מסגרות חינוכיות לגיל הרך בישראל – הבדלי גרסאות

[[ינקות|תינוקות ופעוטות]]  (גילגילאי 0–30-3) נמצאים בשלב רגיש ביותר מבחינת [[התפתחות]]ם. ממצאים ממחקרים רבים שנערכו בארץ ובעולם בתחום הגיל הרך מתכנסים ונותניםנותנים תמיכה משמעותית לכך שאיכות חוויותיהם והתנסותם היומיומית של ילדים מרגע לידתם משפיעה על התפתחותם הקוגניטיבית, הרגשית והחברתית בילדות, ועל הישגיהם מאוחר יותר [[בית ספר|בבית-הספר]] ובחיים בכלל. מוסכם על גורמים שונים המעורביםמומחים בתחום הגיל הרךמסכימים שלאיכות הטיפול, החינוך   והטיפוח של ילדים בשנות חייהם הראשונות יש חשיבות חברתית וכלכלית רבה.{{הערה|שם=הערה מספר 20171025065141:0|רוזנטל מ'. (2004). מדיניות חברתית חינוך ואיכות –טיפול במסגרת החינוך לגיל הרך. בתוך: זרקורים על מדיניות חברתית}}{{הערה|Love, J. M., Harrison, L., Sagi‐Schwartz, A., Van IJzendoorn, M. H., Ross, C., Ungerer, J. A., ... & Constantine, J. (2003). Child care quality matters: How conclusions may vary with context. Child development, 74(4), 1021-1033.}}

למסגרות חינוכיות בגילאי הגיל הרך ישנה השפעה משמעותית על ההתפתחות של פעוטות וילדים. אינטראקציות קרובות עם מטפלים משמעותיים, סביבה מילולית עשירה והזדמנויות להתנסות מוטורית ואתגרים מנטליים מקדמים את ההתפתחות של ילדים. לעומת זאת, סביבותסביבה המעודדותהמעודדת פאסיביותפסיביות אינטלקטואלית והתנהגות לא נאותה (אלימות, אימפולסיביות), או המונעותהמונעת הזדמנויות להשתתף באופן אקטיבי ביחסים חברתיים, [[משחק]] יצירתי, התבוננות ופתרון בעיות מורכבות, עלולותעלולה להיות בעלותבעלת השפעה מזיקה ארוכתעל הילדים לטווח הארך טווחובאופן ובלתיבלתי הפיכההפיך. מכאן, שהחינוך בשנים הראשונות לחיים הוא חשוב ומרכזי בחייהם של ילדים. ככל שבסיס המושגים והיכולות הנלמדות יהיה רחב יותר, וככל שהעמדות כלפי למידה וכלפי [[חינוך בישראל|מערכת החינוך]] בגיל הצעיר חיוביות יותר, כך ילדים יגדלו להיות בוגרים בעלי יכולות הסתגלות טובות יותר.{{הערה|שם=הערה מספר 20171025065141:1|שהם, ש'., וצור, א. (2005). החינוך לגיל הרך בישראל -  מהיכן ולאן?. הכנסת, נציבות הדורות הבאים.}}

לפני שפורקה [[נציב הדורות הבאים|נציבות הדורות הבאים]], הגוף שהיה אמון על העלאת המודעות להשלכות של חקיקה בכנסת על דורות העתיד, היא התייחסה כך לנושא מסגרות בגילאי הגיל הרך: "נציבות הדורות הבאים רואה את ההשקעה בקבוצת גיל זו ובמיוחד בגילאי החינוך הקדם יסודי השקעה חשובה וכדאית לטווח הארוך ואף מציינת את העובדה שבמונחים של חשבונאות בין-דורית, נטילת הלוואות כדי לממן את החינוך- כתשתית היא אחד הנושאים היחידים המצדיקים נטילת עול שפירעונו נופל על כתפי הילדים של היום וילדי הדורות הבאים". וכך: "רואה נציבות הדורות הבאים בהשקעה בחינוך בגיל הרך את התשתית הבסיסית והחשובה ביותר ליצירת עתיד כלכלי, חברתי וסביבתי חיובי למדינת ישראל. השקעה כספית נכונה, תכנון כולל ופיקוח נאות על התכנים המועברים לגיל הרך בכל המגזרים והשכבות החברתיות במדינת ישראל, תניב דור של ילדים בעלי מוכנות להתמודד עם האתגרים המשתנים במהירות אשר מציבה בפניהם המאה העשרים ואחת ."{{הערה|שם=הערה מספר 20171025065141:1}}

כאשר חוקק [[חוק לימוד חובה|חוק לימוד חובה התש"ט 1949]], התחולה שלו הייתה מגיל 5.  ב-1984, עת תוקן התיקון השני לעניין הגיל הרך וחוק חינוך חובה, הוחל החוק גם לגילאיעל 3–4גילאי 3-4. התיקון נעשה ביוזמתה של חברת הכנסת [[אורה נמיר]]. עם זאת, בגלל מגבלות תקציביות, בפועל החוק לא נאכף החוק והוא יושם רק עבור השכבות החלשות יותר בחברה. הוא החל להיות מיושם באופן מלא רק החל משנת 2013 בעקבות המלצות [[ועדת טרכטנברג]].{{הערה|וולנסקי, ע'., סלע, א', אשר, א'. (2015) מדיניות הגיל הרך סקירה משווה. הוגש למנהלת האגף לחינוך קדם יסודי. משרד החינוך, לשכת המדען הראשי.}}

