ויליאם וורדסוורת' – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ערוך101 (שיחה | תרומות)
החלפת התמונה של קונסטבל בתמונה כפרית של גלובר
סקריפט החלפות (אזור, הייתה, גרסה, בדרך כלל, תל אביב, תוכנת, על ידי, מוזיק, אוויר, כשלעצמ, ,)
שורה 63:
כתבה הלן דארבישייר, במבוא לשירים בשני כרכים:
{{ציטוט|אנגלית=|שורות=כן| תוכן =
וודסוורת' כתב את "בלדות ליריות" כשהגיע מהזעזוע של המהפיכה הצרפתית. אירועים ציבוריים הפריכו את תקוותיו העמוקות עבור האנושות. והוא נקלע למצב של סכסוך רוחני קשה, מצטמצם זמן-מה לשיטה של גודווין, שביססה תפיסה של השתלמות אנושית על כחו החסין מטעויות של ההגיון. אולם וורדסוורת' לא היה אינטלקטואל. טבעו הזדעזע עד עמקי נפשו, ובמהירה התקומם נגד השיטה השטחית של גודווין. הוא חפץ להתקרב למציאות עצמה, ולא ויתר על תקוותיו למען האדם בטרם יבחן את הטבע האנושי ביסודותיו. אבל איך למצוא את הטבע האנושי היסודי הזה? וורדסוורת' השיב בעצמו על השאלה: "ע"י הסרת הלוט מלבנו, והתבוננות אל אנשים שאורחות חייהם הפשוטים ביותר, וביותר בהתאם לטבע: אנשים שמעולם לא ידעו לא עידוני הבל, לא חשקים הפכפכים ומלאכותיים, לא ביקורות כוזבות, ולא דרכים רכרוכיות של מחשבה ורגש. הוא ביקש אפוא את הבריות האנושיות הענוות ביותר -  בני כפר, ילדים, קבצנים ונוודים - ומצא שהרוח האנושית חזקה וחופשית... שיריו כמעיין הררי, נובעים היישר מן האדמה. לשונם חסרת צבעים כמים. אוירתם ברה כאויר השחר, והחזיון שמעבירים אודות הארץ והחיים האנושיים דומה לזה שאנו רואים לעתים ביקיצה מוקדמת. העולם של דברים מוכרים לגמרי ממשי, ואף-על-פי-כן לא מוכר עם משמעות נסתרת... פעם וורדסוורת' אמר שהוא מוקיר את שירתו לא בעבור השפעתה המוסרית או הפילוסופית, אלא כי הביא כח חדש לעולם הספרות. כח זה מצוי בצורתו הטהורה ביותר ב-"בלדות ליריות". בשירים מאוחרים הוא מופיע בהתפתחות בוגרת יותר ובלבוש עשיר יותר, אך שוב לעולם לא בחוזק ובפשטות כה פשוטים.   
|מקור=}}
[[קובץ:John Glover - Ullswater, early morning - Google Art Project.jpg|טקסט=|ממוזער|498x498 פיקסלים|ג'ון גלובר, אולסווטר השכם בבוקר]]
'''איש זקן מתהלך''' (מתוך "בלדות ליריות")
{{ציטוט|אנגלית=|שורות=כן| תוכן =
צִפֳּרֵי הַמְּשׂוּכָה הַקְּטַנּוֹת
לְאֹרֶךְ הַשְּׁבִיל, לֹא מַשְׁגִּיחוֹת בּוֹ.
הוּא מִתְהַלֵּךְ, כְּשֶׁפָּנָיו, צְעָדוֹ,
שורה 89:
פרופסור ברדלי, בהרצאתו המפורסמת על וורדסוורת', אמר: "היו משוררים גדולים יותר מוורדסוורת', אבל אף אחד מהם לא היה מקורי יותר ממנו. הוא ראה דברים חדשים, או ראה דברים בדרך חדשה. הייתה בזה תועלת מעטה עבורנו לו דבריו החדשים היו שגיונות פרטיים, או אם השגתו החדשה הייתה שטחית. אולם לא כך היו הדברים. לו כך היו, וורדסוורת' אולי היה זוכה להכרה מוקדם יותר, אלא שלא היה זוכה להשפעתו האיתנה על שכלים פיוטיים. כמות שהוא, אלו בהם הוא יוצר טעם עליו מתענגים, אלו הלמדים לאהוב אותו (ובכל דור יש לא מעט כאלה), לעולם אינם מרפים ממנו. אהבתם אליו היא מהסוג שהוא עצמו שיבח, תשוקה מיושבת-דעת, אולי "מתחילה לאט", אך "אינה נגמרת", מושתתת על שרשי הוויתם. וזאת מהסיבה שהם מוצאים את דרך ראייתו את העולם, את חוויותו השירית, מה שארנולד כינה "ביקורת החיים", דבר עמוק, ולפיכך עומד וקיים. זה ממשיך להביא להם שמחה, שלום, כח, והתעלות. לא מתמעט ולא מתמוגג גם בהיותם מבוגרים ונבונים יותר; גם לא מאכזבם, כל שכן לא דוחה אותם, בשעת צער או אפילו במצוקה כואבת. ובכל זאת, ממשיך להרשימם במקוריותו, ויותר מכך. הם יכולים להיזכר ביום בו ראו לראשונה ענן כפי שוורדסוורת' ראה אותו, או כשלראשונה הבינו מדוע כתב שיר כזה או אחר; דרכו הייחודיות להתבונן ולהרגיש, למרות היותה כבר מוכרת ואהובה, עדיין מביאה להם לא רק שלום, כח, התעלות, אלא "תדהמה של הפתעה מתונה"; והפרדוקסים שלו, אשר כבר מזמן ידועים בעל-פה ומוכרים כמלאי אמת, עדיין נותרו פרדוקסים".{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=איי. סי. ברדלי|שם=הרצאות אוקפורד על השירה|מקום הוצאה=לונדון|שנת הוצאה=1909}}}}
 
