|
|
|
החל מ[[שנות ה-40 של המאה ה-19]] החל גידול האוכלוסייה להתבסס יותר ויותר על הגירה, מה שהביא הן לגידול מהיר וחסר תקדים באוכלוסייה והן ליצירת פסיפס אתני מגוון.
בעוד שבין ש[[שנות ה-20 של המאה ה-19|בין 1820]] ל-[[1830]] הסתכמה ההגירה ב־152,000 נפש, ובין 1830 ל-1840 בכ-600 אלף, בעשור של שנות הארבעים חל גידול משמעותי בה ל-1.71 מיליון{{הערה|1=https://books.google.co.il/books?id=eUjfBQAAQBAJ&pg=PA530&dq=us,+Immigrants+per+Decade+1800&hl=iw&sa=X&ved=0ahUKEwjAuoum4uLgAhUSLVAKHYJwC84QuwUILTAA#v=onepage&q=us%2C%20Immigrants%20per%20Decade%201800&f=false}} בעיקר על רקע [[רעב תפוחי האדמה הגדול באירלנד]], שהביא לראשונה אוכלוסיית מהגרים גדולה שאינה ממוצא אנגלי ואינה [[פרוטסטנט]]ית. במחצית השנייה של המאה ה-19 הגיעו לארצות הברית קרוב ל-20 מיליון מהגרים. בתחילת המאה ה-20 הגיעה ההגירה לשיא הן במספר המהגרים - 8.8 מיליון בעשור הראשון של המאה, או 10.4 אחוז מהאוכלוסייה. שיטפון המהגרים נמשך גם בעשור שלאחריו - 5.7 מיליון, למרות הקשיים שהציבה [[מלחמת העולם הראשונה]], והביא את המחוקקים האמריקאים להציב גבולות להגירה, ובמיוחד את [[חוק ההגירה של 1924]], שהביא לצניחה במספר המהגרים (528 אלף בלבד בעשור 1931–1940).
אם לאחר היווסדה התרכזה כל האוכלוסייה בחוף המזרחי, עם השנים ולאור ההתיישבות המסיבית בחוף המערבי וביתר המדינה עבר מרכז הכובד של האוכלוסייה מערבה.(ראו משמאל).
|
