם ובראשם העיר [[ימית]].
 
מספר שנים מאוחר יותר בינואר [[1989]], בעקבות הסכם בוררות בין המדינות הועברה רצועת החוף של [[טאבה]] על בית המלון הישראלי וכפר הנופש שנבנו בה (שהפך בהמשך למלון [[הילטון טאבה]]), לידי מצרים במה שנתפס ומתואר על ידי המשטר המצרי כ"השבת גרגר החול האחרון של המולדת".
 
מאז הגבול בין ישראל למצרים שקט רוב הזמן, אך ניכר כי הוא הולך ו'מתחמם' ומתבצעות דרכו העברות של אמצעי לחימה לכיוון [[רצועת עזה]] ומדי פעם מבוצעות דרכו פעולות טרור של מחבלים המגיעים מרצועת עזה דרך סיני. כך לדוגמה, בדצמבר [[2006]] חדר מחבל וביצע פיגוע ב[[אילת]] ובאוגוסט [[2011]] אירע פיגוע חמור סמוך לכביש 12 במהלכו נרצחו שמונה ישראלים. בשנות ה-80, נהגו ישראלים רבים לבקר במצרים, אך תיירות זו התמעטה מאוד לאורך השנים בשל תחושת העוינות כלפי ישראל במדינה לצד החשש מטרור של חוגים קיצוניים כפי שאלו אירעו פעמים מספר לאורך השנים (כגון [[הפיגוע בראס בורקה]] ב-[[1985]]). עד לפרוץ [[האינתיפאדה השנייה]] נהגו ישראלים רבים לפקוד את חצי האי סיני (בו הם יכולים לבקר ללא [[אשרה (ויזה)|ויזה]]), אולם לאחר פיגועי הטרור ב[[הילטון טאבה]], [[דהב]] ו[[שארם א-שייח']] בשנת [[6]]–[[2005]], התמעט באופן דרמטי מספר התיירים הישראלים בחצי האי, ומשרד החוץ מפרסם אזהרות רבות נגד הביקור בה, מחשש לפיגועים נוספים ואף ניסיונות [[חטיפה]]. התיירות המצרית לישראל מותרת באופן רשמי אך בפועל לא מיושמת בשל הדרישה של [[ממשלת מצרים]] מאזרחיה הרוצים לבקר בישראל להוציא אישור מיוחד- 'הפתק הצהוב' מטעם שרותי הביטחון המצריים. דרישה זו מגבילה את התיירות המצרית לישראל לכמה עשרות מדי שנה - כאשר רובם עוברים בה בדרכם ל[[השטחים|שטחים]] בלבד.{{מקור}} השלום עם מצרים נשמר בקפדנות לאורך השנים. עם זאת השלום נחשב ל"[[שלום קר]]", לאור העובדה שבמצרים קיימת עוינות רבה כלפי ישראל, הבאה לידי ביטוי בעיקר בתקשורת ארסית, בהגבלות קשות על כל קשר שמקיים מצרי עם ישראל או ישראלים ובחרם המוטל על מי שמקיים קשרים אלו.
 
הדחת [[מובארכ]] בפברואר [[2011]], סימנה תחילת תקופה של הרעה ביחסה של מצרים כלפי ישראל. בוצעו מספר חבלות ב[[צינור הגז הערבי|צינור הגז שעובר בצפון סיני]] ומספק גז מצרי לישראל. בנוסף, התעצמו ההתרעות על כוונות ארגוני [[טרור]] לנצל את שטחי סיני כדי לפגוע בישראל ובישראלים, כמו שאירע באוגוסט 2011, כשחולית מחבלים חדרה לישראל וביצעה את [[מתקפת הטרור בדרום ישראל (2011)]]. לצד אירועים אלו גברו קולות שונים במדינה 'לבחון מחדש' את היחסים עם ישראל. באוגוסט 2011, נערכו הפגנות סוערות סמוך לשגרירות הישראלית בקהיר, בתביעה 'לגרש' את השגריר הישראלי מתחומי מצרים. במהלך הפגנות אלו אף הורד [[דגל ישראל]] מבנין השגרירות על ידי ההמון, במה שנתפס כצעד סמלי שמבטא את ההרעה שחלה ביחסים בין המדינות. זמן קצר לאחר מכן, ב-[[10 בספטמבר]] 2011, פרצו אלפי מפגינים משולהבים למתחם ה[[שגרירות]] הישראלית בו היו נצורים כשישה מאבטחים ישראלים. במבצע מורכב שארך שעות חולצו המאבטחים בחשאי ממתחם השגרירות שנפרץ ונבזז על ידי ההמון כשבמקביל פונה כל הסגל הדיפלומטי הישראלי מקהיר במה שנראה כשפל העמוק ביותר ביחסי המדינות מאז חתימת הסכם השלום במרץ [[1979]]. בשנים שלאחר מכן פעלה מצרים להידוק השיטור ובמניעת פעילות חבלנית על ידי קבוצות בדלניות, בחצי האי סיני ובקרבת הגבול עם ישראל.
 
===יחסי איראן-מצרים===
{{הפניה לערך מורחב|יחסי איראן-מצרים}}
יחסי [[איראן]] ומצרים ידעו עליות ומורדות במהלך [[המאה ה-20]] ותחילת [[המאה ה-21]]. בשנת [[1936]] שודרגו ה[[יחסים בינלאומיים|יחסים הדיפלומטיים]] בין שתי המדינות לרמה של הצבה הדדית של [[שגריר]]ים זו אצל זו. יוסוף זולפיקאר היה שגריר איראן במצרים.
 
