יחסי אתיופיה–ישראל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←כיום (החל מ-1991): איוב |
מ הוספת קישור למשה דיין |
||
שורה 24:
[[קובץ:(בניין הקונסוליה האתיופית (פרט.jpg|שמאל|ממוזער|250px|בניין הקונסוליה האתיופית, תקריב]]
במדינה שלט שלטון ה"דרג" המרקיסיטי-מיליטנטי שנתמך על ידי [[ברית המועצות]]. במלחמה נגד אריתראה שהתחילה כשנה לאחר מכן, פנתה אתיופיה שוב לעזרת ישראל. ב-1977 נסגרה עסקה סודית בין אתיופיה לישראל, שבמסגרתה העבירה ישראל סיוע צבאי בתמורה ל[[עליית ביתא ישראל|העלאת יהודי אתיופיה]]. כמאתיים מיהודי אתיופיה הצליחו להגיע לישראל במטוסי תובלה ישראלים, אבל העסקה נפסקה לפני השלמתה בגלל החשיפה של המבצע בתקשורת על ידי [[משה דיין]] ב-1977. בנוסף, עד 1977 גם [[ארצות הברית]] סייעה לאתיופיה בהכשרה וציוד צבאי. מ-1976 נכנסו לתמונה לוב ודרום תימן, מדינות האסלאם שתמכו במאבקה של אריתראה קודם לכן והחלו להעניק סיוע לאתיופיה וגם גברה השפעתה של ברית המועצות באתיופיה. וכך, בעקבות הלחץ של ברית המועצות, מנגיסטו, מנהיג המדינה ניתק את הקשרים עם ישראל. מ-1978 ואילך נעלמה הנוכחות הצבאית של ישראל מאתיופיה.
בתחילת שנות ה-80 שוב הופשרו היחסים בין המדינות ולפי חלק מהדיווחים, ישראל אף סיפקה לאתיופיה ב-1983 ציוד צבאי [[סובייטי]] בשווי 20 מיליון דולר, ציוד שהוחרם במאבק עם [[אש"ף]]. לפי חלק מהמקורות, ב-1985 יועצים צבאיים ישראלים חזרו לאתיופיה. באותו זמן גם התבצע [[מבצע משה]]. יש הסבורים שהעברת הציוד קשורה לעליית יהדות אתיופיה. עיתוי המבצע היה מכריע גם כן, משום שבתקופה זו השתולל רעב באתיופיה ו-350 אלף פליטים ברחו ל[[סודאן]]. יחד עם זאת, כאשר דבר המבצע נודע בתקשורת, ממשלת אתיופיה טענה שתושביה נחטפים ודרשה להחזירם. הרכבת האווירית יצאה משטח [[סודאן]] מדינה של[[ישראל]] לא היו יחסים עמה. סודאן ספגה ביקורת והופעלו עליה לחצים מצד העולם הערבי והמבצע הופסק. האיסוף של שאר [[יהודי אתיופיה]] נעשה מאוחר יותר בשנת 1985 תחת כיסוי מטוסי סיוע אמריקאים לסודאן.
| |||