איילון זוטר – הבדלי גרסאות

'''איילון זוטר''' (שם מדעי: ''Tragulus knchil''; ידוע גם כ'''איילון מלאי קטן''' או כ'''קאנצ'יל'''), הוא מין של [[מעלי גירה|מעלה גירה]] זעיר וקטנטן במשפחת ה[[איילוניים]], המצוי ב[[דרום מזרח אסיה]]. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת [[1821]] על ידי המדינאי הבריטי סר תומאס סטאמפורד רפאלס ששימש כסגן מושל [[ג'אווה]]. בעבר המין נחשב כתת-מין של [[איילון ג'אווני]] בשל המראה הזהה של שניהם, אך כיום השניים נחשבים למינים נפרדים ומופרדים גאוגרפית. מלבד השוני המועט במידות הגוף, הזיהוי בין השניים כמעט בלתי אפשרי במבט מרחוק.

האיילון הזוטר מצוי באזורים רבים ב[[דרום מזרח אסיה]]. תפוצתו כוללת את דרום [[מיאנמר]], מרבית [[תאילנד]] (כולל האי קו-אה), [[וייטנאם]] [[לאוס]], [[קמבודיה]], [[חצי האי המלאי]], ו[[סינגפור]], והוא מצוי באיים רבים של [[אינדונזיה]]: [[סומטרה]], סימברוט, בנגקה, בליטונג, ניס, איי בטו, איי בניק, איי ריאו, איי נטונה, איי לינגה ואיי אנמבס; באי [[בורינאו]] הוא נמצא גם ב[[קלימנטן]] וגם בחלקים השייכים ל[[מלזיה]] ו[[ברוניי]]. לא ידוע האם המין מצוי בוודאות בפרובינציית [[יונאן]] ב[[סין העממית]].

האיילון הזוטר שוכן ביערות שפלה וביערות למרגלי ההרים, והוא מצוי הן ביערות ראשוניים והן ביערות משניים. כמו כן הוא מצוי בשטחים מעובדים ובבתי גידול עם פסיפס של [[נהר]], [[ביצה (סביבה טבעית)|ביצות]], [[חורשה|חורש]]ים, וצמחיית [[קטניות]] – כל זאת בגבהים של עד 600 מטר מעל פני הים המהווה את הגבלת הגובה שבו חי המין. בסבח הוא שוכן גם ביערות [[מנגרובים]].

במהלך היום הוא עשוי להעדיף אזורים עם כיסי צמחייה צפופה ו[[במבוק]], בעוד שבלילה הוא עשוי לטפס לרכסים גבוהים במעט ויבשים. בעוד שרוב האיילונים קשורים באופן הדוק לליבת יערות האופיינית בצפיפות מרובה של עצים, ישנן ראיות לכך שהאיילון הזוטר אינו מוגבל דווקא ליערות כאלו ומצוי גם ביערות משניים ובשוליהם שבהם יש פלישה אנושית תדירה. ב[[סבח]] למשל הוא נמצא במיוחד באזורים כאלה שמתאפיינים ביערות במבוק - כנראה בשל הנוכחות המרובה של עלים רכים הנוחים לעיכול. עם זאת, בעמק דומו בסבח צפיפות האוכלוסייה הייתה גבוהה יותר בליבת היערות לעומת שולי היערות (כ-39 פרטים לקמ"ר לעומת 15 פרטים לקמ"ר). חוקרי טבע הציעו שהסיבה שהאיילון נפוץ למדי בשולי היערות נובעת מכך שהוא זקוק לפריטי מזון צעירים שנפוצים במיוחד באזורים שחווים חדירה אנושית כדוגמת בירוא יערות. האיילון הזוטר מסוגל לשרוד גם במספרים גדולים במטעים חקלאיים.