הבדלים בין גרסאות בדף "נווה שלום (שכונה)"

נוסף בית אחד ,  לפני שנתיים
מ
בוט החלפות: תוכנ\1ת, \1
מ (בוט החלפות: תוכנ\1ת, \1)
חברת "עזרת ישראל" מ[[יפו]] שהוקמה על ידי [[אלעזר רוקח]], הייתה היוזמת הראשונה להקמת נווה שלום. [[פייבל כהנוב]] שהיה מזכיר החברה, כתב כי באחת האסיפות של מנהלי עזרת ישראל הוחלט לבנות שכונה יהודית מיוחדת על גבול יפו. הם קנו מגרש בין ה[[פרדס]]ים בדרך ל[[ירושלים]], סמוך ל[[המושבה האמריקאית-גרמנית ביפו|מושבה האמריקאית-גרמנית ביפו]], וחילקו ומכרו אותו לתושבי יפו. בהשראת [[ישעיהו הנביא]] קראו לשכונה "נוה שלום":
{{ציטוט|תוכן= "וְיָשַׁב עַמִּי בִּנְוֵה שָׁלוֹם וּבְמִשְׁכְּנוֹת מִבְטַחִים וּבִמְנוּחֹת שַׁאֲנַנּוֹת."|מקור=ישעיהו ל"ב, י"ח}}
אך כאשר ניגשו היזמים לבנייה, הגיעו למסקנה כי על מנת להבטיח מקור מים לשכונה יידרש סכום כסף שאינו ברשותם. התכניתהתוכנית הושהתה והמתיישבים הקימו את נווה צדק.
 
בשנת [[1890]] החליט [[זרח ברנט]] לבנות את השכונה בכל זאת. הוא החליט כי בגיל 47 שוב אין ביכולתו לחזור לעבודת האדמה ב[[פתח תקווה]] שנמנה עם מקימיה, ושב ל[[ארץ ישראל]] לאחר שלוש שנות שהות ב[[לונדון]]. ברנט היה ער לבעיית התרחבותו של היישוב היהודי ביפו שגרמה למחסור בדירות, ועל כן החליט לקנות שטח של 15,000 אמות רבועות בפרברי העיר יפו ובמחיר פרנק אחד לדונם. את הסכום במזומן קיבל מ[[בנק ולירו]] ב[[ירושלים]] תמורת [[המחאה]] שמשך.
 
==נווה שלום ומנשייה מרחב משותף זהות כפולה==
משנות התשעים של המאה התשע-עשרה ועד שלהי שנות העשרים של המאה העשרים נתפס המרחב העירוני שבצפון יפו בקרב דוברי העברית כמורכב משני אזורים נבדלים – פרוור דרומי שנקרא "נווה שלום" ואזור עוני צפוני שכונה "חארת אלתנכּ" ("שכונת הפחים" בערבית){{הערה|[https://sites.google.com/a/tlv100.net/tlv100/manshia/karton שכונת פחים (חארת א-טאנק)], אתר tlv100 האנציקלופדיה העירונית}}. הערבים הכירו את שני החלקים, הצפוני והדרומי כ[[מנשייה (יפו)|מנשייה]]. יהודים וערבים התגוררו זה לצד זה בשני האזורים. כלומר, נווה שלום ומנשייה חלקו את אותו המרחב הפיזי ורק שמן השונה בפי האוכלוסיות הערבית והיהודית הבדיל ביניהן וכך מעידות גם שתי המפות האחת המנדטורית מ-1918 והשנייה מטעם חברת [[הכשרת היישוב]] מ-1923. קו הגבול שסורטט על ידי הבריטים בין יפו לתל אביב בשנת 1921, היה "גבול של נייר" ולא קיבל ביטוי פיזי עד [[מלחמת העצמאות]]. ולמרות זאת, מסוף שנות ה-20 חל מהפך עמוק בדימוי הציבורי היהודי של המרחב המשותף נווה שלום/מנשייה שלא לווה בשינויים פיזיים או דמוגרפיים מהותיים. במקום הבחנות מרחביות המבוססות על הבדלים מורפולוגיים, חברתיים וכלכליים התקבלה בתודעה העברית חלוקה "לאומית" של המרחב, בין רקמה עירונית מודרנית ויהודית בתחומה של תל אביב (בגבולות הסרטוט הבריטי) לבין רקמה עירונית מדורדרת וערבית שנקראה בשם "מנשייה". נקודת המבט החדשה, האנכרוניסטית, עוותה ההיסטוריה של נווה שלום. היא התעלמה מחלקיה של השכונה שנותרו לאחר סרטוט הגבול בתחומה של יפו, וגרמה לשכונה להיראות כ"שכונת סְפר" יהודית מרגע הקמתה, עמדה קדומנית בעימות מדומיין עם השכונה ה"ערבית" מנשייה. תפיסה קוגניטיבית זו התקבלה שלא בצדק כאמת לאמיתה גם במחקר הביקורתי של השנים האחרונות. {{הערה|אור אלכסנדרוביץ', '''[https://theory-and-criticism.vanleer.org.il/wp-content/uploads/woocommerce_uploads/2016/12/Teoria-41_Or.pdf גבולות של נייר: ההיסטוריה המחוקה של שכונת נווה שלום],''' [[תאוריה ובקורת|תיאוריה וביקורת]], גיליון 41, קיץ 2013}}
 
== לקריאה נוספת ==