בשנת [[1980]] נותקו היחסים בעקבות [[המהפכה האיראנית]] והכרת מצרים ב[[ישראל]] במסגרת [[הסכמי קמפ דייוויד]] ו[[הסכם השלום בין ישראל למצרים]].
 
בשנת [[2011]], בעקבות [[ההפיכה במצרים (2011)|ההפיכה במצרים]] התחממו היחסים בין המדינות. בפעם הראשונה זה שנים רבות עברו ספינות מלחמה איראניות ב[[תעלת סואץ]]{{הערה|{{nrg|רימון מרג'ייה|מצרים: סירבנו לפגוע בספינת נשק איראנית|398/475|26 באוגוסט 2012|1|2}}}} וב-[[2012]] נערך ביקור היסטורי של [[נשיא מצרים]], חבר תנועת [[האחים המוסלמים]] ה[[אסלאם סוני|סונית]] [[מוחמד מורסי]] ב[[טהרן]], כאורח הוועידה ה-16 של [[המדינות הבלתי-מזדהות]]. במהלך ביקורו נפגש עם [[נשיא איראן]] שאמר כי "המשטר הציוני הוא איום לעמי האזור והעולם". בסיום המפגש פורסמה הודעה על הסכמת שניהם כי "אנו שותפים אסטרטגיים".
 
נושאים שנויים במחלוקת בין שתי המדינות הם המשך קיום ההסכמים של מצרים עם ישראל, תמיכת מצרים ב[[עיראק]] ב[[מלחמת איראן עיראק]], ביקורתה על [[ממשל]] [[בשאר אל-אסד]] ב[[סוריה]] וקשריה הטובים עם [[ארצות הברית]] (המוגדרת על ידי איראן כ"שטן הגדול" לעומת ישראל שמוגדרת כ"שטן הקטן").
 
כמו כן, קיים מתח בין שתי המדינות על רקע הובלת איראן את גוש המדינות ה[[אסלאם|אסלאמיות]] ה[[שיעה|שיעיות]], בעוד מצרים נחשבת לאחת המובילות בגוש המדינות האסלאמיות הסוניות, אליו משתייכות גם [[ארצות ערב|מדינות ערביות]] כגון [[ערב הסעודית]] ומדינות [[המפרץ הפרסי]] ומדינות אסלאמיות אחרות המצויות בקשר טוב עם ארצות הברית ו[[העולם המערבי]], כגון [[טורקיה]].
 
== חוק ומשפט ==
המשפט המצרי הוא שילוב של דין מערבי (צרפתי בעיקרו) ודין איסלאמי. ה[[קודקס אזרחי (מצרים)|קודקס המצרי האזרחי]], פרי יצירתו של המלומד [[עבד אל-רזאק אל-סנהורי]] שימש מודל במדינות ערב רבות (בין השאר: עיראק, ירדן, סודאן, תימן ועוד).
הקודקס של סנהורי נכנס לתוקפו ב-[[1949]]. קודם לכן חל על עניינים אזרחיים ה[[קוד נפוליאון]] שתורגם באופן רשלני לערבית (מ[[שנות ה-80 של המאה ה-19]]).
 
לאחר [[מהפכת הקצינים החופשיים]] בוטלו בתי הדין ה[[שריעה|שריעיים]] שעסקו בענייני המעמד האישי. המערכת הקיימת היא מערכת [[מודרניזם|מודרנית]] שבראשה בית משפט לחוקה בעל סמכות לביקורת שיפוטית. המערכת המשפטית נחשבת אקטיביסטית- אומנם ביטול חוקים איננה אפשרות שקיימת, אך קביעה שהם אינם חוקתיים גוררת הפיכתם לאות מתה בספר החוקים, כלומר בתי המשפט במדינה אינם מיישמים אותם.
 
מערכת המשפט במצרים שלאחר [[המהפכה במצרים (2011)|המהפכה של 2011]] סופגת לא פעם ביקורת בתקשורת המערבית על היותה שמרנית מאוד, וככזו המושפעת מאוד מהשקפות דתיות ומעקרונות [[לאומנות|לאומנים]]. כך למשל גררו ביקורת בתקשורת המערבית מקרים בהם נשלח [[עיתונאי]] מצרי לכלא לאחר שראיין גבר [[הומוסקסואליות|הומוסקסואל]] מוצהר, לאחר שנשפט והואשם ב[[הסתה]] להוללות וביזוי ערכי הדת,{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.mako.co.il/news-world/arab-q1_2019/Article-8e3ab05b1517861004.htm?partner=mobileAutomaticChannel|הכותב=|כותרת=שנת מאסר לשדרן שראיין הומוסקסואל|אתר=מאקו|תאריך=}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.independent.co.uk/news/world/middle-east/egypt-mohamed-al-gheiti-prison-sentence-gay-guest-interview-lgbt-religion-a8738206.html|הכותב=|כותרת=Egypt sentences TV host to year in prison for interviewing gay man|אתר=independent|תאריך=}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.nytimes.com/aponline/2019/01/21/world/middleeast/ap-ml-egypt-lgbt.html|הכותב=|כותרת=Egypt TV Host Gets Year in Prison for Interviewing Gay Man|אתר=ניו יורק טיימס|תאריך=}}}} וזמרת מפורסמת נשפטה ו[[הרשעה|הורשעה]] לאחר שהתלבשה באופן לא [[צניעות|צנוע]].{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://xnet.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5418309,00.html|הכותב=|כותרת=בעקבות שמלה חשופה: השחקנית המצרייה ראניה יוסף תעמוד למשפט|אתר=xnet|תאריך=}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.bbc.com/news/world-middle-east-41995932|הכותב=|כותרת=Egypt singer faces trial for 'provocative' Nile remarks|אתר=BBC|תאריך=}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.theguardian.com/world/2017/nov/15/egyptian-pop-singer-sherine-abdel-wahab-to-face-trial-over-nile-comments|הכותב=|כותרת=Egyptian singer Sherine Abdel Wahab to face trial over Nile comments|אתר=The Guardian|תאריך=}}}}
 
