יולי מרטוב – הבדלי גרסאות

בסתיו [[1881]], על רקע [[הסופות בנגב|פרעות "הסופות בנגב"]], שנערכו ביהודי דרום-מערב רוסיה, עברה המשפחה לבירה [[סנקט פטרבורג]], שם התחנך ב[[גימנסיה]] רוסית וחווה על בשרו גילויי [[אנטישמיות]]. לאחר מכן החל ללמוד ב[[אוניברסיטת סנקט פטרבורג]], וכעבור זמן קצר התחבר לחוגי סטודנטים מהפכניים. בפברואר [[1892]] נאסר לראשונה, וסולק מהאוניברסיטה.{{ש}} כשביוני [[1893]] הגיע כ[[גלות|גולה]] אל העיר [[וילנה]] שבמערב המדינה, כבר היה ל[[מרקסיזם|מרקסיסט]]. בווילנה הצטרף כפעיל בשורות [[תנועת הפועלים]] היהודית, אף שלא ידע [[יידיש]]. במאי [[1895]] היה מארטוב אחד הראשונים שניסחו את הצורך במפלגת פועלים יהודית ייחודית. כעבור שנתיים נוסד "[[הבונד]]" (איגוד הפועלים הכללי ברוסיה, ליטא ופולין), והוא נמנה עם מנהיגיו. כעבור מספר שנים, בגבור המתיחות ביחסים בין הבונד ל[[מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית]], נטש את שורות הבונד לטובת הסוציאל-דמוקרטים.

 

 

ב[[מהפכת 1905]] פנו המנשביקים שמאלה, התקרבו מאוד לבולשביקים ועברו לשיתוף פעולה הדוק. אחרי כישלון ה[[מהפכה]] חל פילוג מסוים אצל המנשביקים, כשהחלק הימני של סיעתם פרש והצטרף למפלגות שפעלו באופן חוקי. פתיחת [[מלחמת העולם הראשונה]] הביאה פילוג נוסף במחנה המנשביקים, כשמרטוב הוביל את המיעוט ה"[[אינטרנציונליזם|אינטרנציונליסטי]]", שוללי המלחמה, אל מול הרוב שתמך בה מטעמי הגנה לאומית. עם פרוץ [[מהפכת פברואר 1917]] נוצר פילוג נוסף בין תומכי המשך המלחמה, כדי להגן על המהפכה ובין מתנגדיה. הפילוגים השונים הביאו להחלשת כוח המנשביקים ובבחירות הם קיבלו רק 3% מקולות המצביעים לעומת 20% שקיבלו הבולשביקים. מרטוב, שהתנגד להצטרפות לקואליציה עם המפלגות ה"[[בורגנות|בורגניות]]", שב לרוסיה מהגלות, אך איחר את המועד ובינתיים חלק מהמנשביקים הצטרפו לממשלה.