דר אנגריף – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת {{תב|ויקישיתוף בשורה}} בקישורים חיצוניים במידה וחסר (תג)
Matanyabot (שיחה | תרומות)
שורה 7:
העיתון נוסד על ידי [[יוזף גבלס]], אשר בשנת [[1926]] הפך מנהיג המפלגה הנאצית ([[גאולייטר]]) בברלין. המפלגה מימנה את מרבית עלות הפרסום. העיתון הוקם מלכתחילה כדי ללכד את חברי המפלגה הנאצית במהלך תקופה בה המפלגה הוכרזה בלתי חוקית בברלין. דר אנגריף לחם במימסד השנוא ([[רפובליקת ויימאר]]) בשפה גסה ותוקפנית, ותמך באנטי-[[דמוקרטיה פרלמנטרית|פרלמנטריזם]] ו[[אנטישמיות|אנטישמיות]]. הכותבים העיקריים היו אנשי המפלגה; כתבות מובילות נכתבו בדרך כלל עד 1933 על ידי המו"ל, גבלס, שחתם ב[[שם העט]] "ד"ר ג". [[וילי קראוזה]], שהשתמש בשם העט פיטר הייגן, היה העורך הראשי הראשון שלו. הוא הוחלף על ידי [[יוליוס ליפרט]], ולאחר מכן בשנת 1933 על ידי קרולי קאמפמן, והחל מ-[[1935]], על ידי חברו הנאמן של גבלס [[הנס שוורץ ואן ברק]]. הקריקטורות הפוליטיות של [[הנס שווייצר]] היו אחד מגורמי המשיכה של העיתון.
 
''דר אנגריף'' פורסם לראשונה ב-4 ביולי 1927. המוטו שלו היה "למען המדוכאים נגד המנצלים". בתחילה יצא לאור אחת לשבוע, החל מ-1 באוקטובר 1929 פעמיים בשבוע, והחל מ-1 בנובמבר 1930 הפך דר אנגריף [[עיתון|לעיתון יומי]] ונוספה לשמו כותרת המשנה: "עיתון הערב הגרמני בברלין". אחרי 1 באוקטובר 1932 הוא פורסם פעמיים ביום כ"התקפה בצהריים" ו"התקפת לילה". אחרי 1 בפברואר 1933 יצא לאור כעיתון היומי של "חזית העבודה הגרמנית", גבלס נשאר המו"ל. העיתון הכיל בעיקר [[תעמולה]] מפלגתית, התססה כנגד רפובליקת ויימאר ואנטישמיות; בין היתר העיתון תקף באופן קבוע את [[ברנהרד וייס]], סגן ראש משטרת ברלין, שהיה יהודי {{הערה|יוזף גבלס, [http://www.calvin.edu/academic/cas/gpa/angrif01.htm Isidor], תרגום לאנגלית של מאמר שפורסם ב-Der Angriff ב-1927, בו גבלס תוקף את וייס}}. בשל כך [[אלברט גרז'ינסקי]], מפקד משטרת ברלין, אסר זמנית על הוצאת העיתון ב-4 בנובמבר 1931.
 
בשנת 1927 הופצו כ-2,000 עותקים. מספר זה עלה ל-146,694 ב-1939 ו-306,000 ב-1944. עם זאת, לאחר שהנאצים [[עליית הנאצים לשלטון|עלו לשלטון]] בגרמניה ב-[[30 בינואר]] [[1933]], ירדה חשיבות העיתון. כאשר [[בעלות הברית]] החלו את הפגזת ברלין, הוגדלה התפוצה כדי להעלות את המורל של הברלינאים. לאחר 19 בפברואר 1945 מוזג דר אנגריף עם ברלינר אילוסטריירטה נאכטאוסגאבה (מהדורת לילה מאויירת בברלין). המהדורה האחרונה פורסמה ב-24 באפריל 1945.
שורה 15:
[[לאופולד פון מילדנשטיין]], מפקד המחלקה היהודית ב[[אס דה]], סייר ב-[[1933]] ב[[ארץ ישראל המנדטורית]] בחברת [[קורט טוכלר]], ממנהיגי [[התאחדות ציוני גרמניה]]. מטרת הסיור, לדברי טוכלר, הייתה "ליצור בעיתון נאצי חשוב אווירה שתקדם את מפעל הבנייה בארץ ישראל". הרעיון נולד מתוך מפגש אינטרסים: ציוני גרמניה רצו להקל על עליית יהודי גרמניה לארץ ישראל, מילדנשטיין ראה ברעיון הציוני פתרון ל[[הבעיה היהודית|בעיה היהודית]] ולהפיכתה של גרמניה למה שהנאצים קראו "[[יודנריין]]" (Judenrein, "נקייה מיהודים").
 
לאחר חזרתו לגרמניה, פרסם מילדנשטיין בין [[26 בספטמבר]] ל-[[9 באוקטובר]] [[1934]] ב"דר אנגריף" סדרה של שתים עשרה כתבות מצולמות אודות סיורו בארץ, שנשאו את הכותרת "נאצי נוסע לפלשתינה" ונחתמו ב[[שם עט|שם העט]] "לים" {{הערה|[https://www.bpb.de/geschichte/nationalsozialismus/die-wohnung/195248/die-artikelserie-ein-nazi-faehrt-nach-palaestina אודות סדרת המאמרים "נאצי נוסע לפלשתינה"], באתר הסוכנות הפדרלית הגרמנית לחינוך לאזרחות. המאמר מלווה בתמונות של הזוגות מילדנשטיין וטוכלר, ותמונת המטבע שהוטבע לרגל סדרת הכתבות }}. בעמודו הראשון של העיתון הופיעה מפת ארץ ישראל ולאחריה הכתבות בהן הביע מילדנשטיין אהדה לחלוצים ולמתיישבים היהודים ולהישגיהם, שיצרו לדבריו סוג חדש של יהודי. הוא תיאר יהודים חורשים את האדמה, מייבשים ביצות ומגשימים את הרעיון הציוני, ושיבח את הציונות כמביאה תועלת גדולה ליהודים ולעולם, משום שמולדת יהודית בפלשתינה היא לדבריו דרך אפשרית לרפא הפצע הקיים מזה דורות על העמים: הבעיה היהודית.
 
לרגל סדרת הכתבות הוציא העיתון הנאצי מטבע מיוחדת שניתנה למנוייו, עם [[צלב הקרס]] מצידה האחד ו[[מגן דוד]] מצידה האחר, כאשר את המגן דוד מקיף הכיתוב "נאצי נוסע לפלשתינה" (Ein Nazi fährt nach Palästina) ובצידו השני של המטבע הכיתוב: "וכותב על כך באנגריף" (Und erzählt davon in Angriff).