ואנג ג'ינג-ויי – הבדלי גרסאות

'''וואנג ג'ינגווי''' (ב[[אנגלית]]: '''Wang Jingwei;''' {{כ}}נולד, [[4 במאי]] [[1883]] - [[10 בנובמבר]] [[1944]]), נולד כוואנג ז'אומינג, אך ידוע בעיקר בשם העט שלו "ג'ינגוויי", היה [[פוליטיקאי]] סיני. היה בתחילת דרכו חבר באגף השמאלי של ה[[קוומינטנג|קואומינטאנג]] (KMT), והוביל ממשלה ב[[ווהאן]] נגד ממשלת הימין, אך מאוחר הפך לאנטי קומוניסטי לאחר כישלון מאמציו לשתף פעולה עם המפלגה הקומוניסטית הסינית. האוריינטציה הפוליטית שלו פנתה ימינה לאחר ששיתף פעולה עם ה[[יפן|יפנים]].

וואנג היה מקורב ל[[סון יאט-סן|סאן יאט-סן]] בעשרים השנים האחרונות לחייו של סאן. לאחר מותו של סאן, וואנג ניהל מאבק פוליטי עם [[צ'יאנג קאי שק|צ'יאנג קאי-שק]] על השליטה בקואומינטאנגבקוומינטנג, אך הפסיד. וואנג נשאר בתוך הקואומינטאנגהקוומינטנג, אך המשיך להתווכח עם צ'יאנג עד פרוץ [[מלחמת סין-יפן השנייה]] ב -[[1937]], ולאחר מכן הוא קיבל הזמנה מהאימפריה היפנית להקים ממשלת משתפתי פעולה שנתמכת ביפן, בעיר [[נאנג'ינג]]. וואנג כיהן כראש המדינה של [[ממשלת בובות|ממשלת הבובות]] היפאנית עד מותו, זמן קצר לפני תום [[מלחמת העולם השנייה]]. אף על פי שהוא נחשב עדיין לתורם חשוב ב[[מהפכת שינהאי]], שיתוף הפעולה שלו עם יפן הקיסרית הוא נושא לוויכוח אקדמי, הניתוחים האופייניים מתייחסים אליו כ[[בגידה|בוגד]].

הוא נולד בסאנשוי, [[גואנגדונג]]. וואנג נסע ליפן כסטודנט בחסות ממשל [[שושלת צ'ינג]] ב -[[1903]]. כאיש צעיר, וואנג האשים את שושלת צ'ינג בפיגור של סין, וחוסר האונים שלה להדוף את ניצולה על ידי המעצמות ה[[אימפריאליזם|אימפריאליסטיות]] המערביות. עוד ביפן, וואנג התחיל לסמוך על סאן יאט-סן, והפך מאוחר יותר לאחד החברים החשובים ביותר של הקואומינטאנגהקוומינטנג. הוא היה בין הלאומנים הסינים ביפן שהושפעו מה[[אנרכיזם]] הרוסי ופרסם כמה מאמרים בכתבי עת של האנרכיסטים הסיניים בפאריס.{{הערה|Biographical Dictionary of Republican China. Eds. Howard L. Boorman and Richard C. Howard,(New York: Columbia University Press, 1970), p. 369-370.}}

במהלך המהפכה של שינהאי ולאחר מכן, חייו הפוליטיים של ואנג מתאפיינים בהתנגדותו לאימפריאליזם המערבי. בראשית המאה העשרים הוא החזיק בכמה משרות בממשלת המהפכה של סון יאט-סן ב[[גואנגג'ואו]], והיה היחיד מבין חבריו של סאן שליווה אותו לנסיעות מחוץ לתחום הקואומינטאנגהקוומינטנג בחודשים שקדמו למותו של סאן.

הוא נחשב לאחד המתמודדים העיקריים להחליף את סאן כמנהיג, אבל בסופו של דבר איבד שליטה על המפלגה והצבא ל[[צ'יאנג קאי שק|צ'יאנג קאי-שק]].{{הערה|Spence, Jonathan D. (1999) The Search for Modern China, W.W. Norton and Company. pp. 321–322}} וואנג איבד לחלוטין את השליטה במפלגה ב -[[1926]], ונשלח עם משפחתו ל״חופשה באירופה״. באותו הזמן ציאנג קאי צ׳ק נלחם ב[[קומוניזם|קומוניסטים]], והוא חשש שוואנג יטרפד את מהלכיו כי ראה בוואנג אוהד השמאל.{{הערה|Barnouin, Barbara and Yu Changgen. Zhou Enlai: A Political Life Hong Kong: Chinese University of Hong Kong, 2006. p.34}}

