ג'קי סטיוארט – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
קישורים פנימיים פורמולה 1 עונת 1969 |
||
שורה 8:
|קריירות={{קריירת נהג מרוצים
|שם=פורמולה 1
|אליפויות=3 ([[פורמולה 1 עונת 1969|1969]], 1971, 1973)
|מרוצים=99
|ניצחונות=27
שורה 17:
|ניצחונות במקטעים=
|Power Stage=
|קבוצות=[[British Racing Motors|BRM]]{{כ}} ([[פורמולה 1 עונת 1965|1965]]–[[פורמולה 1 עונת 1967|1967]]){{ש}}[[מאטרה ספורטס|מאטרה]] ([[פורמולה 1 עונת 1968|1968]]
}}
}}
שורה 29:
==קריירה כנהג מרוצים==
[[קובץ:StewartJackie19690801MatraFord.jpg|250px|ממוזער|שמאל|סטיוארט במכונית מאטרה
[[קובץ:Tyrrell 1.jpg|250px|ממוזער|שמאל|המכונית בה זכה סטיוארט באליפות בשנת [[1971]]]]
בשנת 1964 התחרה סטיוארט כנהג פורמולה 3. במרוץ הבכורה שלו, ב-15 במרץ, על מסלול רטוב מגשם בשטרטון (Snetterton Motor Racing Circuit). סטיוארט שלט במרוץ החל מפתיחתו וכבר אחרי שני סיבובים הוא הוביל בהפרש עצום של 25 שניות. את המרוץ הוא סיים בהפרש של 44 שניות מהמקום השני.{{הערה|1=Kettlewell, Mike, "Stewart: The Flying Scot", in Ward, Ian, executive editor. World of Automobiles (London: Orbis Publishing, 1974), Volume 19, p. 2191.}} בתוך ימים ספורים הוצעה לו משרת נהג במרוצי פורמולה 1, בקבוצת קופר, אולם הוא סירב והעדיף לצבור ניסיון נוסף במרוצי פורמולה 3. בעונתו הראשונה הוא הפסיד בשני מרוצים בלבד (האחד בגלל תקלה ב[[מצמד]], השני בגלל החלקה על המסלול), והפך לאלוף פורמולה 3.
שורה 37:
בשנת [[1966]] כמעט וניצח בהופעתו הראשונה במרוץ [[אינדיאנפוליס 500]] ונאלץ לפרוש שמונה הקפות לפני הסיום בגלל תקלה במנוע, כשהוא מוביל על פני מתחריו ביותר מהקפה שלמה. בזכות הופעתו זו הוא זכה בתואר "רוקי השנה". באותה שנה, היה מעורב בתאונה על המסלול, בעת שהתחרה בגרנד פרי ה[[בלגיה|בלגי]], וכתוצאה מהתנגשות בין מספר מכוניות בעקבות גשם פתאומי, הוא מצא עצמו הפוך במכוניתו, כשדלק נוזל על גופו. רק בעזרת שניים מחבריו, שהתנגשו בסמוך לו, הצליח להיחלץ ממכוניתו. אירוע זה הניעו להתחיל במאמצים לשפר את בטיחות מרוצי המכוניות, נושא שבו עסק אף לאחר פרישתו מן המסלול. בין השיפורים העיקריים שהוכנסו במכוניות המרוץ מאז אותו אירוע, היה מתג המנתק את הזרם החשמלי במכונית, וכן הגה שניתן לנתקו, ליציאה נוחה יותר של הנהג מן הרכב. סטיוארט, שאף ראה בדאגה את זמני הפינוי הארוכים של נהגים פצועים לבית החולים, דאג מאז להביא את רופאו האישי לכל מרוץ שבו השתתף, בעוד שקבוצת המרוצים בה נהג דאגה לרכב פינוי נפרד לנהגי הקבוצה. סטיוארט זכה באותה שנה לראשונה בגרנד פרי ב[[מונקו]], ולהצלחה פחותה במרוצים אחרים. גם עונת 1967 לא האירה פנים לסטיוארט שלא הצליח לנצח באף מרוץ פורמולה 1, אולם הוא שב והתחרה בפורמולה 2, שם ניצח בשלושה מרוצים.
בשנת [[פורמולה 1 עונת 1968|1968]] עבר סטיוארט להתחרות עבור קבוצת [[מאטרה ספורטס|מאטרה]]. בעונת 1968 זכה בגרנד פרי ה[[הולנד]]י, במרוץ שהתנהל בגשם כבד, וכן בגרנד פרי ה[[גרמניה|גרמני]], שם ניצח בפער של ארבע דקות, אחד הניצחונות הבולטים ביותר בהיסטוריית הפורמולה 1, למרות גשם וערפל על המסלול. הוא אף זכה באותה עונה בגרנד פרי האמריקאי. את הגרנד פרי ב[[ספרד]] וב[[מרוקו]] הוא החמיץ בגלל פציעה ואת המרוץ ב[[מקסיקו סיטי]] הוא לא סיים לאחר תקלה במכוניתו, עובדה שהובילה לזכייתו של [[גרהם היל]] באליפות הנהגים. בשנת [[פורמולה 1 עונת 1969|1969]] ניצח סטיוארט במרוצי הגרנד פרי בדרום אפריקה, ספרד, בריטניה, ואיטליה, והפך לאלוף העולם. עד עונת [[2005]], בה זכה [[פרננדו אלונסו]] באליפות כשנהג עבור קבוצת [[רנו]], היה סטיוארט הנהג היחיד שזכה באליפות במדי קבוצה [[צרפת]]ית. למעשה, רכבו של אלונסו נבנה בבריטניה ולכן סטיוארט עודנו הנהג היחיד שזכה באליפות עם רכב שיוצר בצרפת.
בשנת [[1970]] הצטרף סטיוארט לקבוצת [[טירל]]. באותה עונה הוא זכה להצלחה מועטה עקב תקלות חוזרות ברכב שבו נהג, אך הצליח לזכות בשני מרוצים. בשנת 1971 המשיך סטיוארט להתחרות בקבוצת טירל, מדי פעם אף התחרה במרוצי פורמולה 2. בשנת [[1971]] זכה סטיוארט באליפות העולם בפורמולה 1, לאחר שניצח בספרד, מונקו, צרפת, בריטניה, גרמניה, וקנדה. הוא אף התחרה באותה שנה (כמו גם בשנת [[1973]]) במרוצי קנדה - ארצות הברית. בשנת 1972, למרות העדרות חלקית עקב [[כיב קיבה]], ניצח במרוצי הגרנד פרי ב[[ארגנטינה]], צרפת, ארצות הברית וקנדה, וסיים במקום השני באליפות הנהגים, לאחר [[אמרסון פיטיפלדי]]. סטיוארט אף התחרה באותה שנה באליפות אירופה למכוניות טיור ברכב פורד קפרי. בשנת 1972 קיבל תואר אבירות [[OBE]].
| |||