אוגוסטוס קיסר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מפתח-רשימה (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
מ קישורים פנימיים |
||
שורה 67:
כקרוב משפחתו החשוב ביותר של קיסר, אוגוסטוס, שעדיין שהה במקדוניה מיהר לחזור לרומא אולם בניגוד לעצתם של חבריו הוא לא הביא איתו כוח צבאי. כשנחת באיטליה, גילה אוגוסטוס כי קיסר אימץ אותו לבן בצוואתו ושמו הפך לגאיוס יוליוס קיסר. אוגוסטוס הפך מיד לפופולרי מאוד בקרב ותיקי לגיונותיו של קיסר, במיוחד אחרי ששילם את משכורתם מכמה אחוזות שמכר. הוא גייס צבא פרטי של שלושת אלפים חיילים מוותיקי הקרבות של קיסר והשתלט לזמן קצר על הפורום, אך סולק משם על ידי צבאו של מרקוס אנטוניוס. בעת זאת מעמדו של אוגוסטוס היה בעייתי, הליך האימוץ שלו נחשב מפוקפק ובתור אזרח פרטי שמפקד על צבא הוא היה בחזקת מורד במלכות.
אנטוניוס שחשק בכהונה כמושל [[קיסגאליה|גאליה קיסאלפינה]] נערך למלחמה כנגד מושלה באותה עת [[דקימוס יוניוס ברוטוס אלבינוס]], דבר שהסנאט גינה והכריז על אנטוניוס כבוגד. בתיווכו של [[קיקרו]] כוחותיו של אוגוסטוס הצטרפו לכוחות הסנאט והוא קיבל [[אימפריום]] של [[פרופראיטור]] ובכך זכה בפעם הראשונה במידה של לגיטימיות ו[[חוקתיות
המצב ברומא כעת היה לטובת הסנאט שרצה להמשיך לשלוט ללא [[טיראניה|טיראנים]]. אוגוסטוס הבין שעדיף לו לחבור אל אנטוניוס, ולכן סירב להמשיך במתקפה כנגד אנטוניוס וסירב גם לבקשת הסנאט למסור את הפיקוד על לגיונותיו לברוטוס. הוא דרש את ביטול ההכרזה על אנטוניוס כבוגד, וכאשר הסנאט סירב, הוא הצעיד את לגיונותיו אל רומא ותחת איומים סחט מן הסנאט מינוי לקונסולאט. בשנת 43 לפנה"ס כרתו אוגוסטוס, אנטוניוס ולפידוס ברית שנקראה ה[[טריאומווירט השני]]. אנטוניוס ואוגוסטוס נכנסו לרומא והרגו את כל מתנגדיהם בסנאט, כולל קיקרו וכ-300 סנטורים. הם נתנו בידי החיילים כוח על ידי כך שהחרימו רכוש וקרקעות ומסרו אותם לחיילים. אנטוניוס ואוגוסטוס נלחמו נגד [[גאיוס קסיוס לונגינוס]] ו[[מרקוס יוניוס ברוטוס]] מייצגי הרפובליקה, ב[[קרב פיליפי]], שם הייתה ידם על העליונה, על אף שמחנהו של אוגוסטוס, שפרש מן הזירה עקב מחלה, הוכה על ידי צבאו של ברוטוס. לבסוף הוכו קסיוס וברוטוס שוק על ירך ביום השני לקרבות, ובא הקץ על הניסיונות להחייאת [[הרפובליקה הרומית]]. המשטר האוטוריטרי נכון כעת בידי אנטוניוס ואוגוסטוס.
שורה 113:
אוגוסטוס קבע את גבולות האימפריה עד הדנובה. הוא חשק גם בנהר הריין, אך שם הפסיד את השטחים לטובת ה[[גרמנים]]. לאחר מארב על שלושה לגיונות רומאים ובראשם [[ארמיניוס]], גרמני שזכה לאזרחות רומאית ופנה נגד המשטר, החליט אוגוסטוס לכתוב בצוואתו כי יש להסתפק בגבולות האימפריה. בסוף ימי חייו הוא הציב את רוב החיילים בגבולות הקיסרות ולא שאף להרחיב את הגבולות הקיימים, אלא במקום זאת להגן עליהם. כך, לא ניסה לכבוש את ממלכת הפרתיים במזרח; ב[[ארמניה]] מינה מלך כרצונו, אך לא הפך אותה לפרובינקיה רומית; ב[[ארץ ישראל]] הוא הכיר ב[[הורדוס]] כבן ברית של רומא; במערב ביצר את הגבולות לאורך הריינוס ולא ניסה לכבוש אזורים חדשים.
תפקידו של אוגוסטוס כלל את הנהגת הצבא ואת הרשות להתערב בענייני השלטון (חקיקת חוקים וזכות הטלת וטו). השכר לאנשי הצבא נקבע מעתה בכסף ולא באדמות. אוגוסטוס תיקן חוק שהסדיר [[צבא קבע]] בגבולות במקום צבא המתגייס בעתות חירום. אחת מפעולותיו החשובות בנוגע לצבא הייתה הקמת קרן למימון מענקי שחרור לחיילים, "[[ארריום מיליטרה]]" {{אנ|Aerarium militare}}. אוגוסטוס, שלא חפץ לגבות מיסים מהעם, החליט להעביר חוק שפגע בשכבות הגבוהות בחברה ולכן ידע כי העברת החוק תהיה קשה. הוא הגיע אל הסנט עם הצעה משלו אך תחילה שאל את הסנט על רעיונות למימון הקרן. כאשר לא הייתה לאף סנטור הצעה, הציע אוגוסטוס את הצעתו: גביה של 5% מס ירושה החל מסכום מסוים, וכן [[מס ירושה]] עבור אדם שאינו בן מהמשפחה המצומצמת. הסנט העביר את החוק, אך חלה תסיסה בקרב העשירים ולכן החליט הסנט לכנס דיון נוסף בהחלטה. בפעם זו שלח אוגוסטוס תעמולנים שהפיצו את השמועה כי הוא רוצה להעביר חוק קשה יותר: מס עבור כל בעל בית. תחבולה זו פעלה וההחלטה הועברה ברוב קולות בשנית. מקבלי הקצבה היו חיילים ששירתו בצבא למשך 20 שנה. רוב הקרקעות שהוענקו היו מחוץ לאיטליה. החוק תרם לביסוס של צבא מאורגן, מאומן ויציב.
===יורשיו===
| |||