על פי דו"ח שפרסמה בשנת 2016 [[הרשת הערבית למידע על זכויות אדם וחירויות]] כלואים במצרים כ–106 אלף בני אדם, כאשר יותר מ–60 אלף מהם הם [[אסיר פוליטי|אסירים ועצירים פוליטיים]], זאת לצד הערכות שמדברות על כ-1,250 אנשים שנעלמו לאחר שהואשמו על ידי המדינה, בעיקר על רקע דעות פוליטיות.{{הערה|שם=הערה מספר 24859341:0|{{קישור כללי|כתובת=https://www.haaretz.co.il/news/world/middle-east/.premium-1.3063387|הכותב=|כותרת=60 אלף אסירים פוליטיים ו-1,250 איש שנעלמו: במצרים של א־סיסי לא מתעכבים על זכויות אדם|אתר=הארץ|תאריך=}}}}
 
ארגוני [[זכויות האדם|זכויות אדם]] במצרים טוענים שחשיבותן של זכויות האדם לא התקבלו כחלק מהתרבות המצרית, ולכן לא מוגדרות בחוק בצורה מספקת, ומאפשרות פרשנות רבה.{{הערה|שם=הערה מספר 24859341:0}} אחמד מאהר, ממייסדי [[תנועת הנוער של ה-6 באפריל]], תיאר בתקשורת המערבית כיצד מתבצעת אכיפה סלקטיבית של חוקים, בהתאם לצורכי השלטון.{{הערה|שם=הערה מספר 24859341:1}}
 
== כלכלה ==
[[קובץ:Cairo, evening view from the Tower of Cairo, Egypt, Oct 2004.jpg|שמאל|ממוזער|200px|[[קהיר]] - העיר הגדולה ביותר ב[[אפריקה]] ו[[המזרח התיכון|במזרח התיכון]].]]
במהלך ה[[היסטוריה של מצרים]], היה ה[[נילוס]] עורק החיים הכלכלי של מצרים, סביבו גר רובו המוחלט של האוכלוסייה, וכלל שטחי העיבוד החקלאיים שכן לצידו. עם פיתוח התעשייה וגילוי משאבי טבע חדשים במצרים פחתה חשיבותו, אך גם נכון לשנת 2012 הנילוס וסביבתו הם מרכזה הכלכלי של מצרים. עד ראשית שנות ה־50 הושפעה כלכלת מצרים מהשליטה הבריטית בה. לאחר [[מהפכת הקצינים החופשיים]] בראשית שנות ה־50 של המאה ה־20 פנתה הממשלה המצרית לכיוון כלכלה סוציאליסטית ובשליטה ממשלתית.
 
נכון לשנת 2012, הענפים העיקריים של הכלכלה המצרית הם [[תעשייה]] (כ־34% מה[[תמ"ג]], כ־22% מכלל המועסקים, בעיקר [[תעשייה מסורתית]], עתירת כח אדם לא מקצועי), [[חקלאות]] (16% מהתמ"ג, ו־40% מכח העבודה, בחלקה הגדול [[חקלאות מסורתית]]), [[תיירות]] (12% מהתמ"ג, הכנסה שנתית של כ־10 מיליארד דולר) יצוא [[נפט]] ו[[גז טבעי]] מהמאגרים הגדולים הנמצאים בתחומה, ותוצרים שונים של משאבים אלו. בנוסף לכך יש במצרים מרבצים של [[זרחה|פוספטים]], [[מנגן]], [[אורניום]], [[אבן גיר]] ו[[גבס]]. רוב שטחה של מצרים הוא [[מדבר]], ורק כשני אחוזים משטחה של מצרים ניתנים לעיבוד חקלאי, רובם ב[[חקלאות שלחין|השקיה]] סביב הנילוס.
 
הגידולים החקלאיים העיקריים הם [[כותנה]], [[אורז]], [[תירס]], [[חיטה]], [[קטניות]], [[פירות]], [[ירקות]], [[בקר]], [[תאו]]אים, [[כבש]]ים ו[[עז הבית|עזים]]. ענף חקלאי חשוב נוסף הוא ענף ה[[דיג]].
 
ענפי התעשייה העיקריים במצרים הם [[טקסטיל]], מוצרי [[מזון]], [[כימיקל]]ים ו[[דשנים]], נפט ומוצריו, [[מלט]] וחומרי בנייה. פיתוח התעשייה מתעשייה מסורתית לתעשייה מתקדמת נתקל בקשיים בשל בורות נרחבת באוכלוסייה (כ־50% [[אנאלפביתיות|אנאלפביתים]]), תופעת [[בריחת מוחות]], העדר תשתית טכנולוגית מתאימה, והעדר הון פרטי וקושי בגיוס השקעות חוץ.
 
