האינפלציה בישראל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
מ הוספת קישור למשה דיין |
||
שורה 233:
| 1976=31.3
}}
[[מלחמת ששת הימים]] סיימה את המיתון, אולם הביאה שוב לעלייה ברמת האינפלציה. בעקבות המלחמה השתלטה ישראל על שטחים נרחבים מעבר לגבולות [[הקו הירוק]], והחלה לבנות בהם תשתיות חדשות, צבאיות ואזרחיות. האבטלה הצטמצמה במידה ניכרת, אולם הוצאות הממשלה גדלו מאוד, הן בשל החלטת הממשלה להשקיע בפיתוח השטחים שנכבשו, והן בעקבות [[מלחמת ההתשה]] שחייבה הגדלה ניכרת בתקציב הביטחון. שר הביטחון דאז, [[משה דיין]], אמר בנאום שנשא בעיצומה של מלחמת ההתשה, כי אין אפשרות להניף בה-בעת שני דגלים, דגל הביטחון ודגל הצדק החברתי. על אף אמירתו של דיין, הממשלה הגדילה את הוצאותיה הן בתחום הביטחון והן בתחום החברתי. כדי לממן הוצאות אלו, הוגדל נטל המס משיעור של 28% מה[[תמ"ג]] בממוצע בתחילת שנות השישים, ל-37% מהתמ"ג בתחילת שנות השבעים. במקביל נוצר גירעון בתקציב המדינה בשיעור של 13.2% מהתמ"ג עד [[מלחמת יום הכיפורים]]. הגירעון מומן בעיקר באמצעות הגדלת ההכנסות ממסים. אלה גדלו הן בעקבות הגדלת נטל המס והן הודות לצמיחה הכלכלית ששררה אחרי מלחמת ששת הימים. החל משנת [[1970]] החלה הממשלה לממן את הגירעון בתקציבה באמצעות הלוואות מקומיות וחיצוניות. הלוואת הכספים ממקורות מקומיים הביאה לגידול באמצעי התשלום שהועמדו לרשות הציבור, ולפיכך הגבירו את האינפלציה. ההלוואות ממקורות חיצוניים חייבו במשך הזמן הגדלה נוספת של תקציב המדינה כדי להחזיר את החוב, ולפיכך הגבירו עוד את עליית האינפלציה. בשנים 1970–1973 הגיע שיעור האינפלציה ל-14-15% בחישוב שנתי.
מלחמת יום הכיפורים הייתה משבר פתאומי שיצר, בין היתר, גם משבר כלכלי חמור. חלק ניכר מהעובדים גויס לתקופה ממושכת, דבר שהוביל ל[[מיתון]] חמור בשנת [[1974]] ובשנים שאחריה. הממשלה המשיכה במדיניות של לקיחת הלוואות לצורך מימון גירעונותיה, אם כי בנוסף גדל הסיוע הכספי מארצות הברית, בעיקר בכל הקשור להוצאות על צבא וביטחון.
| |||