הלן דארבישייר כתבה: "אין שירה שקשה יותר לבקר מאשר זו של וורדסוורת'. אולי הדרך הטובה ביותר להבינה: ללכת ללב איזוראזור האגמים בתחילת האביב או בשלהי הסתיו. יש משהו באוירבאוויר ההרים הבלתי רגיל, בקולות הרוח והמים, במתאר הגבעות החגיגי, בעומקים המתחלפים של גוון וצבע, אשר מפיח חיים להפליא בחושים וברוח. לטבע כאן פשטות יסודית, יופי קורן גם בסיסי; ולנגד רקע עוצמתי של שמים והרים, ערפל וענן, דמות אדם בולטת נוגעת ללב בצורה מוזרה. כל זה עבר לשירה של וורדסוורת', והוא נשימתה והויתה".<ref>{{צ-ספר|מחבר=וורדסוורת'|שם=שירים בשני כרכים בעריכת הלן דארבישייר|מקום הוצאה=אוקספורד|שנת הוצאה=1914}}</ref>
 
אברהם רגלסון כתב על כוח הפשטות של שירתו: "ספּור בלשים ועתון הבוקר – אתה קורא בהם פּעם אחת, ושוב אין אתה רוצה לחזור עליהם. לא כן פּסוקי התנ"ך, או שיר מאת וורדסוורת. יותר שאתה מכירם, יותר הם חביבים עליך. אם יש בהם חידוש, הריהו חידוש '''לעומק'''. כלומר, עם כל קריאה אתה מגלה בהם צד שהיה נסתר ממך. השיר, כמו העולם, מוכן לתת לך כפי עשרך, בגרותך, כוח הבנתך."{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://benyehuda.org/regelson/pshutot.html|הכותב=אברהם רגלסון|כותרת=פשוטות|אתר=פרוייקט בן יהודה|תאריך=}}}}
שורה 99:
וורדסוורת' מוכר לרבים בעיקר בעבור השראתו המיוחדת. כתב ג'ון מורלי: "כשרונו המיוחד, תרומתו המתמשכת, נמצא בכנות ובהתבוננות מיוחדות ומתאמצות שעמן תחילה ראה כאידיאל והלל את העולם העצום שמסביבנו, ואז עשה ממנו, לא במה עליה אנשים משחקים את תפקידיהם (כתפיסת שקספיר במחזה "[[כטוב בעיניכם]]"), אלא הויה חיה, המתמזגת בעיסוקינו, שופכת עלינו רוח ידידותית, ו-"נושמת הדר עלי הפנים הצנועות ביותר של החיים האנושיים".{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=ג'ון מורלי|שם=היצירות הפיוטיות של וורדסוורת'|מקום הוצאה=|שנת הוצאה=}}}}
 
