פתיחת התפריט הראשי

שינויים

אייזנהאואר ארגן את ממשלו כמו מטה צבאי. האנשים שעבדו מתחתיו היו אמורים לשלוט בפרטי פרטים במה שעשו, והוא היה אמור להחליט את ההחלטות הסופיות. כיוון שהמחלקות השונות המליצו לו המלצות שונות, נאלץ אייזנהאואר לפשר ביניהם כדי להגיע להחלטות.
 
אייזנהאואר נתן לשני יועציו הקרובים, הרברט בראונל ולוציוסו[[לושיוס קליי]], לבחור את השרים שלו. בראונל, שהיה יועצו המשפטי של דיואי, מונה לתפקיד התובע הכללי. [[ג'ון פוסטר דאלס]], גם הוא עורך דין בעל קשרים עם דיואי, מונה למזכיר המדינה. דאלס היה מומחה ליחסי חוץ, לקח חלק בניסוח [[מגילת האומות המאוחדות]] ו[[חוזה סן פרנסיסקו]], ונסע יותר מ-900,000 קילומטרים במהלך שש השנים בהן כיהן כמזכיר המדינה.
 
אייזנהאואר ביקש למנות מנהיגים מהקהילה העסקית אל הקבינט שלו. צ'ארלס ארווין וילסון, מנכ"ל [[ג'נרל מוטורס]], היה מזכיר ההגנה הראשון שלו. ב-1957, הוחלף בנשיא [[פרוקטר אנד גמבל]], ניל מקלרוי. עבור תפקיד מזכיר האוצר, בחר בג'ורג' האמפרי, מנכ"ל כמה ארגוני פחם. מזכיר הדואר שלו, ארתור סאמרפילד, ומזכיר הפנים הראשון שלו, דאגלס מקיי, היו יבואני מכוניות. הסנאטור לשעבר סינקלייר וויקס, שהיה יו"ר איגוד היצרנים, מונה לתפקיד מזכיר המסחר. כמה אנשי עסקים שמונו למשרות בקבינט - וילסון, האמפרי וגם הרולד טלבוט, מזכיר חיל האוויר, ורוברט רוס, סגן מזכיר ההגנה - נחקרו בידי הסנאט בגלל השקעותיהם וניגוד עניינים אפשרי במינויים. טלבוט ורוס נאלצו להתפטר כתוצאה מכך.