פתיחת התפריט הראשי

שינויים

אין שינוי בגודל, לפני 3 חודשים
מ
הוספת קישור לאינטימיות
עבודות הסדרה מצטרפות אל קבוצה גדולה של ציורים שיצר גרשוני החל ממחצית [[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות התשעים]], והן בעלות חומריות מינימליסטית, הבולטת אל מול עבודתו הקודמת של גרשוני. הציורים, הספוגים אווירה טרנסצנדנטית, נעשו על גבי בדי ציור, כשגרשוני משתמש בחומרי רישום שונים כדי לחשוף את מבנהו הפיזי של הבד.
 
בשנת [[1999]] הציגו גרשוני והצלם [[זוהר קניאל]], בן זוגו של גרשוני בשנים [[1997]]–[[2000]], עבודות צילום של קניאל במסגרת "[[ארט פוקוס|ארט פוקוס 3]]". בתערוכה הוצגו תצלומים שכללו סצנות של [[אינטימיות]] זוגית בחדר אמבטיה ביתי, בהן השתקף הזוג מבעד למראה. התערוכה נקראה "פיידרוס", כשם הדיאלוג ה[[אפלטון|אפלטוני]] "[[פיידרוס (דיאלוג אפלטוני)|פיידרוס]]" הדן במשמעות ה[[אהבה]] ובמבנה ה[[נפש]]. עבודותיו של קניאל הדגישו את הממד הרפלקסיבי שבפעולת ההתבוננות של זוג האוהבים.
 
במקביל, הוזמן גרשוני לאצור תערוכה ב[[מוזיאון ישראל]], המורכבת מאוסף המוזיאון. גם בתערוכה זו שולבו תצלומים מאותה סדרה שיצר קניאל. לאחר שהסתיימה אצירת התערוכה "זווית (מ)שונה – משה גרשוני בוחר מאוספי מוזיאון ישראל", ניסו אוצרי המוזיאון לבטל את התערוכה בשל הפרובוקטיביות של הצילומים. טענה נוספת שהעלו הייתה כי התערוכה עושה שימוש מועט באוספי המוזיאון. לאחר שהמוזיאון לא הצליח לבטל את תערוכתו של גרשוני, בעקבות צו מניעה שהגיש גרשוני, נתלתה בפתח התערוכה מודעה לפיה "התערוכה כוללת אמירה אישית של האמן ואינה מבטאת את עמדת המוזיאון". סיקור נרחב של הפרשה הוצג במגזין "[[סטודיו (מגזין לאמנות)|סטודיו]]", אז מגזין האמנות המשפיע ביותר באמנות הישראלית{{הערה|שרה בריטברג-סמל, "ככה יעשה לאיש שהמוזיאון חפץ ביקרו", '''סטודיו''', 103, יוני 1999, עמ' 4–7}}.