איזדורה דאנקן – הבדלי גרסאות

סגנונה של דאנקן ידוע כנקודת מפנה בתולדות [[מחול מודרני|המחול המודרני]], בשל ניגודו ל[[מחול קלאסי|מחוללמחול הקלאסי]]. היא הצליחה לשחרר את עצמה מהתפיסות שהרקדן הקלאסי הכיר עד אז, כמו השמלות הנוקשות שבמקומן לבשה טוניקות בד ומן הנעליים, כאשר רקדה יחפה, ומתחושת חוסר המשקל כאשר בריקודיה התייחסה למשקל. כאישה הפועלת בדרך [[אקספרסיוניזם|האקספרסיוניסטית]], היא טענה שהציר המרכזי של התנועה הוא החופש של היוצרת. כלומר על המחול להיות דרך של הרקדן לביטוי אישי פנימי ולא חיצוני, ומשום כך הייתה הכוריאוגרפית של עצמה.