[[נפט]] התגלה במצרים ב־[[1910]], וב־[[1999]] הגיע תפוקת הנפט במצרים לכ־44 מיליון טון, המשמש בעיקר לצריכה פנימית, ובחלקו לייצוא. עם זאת, מצרים נדרשת לייבא נפט ממדינות אחרות, בשל צורך להפקת דלקים מסוג נפט שאינו קיים במצרים. במצרים מספר [[בית זיקוק|בתי זיקוק]], המזקקים נפט בהיקף של כ־25 מיליון טון בשנה. במצרים מרבצי [[גז טבעי]] גדולים. באמצעות [[צינור הגז הערבי]], מייצאת מצרים גז טבעי ל[[ירדן]], [[סוריה]] ו[[לבנון]]. שלוחה מצינור זה סיפקה גז טבעי לישראל בין השנים [[2008]] ל־[[2011]]. עם זאת, הגידול הטבעי הגבוה במצרים הוביל ב־[[2012]] למחסור בגז טבעי בתוך מצרים, ולצורך בייבוא גז טבעי ממדינות אחרות.
 
גורמים נוספים ואקוטיים המשפיעים על הכלכלה המצרית הם מסי המעבר ב[[תעלת סואץ]] (ב־[[1997]] עברו בה סחורות בהיקף של 300 מיליון טון) ו[[מטבע חוץ]] נכנס מ[[עבודת חוץ|עבודות חוץ]] של פועלים מצרים במדינות ערביות שכנות ובאזור [[המפרץ הפרסי]]. במצרים [[ריבוי טבעי]] גבוה, דבר הדורש הקצאת משאבים גדלה והולכת במהלך השנים לצורכי האוכלוסייה. מאז חתימת [[הסכם השלום בין ישראל למצרים]] ב־[[1979]], נהנית מצרים מסיוע חוץ אמריקאי רחב היקף.
 
מגזר ה[[שירותים (כלכלה)|שירותים]] במצרים רחב למדי, ומשקף בחלקו [[אבטלה סמויה]]. ה[[בורסה לניירות ערך|בורסה]] המצרית ממוקמת ב[[קהיר]], ובה מתנהל מסחר במניות, תעודות סל על מדדים, אגרות חוב וקרנות נאמנות. הבורסה המצרית היא אחת הוותיקות (נוסדה ב[[אלכסנדריה]] ב־[[1888]]), והיקף הפעילות בה היה מהמובילים בעולם, עד ל[[מהפכת הקצינים החופשיים|עליית שלטון נאצר בשנות ה־50]], מהפכה שהובילה קו של [[הלאמה]] ותפישה כלכלית סוציאליסטית. הבורסה החלה להתחזק שוב החל מ־[[1992]], על רקע שורת רפורמות כלכליות שהונהגו במצרים.
 
[[חשמל]] מיוצר במצרים באמצעות [[תחנת כח|תחנות כח]] הפועלות בדלקים שונים, ובאמצעות [[תחנה הידרו אלקטרית]] ב[[סכר אסואן]], המפיקה כ־2,100 מגה-וואט. בשנת [[1967]] סיפקה תחנה זו 50% מצריכת החשמל במצרים, אך עד [[1998]] ירד שיעור זה לכ־15%, על רקע גידול ניכר בצריכת החשמל במצרים. יצור החשמל במצרים ותשתיות ההולכה אינם מספיקות לביקוש הגובר, ובעקבות כך אמינות אספקת החשמל נמוכה, ו[[הפסקת חשמל|הפסקות החשמל]] תדירות.
 
ה[[נמל]]ים העיקריים במצרים הם [[נמל אלכסנדריה]], על חוף [[הים התיכון]], ו[[נמל פורט סעיד]], סמוך למוצא הדרומי של [[תעלת סואץ]]. הנמלים נמצאים בשליטה ממשלתית מלאה, ורמת הפיתוח שלהם נמוכה.
 
במצרים נהוגות [[סובסידיה|סובסידיות]] רחבות היקף, על [[קמח]], [[סולר]], [[גז בישול]] ו[[מוצרי יסוד]] נוספים. היקף הסובסידיות בשנת [[2012]] עמד על כ־20 מיליארד דולר (מחציתם על סולר). בלעדי סובסידיות אלו, לא תתאפשר חקלאות רחבה במצרים (בשל הצורך בדלק לשאיבת מים להשקיה), ויווצר משבר מזון בשל מחירים גבוהים, דבר שיעורר תסיסה חברתית חזקה במצרים. בשל כך, נמנעו השלטונות במצרים מפגיעה בסובסידיות במהלך השנים. כדי לקיים את משטר הסובסידיות, נדרשת מצרים ל[[יבוא]] רחב היקף של חיטה וסולר, שכן המשאבים המקומיים אינם מספיקים לביקוש (מצרים מייבאת כחצי מכמות החיטה הנצרכת). למרות ההיקף הרחב של הסובסידיות, על פי הבנק השווייצרי [[קרדיט סוויס]], כ־50% מהכנסות משפחה מצרית ממוצעת מופנים לרכישת [[מזון]].{{הערה|שם=אקונומיסט|{{TheMarker|אקונומיסט|מכות מצרים החדשות: שיתוק כלכלי, זינוק באבטלה ואינפלציה דוהרת|1.1982315|02.04.2013}}}} בעקבות הסובסידיה הנרחבת על חיטה, צריכת חיטה לנפש במצרים כפולה מהממוצע העולמי (כ־160 ק"ג לנפש). ב־[[2008]], כ־70% מאוכלוסיית מצריים (כ־56 מיליון איש) היו זכאים לרכישת מזון מסובסד.{{הערה|{{כלכליסט|ד"ר גיל פיילר ודורון פסקין|מצרים: 15 מיליארד דולר יופנו השנה לסובסידיות, המשקיעים הזרים מצמצמים רכישות|3104735|17.08.08}}}}
 