במהלך [[המשלחת הצפונית]], וואנג היה הדמות המובילה בקואומינטאנאגבקוומינטנג שקרא להמשך שיתוף הפעולה עם המפלגה הקומוניסטית הסינית. אף על פי שוואנג שיתף פעולה עם הקומוניסטים הסיניים בווהאן, הוא התנגד באופן פילוסופי לקומוניזם והתייחס בחשד ליועצי ה[[קומינטרן]]. הוא לא האמין שקומוניסטים יכולים להיות פטריוטים אמיתיים או לאומנים סיניים אמיתיים.{{הערה|Dongyoun Hwang. Wang Jingwei, The National Government, and the Problem of Collaboration. PhD Dissertation, Duke University. UMI Dissertation Services, Ann Arbor Michigain. 2000, p. 148.}}

בתחילת [[1927]], זמן קצר לפני שצ'יאנג כבש את [[שאנגחאי|שנחאי]] והעביר את הבירה ל[[נאנג'ינג]], סיעתו של וואנג הכריזה על בירת הרפובליקה כ[[ווהאן]]. בעודו מנסה להנהיג את הממשלה מווהאן, וואנג היה בשיתוף פעולה הדוק עם דמויות קומוניסטיות מובילות, כולל [[מאו דזה-דונג|מאו צה-טונג]], [[צ'ן דו-שיו]] ובורודין. מאוחר יותר האשים וואנג את כישלון ממשלת ווהאן באימוץ יתר על המידה של סדר היום הקומוניסטי. ממשלתו של וואנג התנגדה לצ'יאנג קאי-שק, שהיה בעיצומו של טיהור דמים של קומוניסטים בשנחאיבשאנגחאי.

צ'יאנג קאי-שק כבש את שנחאישאנגחאי באפריל [[1927]], והחל בדיכוי דמים של קומוניסטים החשודים ב"טרור הלבן ". בתוך שבועות ספורים לאחר דיכוי הקומוניסטים בשנחאיבשאנגחאי, הותקפה ממשלת השמאל של וואנג על ידי משטר הקואומיטאנאגהקוומינטנג והתפוררה, והותירה את צ'יאנג כמנהיגה הלגיטימי היחיד של הרפובליקה. כוחות צ׳יאנג כבשו שטחים שנשלטו בעבר על ידי וואנג, וביצעו מעשי טבח של קומוניסטים חשודים באזורים אלה. סביב [[צ'אנגשה]] לבדה, למעלה מעשרת אלפים בני אדם נהרגו בעשרים יום. מתוך חשש מעונש כקומוניסטי, הביע וואנג בפומבי אמונים לצ'יאנג ונמלט ל[[אירופה]].{{הערה|Barnouin, Barbara and Yu Changgen. ''Zhou Enlai: A Political Life.'' Hong Kong: Chinese University of Hong Kong, 2006. p.38. Retrieved 12 March 2011.}}

[[ממשלת{{הפניה וואנגלערך ג׳ינגווימורחב|ערך מורחב: ממשלת וואנג ג׳ינגוי]]ג׳ינגווי}}

כתוצאה ממאבקי הכוח הללו בתוך הקוומינטאנגהקוומינטנג, נאלץ וואנג לבלות את רוב זמנו בגלות. הוא נסע ל[[גרמניה]] וקיים קשר עם [[אדולף היטלר]]. כמנהיג הפלג השמאלי של הקואומינטאנגהקוומינטנג ואדם שהיה קשור קשר הדוק עם ד"ר סאן.

בהיותו מתנגד לכל מאמץ שיכפיף את סין ליפן, ראה וואנג את המעצמות כ[[ברית המועצות|ברית-המועצות]], [[הממלכה המאוחדת|בריטניה]] ו[[ארצות הברית|ארצות-הברית]] כאיום דומה על סין. הוא טען כי על סין להביס את יפן לבדה, אם הם רוצים לשמור על עצמאותם. אבל בו בזמן, האמין וואנג כי סין מפגרת מבחינה כלכלית כדי לנצח במלחמה את יפן, אשר עברה מודרניזציה אגרסיבית מאז [[1867]] . לפיכך הפך לסנגור של הימנעות ממלחמה עם יפן כמעט בכל מחיר וניסה לנהל משא ומתן על הסכם עם יפן אשר ישמור על עצמאותה של סין.{{הערה|Barnouin, Barbara and Yu Changgen. Zhou Enlai: A Political Life. Hong Kong: Chinese University of Hong Kong, 2006. p.66. Retrieved 12 March 2011.}}

האפקטיביות של הקואומינטאנגהקוומינטנג נפגעה ללא הרף על ידי מנהיגות לא מגובשת, ומאבקים אישיים, כמו בין וואנג לצ'יאנג. בדצמבר [[1935]] עזב וואנג לצמיתות את ראשות הממשלה לאחר שנפצע קשה במהלך ניסיון התנקשות חודש קודם לכן.

