פתיחת התפריט הראשי

שינויים

הוסרו 12 בתים ,  לפני 6 חודשים
הסרת קישורים עודפים
}}
[[קובץ:European settlements in India 1501-1739.png|ממוזער|שמאל|300px|קולוניות דניות ואחרות בהודו]]
'''האימפריה הדנית''' החלה את דרכה בתחילת [[המאה ה-13]], כשקיבלה דנמרק את השליטה על [[אסטוניה]]. לאחר האיחוד עם [[נורווגיה]], קיבלה [[דנמרק-נורווגיה]] את השליטה על כל הקולוניות הוותיקות של [[נורווגיה]] - [[גרינלנד]], [[איי פארו]], [[אורקני]], [[שטלנד]] ו[[איסלנד]]. ב[[המאה ה-17|מאה ה-17]], לאחר אבידות טריטוריאליות ב[[סקנדינביה|חצי האי הסקנדינבי]], דנמרק-נורווגיה החלה לפתח מושבות, מבצרים ועמדות מסחר ב[[אפריקה]], ב[[הקריבים|קריבים]] וב[[הודו]]. [[כריסטיאן החמישי, מלך דנמרק]] היה הראשון לפתח את מדיניות המסחר שמעבר לים, כחלק מגל ה[[מרקנטיליזם]] שסחף את [[אירופה]] באותה התקופה. ב-[[1620]] הקימה דנמרק את המושבה הראשונה - [[טרנקובאר]] או סרנגמבדי, הנמצאת על חופה הדרומי של הודו. השריד האחרון של האימפריה, שהיה גם הטריטוריה הגדולה בה, היא [[גרינלנד]], שזכתה בשלטון עצמי ב-[[1953]], ומאז היא אזור [[אוטונומיה|אוטונומי]] במדינה הדנית. איי פארו קיבלו [[אוטונומיה]] מדנמרק ב-[[1948]].
 
==הודו==
דנמרק החזיקה במספר מושבות קטנות ועמדות מסחר לאורך [[תת-היבשת ההודית]] מ[[המאה ה-17]] עד ל[[המאה ה-19|מאה ה-19]]. מושבות אלו נמכרו בסופו של דבר ל[[האימפריה הבריטית|אימפריה הבריטית]], שהפכה לכוח המרכזי באזור. מושבת טרנקובאר (כיום [[טהאראנגמבאדי]] {{אנ|Tharangambadi}}) השתייכה לדנמרק במשך 225 שנה עד שנמכרה לבריטניה ב-[[1845]]. ב-[[1755]] דנמרק רכשה את העיירה [[סרמפור]], ומאוחר יותר את [[אחנה]] ו[[פירפור]]. ב-[[1829]] הוקמה אוניברסיטה דנית בסרמפור, וזו קיימת עד היום. ערים אלו נמכרו גם הן לבריטניה ב-[[1845]]. עוד ניסיון דני לקולוניזציה היה ב[[איי ניקובר]].
 
==האיים הקריבים==