בין [[1980]] ל־[[2010]] (תקופת שלטון מובארכ), הייתה [[צמיחה כלכלית|צמיחה]] יציבה ועקבית בכלכלה המצרית, וה[[הכנסה לנפש]] עלתה מכ־1,200$ לכ־6,200$.{{הערה|שם=גד|{{גלובס|גד אריוביץ'|כלכלת מצרים תמשיך לצמוח?|1000622841}}}}
 
ב־[[2010]], ערב ההפיכה במצרים, עמדה ה[[צמיחה כלכלית|צמיחה]] על 5.5% וה[[גרעון תקציבי|גרעון התקציבי]] על 8%.{{הערה|שם=בראל|{{הארץ|[[צבי בראל]]|תג המחיר של תחריר: כלכלת מצרים על סף קריסה על רקע המחאה |1.1577342|28.11.2011}}}} האבטלה במצרים עמדה על כ־8%, אך שיעורה היה גבוה בהרבה בקרב צעירים, וצעירים משכילים רבים נאלצו לעבוד בעבודות לא מקצועיות, עקב העדר תשתית תעשייתית מתקדמת. שיעור השתתפות הנשים בכח העבודה היה נמוך ביותר, בשל היותה של מצרים חברה מוסלמית מסורתית. דירוג רמת הפיתוח הכלכלית של מצרים היה נמוך ביותר.{{הערה|שם=גד}}
 
===התדרדרות הכלכלה לאחר מהפכת 2011===
{{ראו גם|ערכים=[[המהפכה במצרים (2011)]]}}
[[ההפיכה במצרים (2011)|ההפיכה במצרים]] בשנת [[2011]] הובילה להתדרדרות מהירה במצב הכלכלי במצרים. בשל אי-היציבות שנוצר במדינה, מספר ה[[תיירות|תיירים]] ירד באופן משמעותי, ו[[השקעות חוץ|השקעות החוץ]] פחתו מאוד. משקיעים זרים רבים משכו את השקעותיהם מהבורסה המצרית, שירדה בכ־30% עד סוף [[2012]].{{הערה|שם=פלדמן|{{TheMarker|נדן פלדמן|מורסי מנסה לחזק אחיזתו בשלטון - ומחליש את כלכלת מצרים|1.1884327|12.12.2012}}}} התפוקה התעשייתית ירדה מאוד, ומיזמי פיתוח נרחבים הוקפאו. [[רזרבת מט"ח|רזרבות המט"ח]] של מצרים ירדו מ־36 מיליארד דולר בראשית 2011 ל־22 מיליארד תוך 10 חודשים.{{הערה|שם=בראל}} עד ראשית [[2013]] ירדו היתרות לכ־13 מיליארד.
 
על רקע המצב המתדרדר, פנה השלטון המצרי לגופים בינלאומיים ומדינות זרות ל[[סיוע חוץ]]. [[קטר (מדינה)|קטר]] העניקה למצרים הלוואה בסך 7 מיליארד דולר ו[[גז טבעי נוזלי]] בשווי 300 מיליון דולר, ו[[לוב]] העניקה למצרים הלוואה בסך 1.2 מיליארד,{{הערה|{{TheMarker|מיכל רמתי, רויטרס |חוזרים לתחריר // במצרים צפוי קיץ חם וחשוך|1.2061832|03.07.2013}}}} אך [[קרן המטבע הבינלאומית]] סירבה להעביר סיוע, קודם להפחתת ה[[סובסידיה|סובסידיות]], רפורמות כלכליות נוספות וגיבוש תוכנית כלכלית מסודרת. ה[[לירה מצרית|לירה המצרית]] [[פיחות|פוחתה]] באופן ניכר, דבר שהוביל להטלת פיקוח מחמיר על שוק המט"ח על ידי הבנק המצרי, ולמסחר מט"ח רחב היקף בלתי חוקי ב[[השוק השחור|שוק השחור]]. שיעור ה[[אינפלציה]] השנתי עלה מ־5% ל־8%. כ־4,500 [[מפעל]]ים נסגרו לאחר ההפיכה, ושיעור ה[[אבטלה]] עלה מ־9% ל־13%. שיעור האבטלה בקרב צעירים עד גיל 29 עמד על 77.5%. נוצר מחסור חריף בסולר, ובעקבותיו תורים ארוכים ב[[תחנת דלק|תחנות הדלק]], ו[[הפסקת חשמל|הפסקות חשמל]] לפרקי זמן ארוכים הפכו לאירוע נפוץ. הגרעון התקציבי עלה לכ־12.5% מהתמ"ג, ושיעור המשפחות מתחת ל[[קו העוני]] עלה לכ־25%.{{הערה|שם=אקונומיסט}}
 