בשנת [[1936]], וואנג התעמת עם צ'יאנג על [[מדיניות חוץ|מדיניות החוץ]]. בתפנית אירונית, טען וואנג השמאלני ה"מתקדם " כי הוא מקבל את ההצעה הגרמנית-יפנית כי סין תחתום על האמנה נגד הקומינטרן ואילו צ'יאנג ״הימנית" הריאקציונר "רצה התקרבות לברית המועצות.{{הערה|Wang Jingwei. "Radio Address by Mr. Wang Jingwei, President of the Chinese Executive Yuan Broadcast on 24 June 1941" The Search for Modern China: A Documentary Collection. Cheng, Pei-Kai, Michael Lestz, and Jonathan D. Spence (Eds.). W.W. Norton and Company. (1999) pp. 330–331.}} במהלך [[תקרית שיאן]] בשנת 1936, שבה צ'יאנג נלקח בשבי על ידי הגנרל שלו, [[ג'אנג קסליאנג]], וואנג העדיף לשלוח צבא לתקוף את ג'אנג. אבל אשתו של צ'יאנג, [[סונג מיילינג|סונג מיי לינג]] וגיסה, סונג, חששו שפעולה כזו תוביל למותו של צ'יאנג ולהחלפתו על ידי וואנג, כך שהם התנגדו לפעולה זו .{{הערה|Barnouin, Barbara and Yu Changgen. ''Zhou Enlai: A Political Life.'' Hong Kong: Chinese University of Hong Kong, 2006. p.66. Retrieved 12 March 2011}}

וואנג ליווה את הממשלה עד הנסיגה ל[[צ'ונגצ'ינג]] במהלך [[מלחמת סין-יפן השנייה]] (1937 - 1945). וואנג היה בתחילה חלק מהקבוצה שתמכה במלחמה, אך לאחר שהצליחו היפנים לכבוש שטחים גדולים של סין, וואנג נודע בהשקפתו הפסימית באשר לסיכוייה של סין במלחמה נגד יפן.{{הערה|Cheng, Pei-Kai, Michael Lestz, and Jonathan D. Spence (Eds.) ''The Search for Modern China: A Documentary Collection'', W.W. Norton and Company. (1999) pp. 330–331}} הוא השמיע לעיתים קרובות דעות תבוסתניות בפגישות של אנשי המפלגה, והמשיך להביע את דעתו שה[[אימפריאליזם]] המערבי הוא הסכנה הגדולה ביותר לסין, למגינת לבם של מקורביו. וואנג האמין כי סין צריכה להגיע להסדר מוסכם עם יפן כדי ש[[אסיה]] תתנגד למעצמות המערב.

בסוף [[1938]] עזב וואנג את צ'ונגצ'ינג ועבר ל[[האנוי]], [[הודו-סין]] הצרפתית, שם שהה במשך שלושה חודשים והודיע ​​על תמיכתו בהסדר עם היפנים. בתקופה זו נפצע בהתנקשות של סוכני הקואומינטאנגהקוומינטנג. וואנג טס לשנחאילשאנגחאי, שם נכנס למשא ומתן עם שלטונות יפן. הפלישה היפאנית נתנה לו את ההזדמנות שאותה ביקש זה זמן רב להקים ממשלה חדשה מחוץ לשליטתו של צ'יאנג קאי-שק.

ב -[[30 במרץ|30 במארס]] [[1940]], וואנג הפך לראש המדינה של מה שנודע כמשטר וואנג ג'ינגווי (רשמית "הממשלה הלאומית המתחדשת של הרפובליקה הסינית"), שבסיסה ב[[נאנג'ינג]]. בנובמבר 1940 חתמה ממשלת וואנג על הסכם "סין-יפנית" עם היפנים, מסמך שמאשר את 21 הדרישות של יפן לוויתורים פוליטיים, צבאיים וכלכליים רחבים.{{הערה|Cheng, Pei-Kai, Michael Lestz, and Jonathan D. Spence (Eds.) ''The Search for Modern China: A Documentary Collection'', W.W. Norton and Company. (1999) pp. 330–331}}

ביוני [[1941]] נאם וואנג ב[[שידור רדיו]] מ[[טוקיו]], שבו שיבח את יפן, אישר את כניסתה לסין, מתח ביקורת על ממשלת קואומינטנגקוומינטנג, והתחייב לעבוד עם האימפריה היפנית כדי להתנגד לקומוניזם ולאימפריאליזם המערבי. אבל באותו הזמן, וואנג המשיך לתאם את הפוליטיקה בתוך המשטר שלו, עם היחסים הבינלאומיים של צ'יאנג והמעצמות הזרות. אחרי שנתפסו ה[[המובלעתהתיישבות הבינלאומיתבינלאומית בשנחאישאנגחאי|מובלעות הבינלאומיות בשאנגחאי]] בשנחאי ב -[[1943]], ולאחר שהמדינות המערביות הסכימו לבטל את מעמדן האקס-טריטוריאליות.{{הערה|Spence, Jonathan D. (1999) ''The Search for Modern China'', W.W. Norton and Company. p. 449.}}

