הצהרת בלפור – הבדלי גרסאות

ראו=[[הצהרת בלפור (1926)]]}}רעיון שיבת-ציון לא היה חדש בחשיבה הבריטית במאה ה-19. ראשית לידתו במאה ה-16 עם [[הרפורמציה הפרוטסטנטית]], כשה[[ביבליה]] החלה להיתפש כמקור בלעדי של הנצרות האותנטית ומדריך ראשון במעלה להתנהגות מוסרית. בעקבות תרגומו לאנגלית נעשתה הביבליה לספר הפופולרי ביותר בקרב הציבור הפרוטסטנטי הרחב, מעין ספר לימוד לידע כללי בהיסטוריה. הקריאה בה באנגלית הביאה לשינוי בעמדות הנוצרים כלפי היהודים. רבים מהם החלו לקשר בין היהודים לבין העברים הקדמונים, ורעיון השיבה לארץ הקודש נתפס בהקשר של התגשמות הנבואות המקראיות. לימוד המקרא הוליד קבוצה מיוחדת במינה של תומכים נוצרים ברעיון זמן רב לפני הופעת הציונות. בראשית המאה ה-19, עם תחיית ה[[אוונגליזם]] באנגליה - 'האביב הפוריטני השני' - קיבל רעיון השיבה דחיפה ניכרת מצד אנשי ספר, במקביל לעליית [[רומנטיקה|התנועה הרומנטית]]. אישים מעולם הספרות, כגון : [[וולטר סקוט]], [[ויליאם וורדסוורת'|ויליאם ורדסוורת']] , [[רוברט בראונינג]] ו[[ג'ורג' אליוט]], עשו ביצירותיהם אידיאליזציה של היהודים. אולם לבד מסנטימנטים, עמדו מאחורי מיגווןמגוון התכניותהתוכניות ליישוב יהודים בארץ-ישראל לא רק שיקולים אידאליסטים אידיאליסטים, אלא בראש-וראשונה שיקולים פוליטיים.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=ישעיהו פרידמן|שם=תוכניות בריטיות ליישוב יהודים בארץ-ישראל