בראשית [[2013]] התריע שר האוצר המצרי כי הכנסות מצרים מספיקות רק לכ־60% מהוצאותיה, וגורמים שונים התריעו כי מצרים נמצאת מספר חודשים לפני [[פשיטת רגל]]. גורמים ממשלתיים הודו כי מצב הכלכלה המצרית רגיש, אך הכחישו את הטענות בדבר סיכון לפשיטת רגל.{{הערה|1=[http://www.memri.org.il/cgi-webaxy/sal/sal.pl?lang=he&ID=107345_memri&act=show&dbid=articles&dataid=3300 שלטון מורסי הודף טענות שמצרים על סף פשיטת רגל ומהפכת רעבים], אתר [[ממר"י]]}} ממשל מורסי ניסה להתמודד עם המשבר הכלכלי באמצעות העלאת [[מס]]ים ו[[מכס]]ים, והקטנת הסובסידיות. אך הניסיון שהחל מסוף [[2012]] נתקל בהתנגדות ציבורית רחבה, שהובילה לגניזת התוכנית, שנועדה לאפשר סיוע כלכלי רחב היקף מקרן המטבע הבינלאומית.{{הערה|שם=פלדמן}} הממשל גם לא הציג תוכנית כלכלית רחבת היקף למצרים. עיתונאים שונים העלו חשש למהפכה חוזרת במצרים ('מהפיכת רעבים'), על רקע המצב הכלכלי המתדרדר.
 
ב-[[2015]] התגלה במצרים שדה הגז [[זוהר (שדה גז)|זוהר]], מהגדולים ביותר בים התיכון.
 
== שלטון מקומי ==
{{הפניה לערך מורחב|מחוזות מצרים}}
מצרים מחולקת ל־26 [[מחוז]]ות (רבים:מחאפט'את ; יחיד:מחאפט'ה):
{| border="0" align="center" width="90%"
| valign=top |
[[קובץ:EgyptNumbered.png|שמאל|250px|מחוזות מצרים]]
# [[א-דקהלייה]] (الدقهلية)
# [[הים האדום (מחוז)|הים האדום]] (البحر الأحمر)
# [[אל-בוחירה|אל-בֻחירה]] (البحيرة)
# [[אל-פיום|אל-פַיום]] (الفيوم)
# [[אל-גרביה]] (الغربية)
# [[אל-אסכנדריה|אלכסנדריה]] (الإسكندرية)
#[[מחוז אל-אסמאעיליה|אל-אִסמאעיליה]] (الإسماعيلية)
# [[אל-גיזה]] (الجيزة)
# [[אל-מנופיה|אל-מִנופיה]] (المنوفية)
# [[אל-מניא|אל-מִניא]] (المنيا)
# [[קהיר (מחוז)|קהיר]] (אל-קאהִרה القاهرة)
# [[אל-קליוביה]] (القليوبية)
# [[אל-ואדי אל-גדיד]] (الوادي الجديد)
# [[א-שרקיה]] (الشرقية)
# [[סואץ (מחוז)|סואץ]] (א-סויס السويس)
# [[מחוז אסואן]] (أسوان)
# [[מחוז אסיוט|אסיוט]] (أسيوط)
# [[בני סויף|בַני סוֵיף]] (بني سويف)
# [[פורט סעיד (מחוז)|פורט סעיד]] (بور سعيد)
# [[דומיאט|דֻמיאט]] (دمياط)
# [[דרום סיני]] (גנוב סינאא جنوب سيناء)
# [[כפר א-שיח'|כפְר א-שיח']] (كفر الشيخ)
# [[מטרוח]] (مطروح)
# {{עוגן|קינא}}[[קינא|קִנא]] (قنا)
# [[צפון סיני]] (שמאל סינאא شمال سيناء)
# [[סוהאג]] (سوهاج)
|}
במרבית המחוזות [[צפיפות אוכלוסין|צפיפות האוכלוסייה]] היא 1,000 איש לקמ"ר, אולם במחוזות הגדולים צפיפות האוכלוסייה היא 2 איש לקמ"ר.
 
== גאוגרפיה ==
{{הפניה לערך מורחב|גאוגרפיה של מצרים}}
מצרים גובלת בצפון מזרח עם [[ישראל]] ועם [[רצועת עזה]], במערב עם [[לוב]] ובדרום עם [[סודאן]], גבולותיה עוברים בלב המדבר, והם נמשכים ברוב אורכם בקו ישר כסרגל. מקור המים העיקרי ומרכז המדינה הוא נהר ה[[נילוס]] שעובר לאורכה. מצרים שולטת על [[תעלת סואץ]] המחברת את [[הים התיכון]] ו[[הים האדום]].
 
חלק מ[[מדבר סהרה]] ו[[המדבר הלובי]] מצויים במצרים.
 
תפקידה ה[[גאופוליטיקה|גאופוליטי]] החשוב נובע ממקומה האסטרטגי: כמדינה המשתרעת על פני שתי [[יבשת|יבשות]] ומגשרת בין [[אפריקה]] ל[[אסיה]], וכמעבר בין [[הים התיכון]] ו[[האוקיינוס ההודי]] דרך תעלת סואץ.
 
95% משטחה של מצרים הם מדבר לא מיושב. 99% מאוכלוסיית מצרים חיה בעמק ה[[הדלתה של הנילוס|דלתא]] הירוק והפורה. חייו של עמק הדלתא תלויים בנהר הנילוס שהוא מקור המים העיקרי של מצרים.
 
