הנציבות האירופית – הבדלי גרסאות

הנציבות משמשת כמעין ממשלה, ותפקודה כפוף לביקורת הפרלמנט האירופי, הרשאי [[הצעת אי -אמון|להצביע אי אמון]] קולקטיבי נגד הנציבות כולה וכך לגרום לפיטוריה. כמו כן, בית הדין של הקהילה רשאי לכפות את התפטרותו של נציב אשר מעל בתפקידו או שהפסיק להיות כשיר לתפקיד.

בעל תפקיד מרכזי אחר בנציבות הוא [[הנציג העליון של האיחוד לענייני חוץ ומדיניות ביטחון]], שתפקידו העיקרי מקביל לזה של [[משרד החוץ (כללי)חוץ|שר חוץ]]. הנציג ממונה על ידי [[המועצה האירופית]] בהסכמת נשיא הנציבות, וזקוק לאישור הפרלמנט כדי להפוך לחלק מן הנציבות. תקופת כהונתו היא 5 שנים. הנציגה העליונה הנוכחית היא [[פדריקה מוגריני]].

# סגן הנשיא לשוק הדיגטיאליהדיגיטלי המשותף

מבין שלושת חלקי [[רשות מחוקקת|הרשות המחוקקת]] של האיחוד, המורכבת מהנציבות, מ[[הפרלמנט האירופי]] ([[בית תחתון|הבית התחתון]]) ומ[[מועצת האיחוד האירופי]] ([[בית עליון|הבית העליון]]), הנציבות היא יוזמת החקיקה העיקרית. לעומתה, למועצה יש סמכויות מצומצמות להצעת חקיקה, ואילו הפרלמנט אינו רשאי ליזום חקיקה כלל. על-פי רוב, הצעת חוק מגיעה מן הנציבות האירופית, והוא מאושר רק לאחר שמושגת הסכמת הפרלמנט והמועצה.

הנציבות האירופית מהווה גוף [[פוליטיקה|פוליטי]] ביצועי בן-כלאיים המשלב בו זמנית סמכויות של [[חוק|חקיקה]], ביצוע ואף פיקוח במסגרת האיחוד האירופי. ככזו, הנציבות אמורה ליזום חקיקה למועצה ולפרלמנט ואף להיות אחראית ליישומה. תפקידה המרכזי של הנציבות הוא הצעת הצעות חקיקה והצעותיה הן שמקדמות את פעילות מוסדות האיחוד. להצעות אלה ישנה חשיבות רבה כיוון שאישורן הסופי משמען קבלת חוקים חדשים באיחוד אשר מחייבים את כל המדינות החברות. ברגע שמתקבלת החלטה להעביר תחום מסוים לסמכות חקיקה של הנציבות ומוסדות האיחוד, המדינות מפסיקות לחוקק באותו תחום באופן עצמאי. לפיכך, כל מדינה שמצטרפת לאיחוד מקבלת על עצמה את חוקי הקהילה האירופית ומשנה את החקיקה שלה בהתאם.