פחות ידוע, שבאותה מידה שהיתהשהייתה לו השראה מיוחדת, כן היה לו כח שיפוט מעולה. וורדסוורת' היה פרפקציוניסט, ששם לב לפרטים הקטנים ביותר של אמנותו. הוא היה ממשיך להגיה את שיריו במהלך כל חייו, מוציא לאור גרסאות חדשות ומהדורות חדשות של שיריו. הבעיה בהגהה של שיר, שככל שמתרחקים מהרגע המכונן , מן הרגשות והמחשבות שבזמן משיכת הקולמוס הראשונה, כן ההגהות עלולות להיות מאולצות או מלאכותיות, ולפגום בשיר. וורדסוורת' היה מודע לכך, הגיה את שיריו בזהירות יתירה, וגם כאשר לפעמים קלקל יותר מאשר תיקן, בד"כבדרך כלל במהדורה הבאה התעשת והחזיר את הגרסאהגרסה הטובה יותר, גם אם היתההייתה ישנה יותר. סה"כ וורדסוורת' הצליח בהגהותיו לשפר את שיריו (למעט אפוס "ההקדמה" בו שמרנות ימי זקנותנו מיעטה את ההשראה הנפלאה והשטף שהיו בגרסה שכתב בצעירותו). הגהותיו דקדוקיות (כגון תיקוני שגיאות לשון), מוסיקליותמוזיקליות (כגון שיפור צלילי ההברות), סגנוניות (כגון דיוק, בהירות, הימנעות משימוש מופרז בנימה אישית, שמירה על אחדות השיר), תוכניות (כגון תיקון עובדות לא נכונות, שינוי סדר הרעיונות או הוספת רעיונות חדשים, העמקת הרגש הדתי), ופיוטיות (הישמרות מפני גוזמאות או קלישאות או גרוטסקות, הפחת רוח שיר בשורות שגרתיות). וורדסוורת' חיבר הרבה מאד שירים. שיריו רחוקים מלהיות שווים זה לזה באיכותם. וורדסוורת' במיטבו הוא המשורר האנגלי הגדול ביותר של שירים לירים קצרים. אזי, אין מלה מיותרת בשיר. כל מלה במקומה, היא ולא אחרת, במקום כזה ולא אחר, חקוקה בכוונת מכוון. אם יש חריזה, היא טבעית ולא מלאכותית. והשיר בכללו מצטרף לאחדות תכניתתוכנית סגנונית וצורנית (מה שפחות מצוי בשיריו הארוכים). מלבד ערכם השירי, שירים כאלה, יחד עם הגהותיהם, מהווים בית ספר ללימוד מלאכת השיר.
 
== תהליך היצירה של וורדסוורת' ==
שורה 109:
הָמוֹן זָהֹב שֶׁל נַרְקִיסִים,
לְצַד הָאֲגַם, תַּחַת הָעֵצִים,
רוֹקְדִים בָּרוּחַ מִתְרוֹצְצִים.
 
כְּהֶבְזֵק כּוֹכָבִים מִתְנוֹצֵץ
בִּשְׁבִיל הֶחָלָב שָׁב וָרָץ,
נִמְשָׁכִים בְּרֶצֶף בְּלִי קֵץ
לְאֹרֶךְ שׁוּלֵי הַמִּפְרָץ,
שורה 125:
אֵיזֶה אוֹצָר בְּלִבִּי יִשָּׁאֵר:
 