האזור המיושב של מצרים אינו אלא רצועה צרה ומתפתלת. שטחה של הרצועה כ-35,000 קמ"ר, והיא משתרעת משני צדי ה[[נילוס]], הזורם מדרום לצפון. רוחב הרצועה בדרום ([[מצרים העליונה]]) אינו עולה על 2–15 ק"מ. מצפון ל[[קהיר]] ([[מצרים התחתונה]]) הנילוס מתפצל לזרועות רבות ויוצר [[דלתא]] רחבה שצורתה משולש ורוחבה המרבי לאורך החוף כ-150 ק"מ.
 
'''שטח:''' 1,001,450 קמ"ר
: '''אדמה:''' 995,450 קמ"ר
: '''מים:''' 6,000 קמ"ר
 
'''גבולות:''' 2,689 ק"מ
: 11 ק"מ עם [[רצועת עזה]], 255 ק"מ עם ישראל, 1,150 ק"מ עם לוב, 1,273 ק"מ עם סודאן
 
'''קו החוף:''' 2,450 ק"מ
 
'''משאבים טבעיים:''' [[נפט]], [[גז טבעי]], [[ברזל]], [[פוספט]]ים, [[מנגן]], [[אבן גיר]], [[גבס]], [[טלק]], [[אזבסט]], [[עופרת]] ו[[אבץ]].
 
== דמוגרפיה ==
{{הפניה לערך מורחב|דמוגרפיה של מצרים}}
 
מצרים היא המדינה הערבית המאוכלסת ביותר, עם כ־97 מיליון אנשים (נכון ליולי 2017), והמדינה השלישית באפריקה מבחינת מספר תושביה, אחרי [[ניגריה]] ו[[אתיופיה]]. כמעט כל האוכלוסייה מתרכזת לאורך [[הנילוס]], במיוחד ב[[אלכסנדריה]] וב[[קהיר]] ולאורך הדלתא בקרבת [[תעלת סואץ]] ([[מצרים התחתונה]]). למעשה, כמעט כל האוכלוסייה מרוכזת ב-2% משטח המדינה (כ-20 אלף קמ"ר מתוך כמיליון קמ"ר), ולפיכך עמק הנילוס הוא אחד האזורים הצפופים בעולם עם צפיפות של 1,540 בני אדם לקילומטר מרובע, להשוואה, צפיפות האוכלוסייה במדינה כולה הוא 33 בני אדם לקילומטר מרובע. קהילות מדבריות קטנות חיות בסביבות [[נווה מדבר|נאות מדבר]] ודרכי מסחר, אך אוכלוסיות אלו קטנות עקב [[הגירה]] לערים הגדולות. כיוון שהסיכוי לפתח את שטחי המדבריות ממערב וממזרח לעמק הנילוס קטנים בשל האקלים הקשה השורר בהם, מלבד ניסיונות מועטים כמו [[מיזם תושכא]], משקיעה ממשלת מצרים מאמצים רבים בפיתוח סיני, ובהמרצת תושבים מצרים לעבור לשם. ההיענות לכך אינה גדולה כיוון שסיני מרוחקת מהמרכזים העירוניים החשובים של מצרים. בשל האבטלה הגבוהה, מצרים רבים משמשים פועלים במדינות ערב אחרות, בעיקר ב[[ערב הסעודית]] ובמדינות [[המפרץ הפרסי]], ולפיכך מתגוררים מחוץ למצרים במשך שנים רבות.
 
רוב אוכלוסיית מצרים (מעל 90%) היא [[אסלאם|מוסלמית]] [[אסלאם סוני|סונית]], שאר האוכלוסייה (בערך 9% אך המספרים שנויים במחלוקת) הם [[נוצרים]] [[קופטים]] - אוכלוסייה המחזיקה בדתה עוד בטרם הכיבוש האסלמי ב[[המאה ה-7|מאה השביעית לספירה]]. [[מיעוטים]] קטנים נוספים הם נוצרים [[הכנסייה הקתולית הארמנית|ארמנים קתולים]] ו[[פרוטסטנטים]].
 
מצרים עוברת מהפך בדפוסי הרבייה הודות לתוכנית ל[[תכנון המשפחה]] שהנהיגה ממשלת מצרים. במסגרת התוכנית צומצמה הילודה מ-4.1 לידות לאישה ב-[[1990]] ל-2.8 בשנת [[2006]] אך ב-[[2015]], עלה [[שיעור הפריון]] ל-3.3.
 
==חינוך==
במצרים פועלת מערכת החינוך הגדולה ביותר ב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]] וב[[צפון אפריקה]]. מערכת זו נמצאת בגידול מהיר מאז תחילת [[שנות ה-90 של המאה ה-20]]. מצרים מדורגת במקום ה-108 ב[[מדד הפיתוח האנושי]]. בעזרת מימון מן [[הבנק העולמי]] וארגונים בינלאומיים אחרים מנסה מצרים להגביר את נגישות מערכת החינוך לילדים. במצרים חינוך חינם בכל רמות החינוך. גוף חינוך נוסף במדינה הוא [[התאחדות הצופים והצופות של מצרים]].
 