בשטחי סין הכבושים על ידי יפן עלו מחירי המצרכים הבסיסיים, באופן משמעותי, עם התרחבות המאמץ המלחמתי של יפן. בשנחאיבשאנגחאי ב־[[1941]] המחירים ההמירו פי 11. התושבים המקומיים פנו ל[[שוק שחור|שוק השחור]] כדי להשיג את הפריטים הדרושים. אזרחים סינים בשירות היפנים צנזרו מידע ופגעו במתנגדים לכיבוש היפני. היפנים הקימו גם מרכזי מעצר לשבויי מלחמה.

במארסבמרץ [[1944]] יצא וואנג ליפן כדי לעבור טיפול רפואי בפציעה שהותיר אחריו ניסיון [[התנקשות]] ב -[[1939]].{{הערה|Lifu Chen and Ramon Hawley Myers. The storm clouds clear over China: the memoir of Chʻen Li-fu, 1900–1993. p. 141. (1994)}} הוא מת ב[[נגויה|נאגויה]] ב -[[10 בנובמבר]] 1944, פחות משנה לפני [[כניעת יפן|כניעתה של יפן]] ל[[בעלות הברית]], ובכך נמנע מלהעמידו לדין על בגידה. רבים מחסידיו הבכירים שראו את סוף המלחמה הוצאו להורג. וואנג נקבר ב[[נאנג'ינג]] ליד ה[[מאוזוליאום]] של סון יאט-סן, בקבר בנוי להפליא. זמן קצר לאחר התבוסה של יפן, ממשלת קואומינטאנגקוומינטנג בראשות צ'יאנג קאי-שק העבירה את בירתה לנאנג'ינג, הרסה את קברו של וואנג ושרפה את הגופה. בהווה באתר יש ציון לוואנג המגדיר אותו כבוגד.

וואנג נחשב כבוגד על ידי רוב ההיסטוריונים הסינים שלאחר [[מלחמת העולם השנייה]] הן ב[[טאיוואן|טייוואן]] והן ב[[סין (אזור)|סין]]. שמו הפך לשם נרדף לבוגד או לבגידה בסין ובטייוואןובטאיוואן. הממשלה הקומוניסטית האשימה את וואנג לא רק בשיתוף הפעולה שלו עם היפנים, אלא גם על הפעולות האנטי-קומוניסטיות שלו. לעומת זאת הקואומיטאנאגהקוומינטנג הדגיש את שיתוף הפעולה שלו עם יפן ואת הבגידה שלו בצ'יאנג קאי-שק. שני הצדדים הפחיתו בחשיבות הקשר המוקדם שלו עם סאן יאט-סן משום ששיתוף הפעולה שלו בסופו של דבר עם יפן.{{הערה|ang Ke-Wan, “Irreversible Verdict? Historical Assessments of Wang Jingwei in the People’s Republic and Taiwan.” Twentieth Century China. Vol. 28, No. 1. (November 2003), 59.}}{{הערה|David P. Barrett and Larry N. Shyu, eds.; ''Chinese Collaboration with Japan, 1932–1945: The Limits of Accommodation'' Stanford University Press 2001.}}{{הערה|Ch'i Hsi-sheng, ''Nationalist China at War: Military Defeats and Political Collapse, 1937–1945'' University of Michigan Press, 1982.}}

וואנג היה נשוי לצ'ין ביג'ון והיו להם שישה ילדים, חמישה מהם שרדו והגיעו לבגרות. בנו הבכור של וונג, וונג'ין, נולד ב[[צרפת]] ב -[[1913]]. בתו הבכורה של וואנג, וונצ'ינג, נולדה בצרפת ב -[[1915]] והייתה אחרי [[1948]] מורה ב[[הונג קונג]], עברה לארצות הברית ב -[[1984]] ונפטרה בשנת [[2015]]. [29] בתו השנייה ואנג וונבין, נולדה ב -[[1920]]. בתו השלישית וונקסון, נולדה ב[[גואנגג'ואו]] ב -[[1922]] ונפטרה ב -2002 בהונג קונג. בנו השני של וואנג, ונטי, נולד ב -[[1928]], וחי בסין.

[[קטגוריה:מלחמותקומוניסטים אזרחיםסינים]]