דנמרק – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←כלכלה |
|||
שורה 99:
עיקר הייצוא של דנמרק הוא [[מזון]], [[מכונות]], [[תרופות]] ו[[אנרגיה]] והוא מתבצע עם מדינות [[האיחוד האירופי]] ובעיקר שוודיה, [[גרמניה]] ו[[הממלכה המאוחדת]]. ממדינות אלו מתבצע גם עיקר הייבוא, ועיקרו מכונות וחומרי גלם שונים לתעשייה.
כלכלתה של דנמרק נחשבת [[סוציאל-דמוקרטיה|סוציאל-דמוקרטית]]. היא מבוססת על מדיניות ה-[[Flexicurity]], המושתתת על [[מס|מיסים]] גבוהים, [[מדינת רווחה]] מפותחת ו[[איגוד מקצועי|איגודים מקצועיים]] חזקים. העובדים בדנמרק מאוגדים מאוד, 75% מכלל העובדים במשק הדני חברים בקונפדרציית איגודי המסחר הדנית, המהווה ארגון-גג לארגוני העובדים והאיגודים המקצועיים בדנמרק. לאיגודי העובדים השפעה יום-יומית על חיי העובדים וניהול מקום עבודתם. המסורת העסקית הדנית כוללת שיתוף מקיף של האיגודים בניהול, וברוב החברות יש נציגות לעובדים ב[[דירקטוריון|מועצת המנהלים]], כל זאת כאשר הממשלה דואגת לתת כוח לאיגודי העובדים ולגבות אותם, אם כי לא להתערב בקביעת שכר מינימום שנקבע בהסכם בין האיגודים למעסיקים. ראש הממשלה [[לארס לוקה רסמוסן]] תיאר את המודל הנורדי שלפי בנויה הכלכלה הדנית כך: "דנמרק רחוקה מכלכלה סוציאליסטית מתוכננת, דנמרק היא כלכלת שוק... המודל הנורדי הוא מדינת רווחה מורחבת, המספקת רמה גבוהה של ביטחון לאזרחיה, אך הוא גם כלכלת שוק מצליחה
השכר הממוצע לעובד יצור בשנת [[2004]] היה 300,000 קרונות דניות לשנה (40,000 אירו). שוויוניות התחלקות ההכנסות בדנמרק היא מהגבוהות בעולם, 0.22 על פי [[מדד גיני]]. בכל חברה בע"מ שבה יותר מ-50 עובדים, שליש מהדירקטוריון מורכב מנציגי האיגוד המקצועי. בעלי ההון הגדולים ביותר במגזר הלא הממשלתי הדני הן [[קרן פנסיה|קרנות הפנסיה]] הממלכתיות וקרנות הפנסיה של האיגודים המקצועיים.
|