הבדלים בין גרסאות בדף "ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל"

מ
הוספת קישור לאיכר
מ (הוספת קישור לגמלאי)
מ (הוספת קישור לאיכר)
ה'''מפלגות''' כללו כל אחת שירותים לעובד כגון משרד לחיפוש עבודה, מסגרות עזרה הדדית ושיתופית (מטבח משותף לפועלים, מכבסה, סיוע רפואי כ[[קופת חולים|קופות חולים]] וחדרי חולים וסיוע כספי לפועל שנפל למשכב והפסיד ימי עבודה). אחד הארגונים המרכזיים בפעילות זו היה [[קפא"י]] - קופת פועלי ארץ ישראל של מפלגת פועלי ציון, ששימש כמנגנון כלכלי למימון הפעילות. לכל מפלגה היה "משרד קבלני" שדאג לארגן את העבודות הציבוריות כגון סלילת כבישים ופעל כלשכת תעסוקה. המטרה המפלגתית הייתה לכונן מסגרות שיאפשרו הקמת חברה עצמאית צודקת ושוויונית ברוח ערכי הציונות והסוציאליזם. למפלגות הייתה זיקה אל תנועות האם שלהן בגולה (שכללו מספר גדול הרבה יותר של חברים) ולכן שיקוליהן חרגו מדאגה לעובד העברי בארץ ישראל.
 
'''ארגוני הפועלים האזוריים''' דאגו לפועל ברמה המקומית ולהתמודדותו מול האיכריםה[[איכר]]ים נותני העבודה. התארגנויות אלה כוללות את [[הסתדרות פועלי יהודה]], [[הסתדרות פועלי השומרון]] ו[[הסתדרות פועלי הגליל]]. לכל אחת משלוש ההסתדרויות הייתה קופת חולים משלה וקופה משותפת נפרדת. ההתארגנות הכללית הראשונה של שלוש ההסתדרויות הייתה הקמת [[המשביר המרכזי]] ב-[[1916]] ככלי להתמודדות עם קשיי המחייה בתקופת [[מלחמת העולם הראשונה]]. ההסתדרויות עסקו פחות ברמה האידאולוגית ויותר ברמת הקיום הפרקטי. הגורם המניע בהסתדרויות המקומיות היו אנשי תנועת "[[הבלתי מפלגתיים]]", עם זאת חלק מהחברים בהסתדרויות המקומיות היו אנשי מפלגה.
 
ארגונים לא מפלגתיים נוספים היו "[[בר גיורא (ארגון)|בר גיורא]]" ו"[[השומר]]", שפעלו כארגונים צבאיים וארגוני פועלים ללא מעסיק ("לגיון העבודה" של בר גיורא). גם בארגונים אלה היו מרכיבים של עזרה הדדית, שיתוף משאבים ופרנסה עצמית מעבודה בנוסף למרכיב ההגנה העצמית. לארגון "השומר" הייתה קופת חולים עצמאית וקופת עזרה הדדית לסעד לחולים ופצועים.