מערכת החינוך במצרים פועלת בשלוש רמות. רמת החינוך היסודית היא לבני 4–14 שנים, בהן שנתיים בגן ולאחריהן בית ספר יסודי במשך שש שנים ו[[חטיבת ביניים]] במשך שלוש שנים. רמת החינוך תיכון במשך שלוש שנים, לגילאי 15–17. רמת ההשכלה הגבוהה היא השלישית. במצרים קיים חינוך חובה עד גיל 14, אבל כל שלוש רמות החינוך במערכת החינוך הממשלתית ניתנות חינם.
 
על פי בדיקה של הבנק העולמי קיימים פערים גדולים בנגישות החינוך במצרים בין עניים לעשירים.{{הערה|1=[http://www-wds.worldbank.org/external/default/WDSContentServer/WDSP/IB/2008/06/26/000334955_20080626033032/Rendered/PDF/428630ESW0P08910gray0cover01PUBLIC1.pdf Arab Republic of Egypt Improving Quality, Equality, and Efficiency in the Education Sector] World Bank, 2007. |שמאל=כן}}
 
מערכת החינוך של אל-אזהר מתנהלת במצרים במקביל למערכת החינוך הממשלתית. מערכת חינוך זו מורכבת מארבע שנות לימוד יסודי, שלוש שנים של חטיבת ביניים ושלוש שנות תיכון. בדומה למערכת החינוך הכללית, אף במערכת חינוך זו קיימת הפרדה בין בנים לבנות. הפיקוח על מערכת חינוך זו נעשה בידי המועצה העליונה של מוסד [[אל-אזהר]] וזה נמצא תחת פיקוח משרד החינוך המצרי.
 
===מערכת ההשכלה הגבוהה===
למצרים מערכת נרחבת של השכלה גבוהה וכ-30% מכלל המצרים בשכבות גיל רלוונטיות לומדים באוניברסיטאות. אולם, רק מחציתם מסיימת את דרישות התואר. במצרים פועלות 17 אוניברסיטאות ציבוריות, 51 מוסדות חינוך ציבוריים להשכלה גבוהה שאינם אוניברסיטאות, 16 אוניברסיטאות פרטיות ו-89 מוסדות פרטיים להשכלה גבוהה שאינם אוניברסיטאות.
 
חקיקה משנת [[1990]] נתנה בידי האוניברסיטאות הציבוריות מידת עצמאות רבה יותר, אבל תשתית מוסדות אלה, הציוד בהם ומשאבי האנוש אינם מספיקים כדי לתת מענה למספר הגדל של התלמידים.
 
==יהדות מצרים==
{{ערך מורחב|יהדות מצרים}}
יהדות מצרים היא קהילה יהודית עתיקה, אשר הוקמה על ידי פליטים מארץ ישראל שהגיעו למצרים עם ירמיהו הנביא לאחר חורבן הבית הראשון. לאחר מכן, בתקופת [[ממלכת פרס]] ובתקופה ההלניסטית הובאו למצרים שכירי חרב יהודים כדי להגן על גבולות המדינה בדרום ובמזרח. כאשר הוקמה אלכסנדריה על ידי אלכסנדר מוקדון, נוסדה קהילה יהודית גדולה בעיר והם התגוררו בשנים מתוך חמשת רבעי העיר. באלכסנדריה היה בית כנסת גדול במיוחד, אשר עליו מסופר במקורות התלמודיים שמאוחר יותר נחרב בידי טריינוס קיסר הרומאי. מאלכסנדריה יצאו סוחרים שהקימו את הקהילות היהודיות ברומא וסביבתה. עם הקמת מדינת ישראל סבלו היהודים מפרעות החרמות רכוש ונישול מזכויותיהם האזרחיות והציבוריות, ומאז החלו רבים מהם לעזוב את המדינה חלקם לארצות הברית ושאר [[מדינות המערב]] ורובם למדינת ישראל, נכון להיום נשארו במצרים יהודים אחדים.
 
== ראו גם ==
* [[ההפיכה במצרים (2011)]]
* [[רכבות במצרים]]
* [[המטבח המצרי]]
 
== לקריאה נוספת ==
* [[האנציקלופדיה העברית]], כרך כ"ד תשל"ב, מעמוד 137
 
== קישורים חיצוניים ==
{{מיזמים
|ויקימילון=מצרים|שם ויקימילון=מִצְרַיִם
|ויקיחדשות=קטגוריה:מצרים|שם ויקיחדשות=מצרים
|ויקימסע=מצרים
}}
* {{nrg|יערה רובינזון|יציאה, מצרים: המקומות שלא כדאי לפספס במצרים|352/272|1 באפריל 2012|55|2}}
* [http://www.near-east.co.il/תקוות-ואתגרים-בדרך-לתעלת-סואץ-החדשה/ תקוות ואתגרים בדרך לתעלת סואץ החדשה] - מגזין המזרח הקרוב, 3 בינואר 2015
* {{מעריב אונליין|איריס ז’ורלט|ארץ הנילוס מחכה לכם עם תרבות עשירה, אוכל טוב והיסטוריה מרתקת|lifestyle/travel/Article-684969|14 בפברואר 2019}}
* {{מערכות|[[אליהו ששון]]|פרקים מצריים|3/110953|16 - 17 יולי 1943}}
 
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
 
* ויקיפדיה זה לחנונים
{{מדינות אפריקה}}
{{מדינות המזרח התיכון}}
{{מדינות הים התיכון}}
{{הליגה הערבית}}
{{ארגון המדינות האסלאמיות}}
{{האיחוד האפריקאי}}
{{צפון אפריקה}}
 
[[קטגוריה:מדינות העולם]]
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/מצרים"