החוק הקיים המסדיר את הרישוי והפיקוח על מעונות היום לפעוטות, ואת הפיקוח עליהם, הוא חוק הפיקוח על מעונות התשכ"ה – 1965. האגף למעונות יום ולמשפחתונים לגיל הרך במשרד [[משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים|העבודה, הרווחה, והשירותים החברתיים]] הוא הגוף האחראי למסגרות הטיפול ולפיקוח עליהן והוא פועל מכוח חוק זה. חוק זה איננו מתייחס רק למעונות יום לפעוטות, אלא לסוגים שונים של מעונות. למשל, מעונות יום לקשישים, מעונות לאנשים הסובלים מלקויות ועוד. הגדרות החוק אינן כוללות סטנדרטים לטיפול בפעוטות ולא כוללות כלים לאכיפה אפקטיבית במקרה של הפרות. כמו כן, אף על פי שהחוק מחייב פיקוח על מסגרות חינוך לילדים הגיל הרך, בפועל אין אכיפה. לכן, האגף האמון על הפיקוח מפקח רק על מסגרות הפונות אליו מעצמן ומבקשות הכרה מטעמו וקבלה של סמל מעון. נכון ל-2015, כמחצית מהמסגרות לגיל הרך פועלות ללא רישוי וללא פיקוח ולכן הן גם אינן מחויבות בסטנדרטים כלשהם.{{הערה|שם=הערה מספר 20171025065141:2|מושל, ס' (2015) חינוך לגיל הרך כמנוף לצמצום אי שוויון: מחקר, מדיניות ופרקטיקה, סקירה מוזמנת כחומר רקע לעבודת הצוות "אי שוויון וחינוך: קשרים בין גידול באי-שוויון חברתי-כלכלי לבין שוויון בהזדמנויות ובהישגים בחינוך" היזמה למחקר יישומי בחינוך.}}

נושא הפיקוח על מסגרות טיפול לפעוטות עלה מספר פעמים לדיונים בכנסת. ב-2008 הגיש חבר הכנסת [[זבולון אורלב]] הצעת חוק לפיקוח על מעונות יום לפעוטות. בהצעה זו הוצע שמסגרות ששוהים בהן שוהים מספר מסוים של פעוטות, יחויבו ברישיון ובעמידה בסטנדרטים לגביילגבי הכשרת המטפלות, היחס בין מספר המטפלות למספר הילדים, תברואה, תזונה הולמת ובטיחות. הצעה זו נידונה בקריאה ראשונה ושלישית ומוזגה לבסוף עם הצעת חוק ממשלתית, - הצעת חוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות התש"ע – 2010. הצעה זו לא קודמה ולכן באופן אפקטיבי החוק היחידי שנמצא בתוקף הוא עדין חוק הפיקוח על מעונות התשכ"ה.{{הערה|רבינוביץ, מ'. (2015). המענה הציבורי לילדים בגיל הרך בישראל תמונת מצב. הכנסת, מרכז המחקר והמידע.}}

ישנה גם חקיקה המסדירה את הזכאות למעונות יום ואת הפיקוח על מעונות יום שנועדו לילדים בסיכון ולילדים עם צרכים מיוחדים. החוק לפעוטות בסיכון (הזכות למעון יום), התשתש"ס – 2000, מבטיח שכל פעוט הנתון לאחד ממצבי הסיכון המפורטים בחוק יהיה זכאי לטיפול במסגרת יום הנמצאת באזור מגוריו. האחריות ליישום חוק זה היא של משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. כמו כן, חוק מעונות יום שיקומיים, התש"ס – 2000, מסדיר את הזכאות של פעוטות בעלי צרכים מיוחדים לשהות במעונות יום שיקומיים, בהם הם יכולים לקבל מענה התפתחותי וחינוכי לצרכים המיוחדים שלהם. חוק זה נמצא באחריות משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים ומשרד הבריאות.

מעונות היום לגיל הרך המוכרים על ידי משרד העבודה, הרווחה, והשירותים החברתיים  הם מסגרות טיפוליות-חינוכיות לילדים עד גיל 3. במעון מטופלים לרוב כמה עשרות ילדים, ופועלות בדרך כלל שלוש כיתות המחולקות לפי קבוצות גיל: תינוקות, פעוטות וילדים. המעונות פועלים במבנים ייעודיים, ורובם מופעלים על ידי ארגונים שלא למטרות רווח (ארגוני נשים, [[רשות מקומית בישראל|רשויות מקומיות]], מתנ"סים ועוד), תחת מסגרות אלו נכללות גם המסגרות הקיבוציות. מסגרות אלו נמצאות בפיקוח משרד העבודה, הרווחה, והשירותים החברתיים.{{הערה|שם=הערה מספר 20171025065141:3|פיכטלברג-ברמץ, א' וחריס-אולשק, ר' (2013). מעונות ומשפחתונים המוכרים על ידי משרד העבודה, הרווחה, והשירותים החברתיים  – תשע"א. משרד הכלכלה: מחקר וכלכלה. }}