הֵן תְּכוּפוֹת כִּי אֶשְׁכַּב עַל סַפָּתִי
בְּהִרְהוּר אוֹ בְּלִי כְּבֵדוּת,
הֵם יַבְזִיקוּ בְּעֵינֵי בָּבָתִי
הַמְּאַשֶּׁרֶת אֶת הַבְּדִידוּת,
אֲזַי עֹנֶג אֶת לִבִּי יִפְקֹד
עִם הַנַּרְקִיסִים לִרְקֹד.
|מקור=}}
באפריל 1802 וורדסוורת' ואחותו טיילו ביערות שמעבר לפארק gowbarrow. דורות'י כתבה בעיתון היומי של גרסמיר:
{{ציטוט|אנגלית=|שורות=כן| תוכן =
ראינו מעט נרקיסים סמוכים לחוף... כשהלכנו לאורכו, נתגלו עוד ועוד; עד שלבסוף תחת עפאי העצים ראינו רצועה ארוכה שלהם משתרעת לאורך החוף ברוחב כביש כפרי. מעולם לא ראיתי נרקיסים כה יפים. הם גדלו בין אבנים מכוסות טחב ומעליהן; חלקם מניחים את ראשם על האבנים כאילו היו כריות; והשאר התנוענעו והתנודדו ורקדו, ממש נראים כצוחקים עם הרוח שנשבה על פני האגם. הם נראו כה שמחים, תמיד נוצצים, תמיד משתנים.|מקור=}}
וורדסוורת' חיבר את השיר בשנת 1804, והוא יצא לאור בשנת 1807 בספר "שירים בשני כרכים" בפרק שכותרתו "הלכי-רוח של שכלי". לכאורה השיר של וורדסוורת' אינו אלא תיאור התרשמות, כמו זו של דורות'י, בלשון שיר. אלא שכמובן במציאות וורדסוורת' לא התהלך בודד כענן, אלא טייל עם אחותו; לא הבחין בבת-אחת ברבבת נרקיסים, אלא ראה בהדרגה אגודות אגודות. וורדסוורת' היה משחזר בזכרונו מראות, מתבונן בהם ממרחק רפלקטיבי, מחפש את הנקודה הפנימית. אזי היה מקבל השראה ודמיונו השירי היה מתעורר ליצירת שיר. וורדסוורת' כתב: "נושא השורות האלו זה רגש יסודי ורושם פשוט על הכח המדמה, ולא אימוצו". כלומר, תהליך היצירה של וורדסוורת' או של משוררים אחרים לחוד ותוכן השיר לחוד. קודם לימיו של וורדסוורת', "רגשות יסודיים והתרשמויות פשוטות" כאלה לא נחשבו כראויים לשירה, אלא אם שימשו כמשל מוסרי על עולמו של האדם. עבור וורדסוורת', עולם הטבע אינו דבר סתמי הדומה לעולם האדם, אלא הכל הויה אחת, ולפיכך מראות הטבע אינם דברים חיצוניים, אלא עליהם להיות מאוחדים עם לבו ומחשבתו של המשורר. השורות "הם יבזיקו בעיני בבתי / המאשרת את הבדידות" נתרמו לשיר ע"יעל ידי אשתו של וורסוורת'. בגרסאבגרסה הראשונה של השיר, במקום "חברה נעימה", נכתב "חברה צוחקת". השיר כלל רק שלשה בתים (למעט הבית המתחיל בשורה "כהבזק כוכבים מתנוצץ"), והבית הראשון נכתב כך:
{{ציטוט|אנגלית=|שורות=כן| תוכן =
הִלַּכְתִּי כַּעֲנַן בּוֹדֵד
שורה 144:
רְבָבָה בָּרוּחַ רוֹקְדִים.  
|מקור=}}
וורדסוורת' הוציא לאור את גרסתו הסופית של השיר (המופיעה למעלה) בשנת 1815. מבחינה טכנית, השינויים שנעשו בבית הראשון נחוצים בעבור הבית השני, ומבחינה פיוטית משפרים את הבית הראשון. הבית החדש, שוורדסוורת' צירף לשיר, מעמיקו משמעותית. בלעדיו, אפשר לפרש את השיר כהתנחמות של המשורר הבודד במראות טבע המשמחים אותו. בבית החדש וורדסוורת' משווה בין המראה הנשגב של כוכבים נוצצים בשביל החלב לבין המראה היפה של רבבת נרקיסים רוקדים ברוח. קודם לוורדסוורת', השוואה בין הנשגב ליפה נחשבה לחסרת-טעם. אלא שכאמור וורדסוורת' מתייחס לאדם כחלק מהויה אחת, לשמים וארץ כבריאה אחת, ולכל הבריות כיצורים חיים השייכים לעולמו של בוראן. לפיכך, אם בתחילת השיר וורדסוורת' שט על פני גאיות ורכסים כענן, הרי שבסופו הוא שמח לרקוד ברוחו הנמוכה עם נרקיסים. ההתגלות הפתאומית של רבבת נרקיסים נחוצה על מנת להפתיע ולהרשים קוראים אדישים. וורדסוורת' לכשעצמוכשלעצמו היה מתפעל אפילו למראה פרח אחד.
{{ציטוט|אנגלית=|שורות=כן| תוכן =
אֵיךְ פֶּרַח-הָאָחוּ מְגַלֶּה תִּפְרַחְתּוֹ?
כִּי הַפֶּרַח הַקָּטָן הַנָּאֶה חָפְשִׁי
עַד שָׁרְשׁוֹ, וְנוֹעָז בְּחֵרוּתוֹ;
שורה 176:
==לקריאה נוספת==
* [[דוד שלמה שפירא]], '''מדרש דוד, י''', מלווקי ויסקונסין, תשי"ג.
* [[יהושע כוכב]], '''משירי שקספיר, וורדסוורת וטניסון''', הוצאת אופיר, תל- אביב, תשכ"ט.
 
==קישורים חיצוניים==