חוקי נשק באוסטרליה – הבדלי גרסאות

ב - 1996 כל מדינות אוסטרליה חתמו על הסכם נשק לאומי. מכיוון שהחוקה האוסטרלית אינה מאפשרת לממשלה הפדרלית לשלוט על חוקי הנשק, ראש הממשלה צריך היה לשכנע כל מדינה בנפרד על מנת להגיע להסכמה כוללת ושינוי מקיף. הצעת החוק להסכם כללה איסור על כל הרובים הסמי-אוטומטיים, [[שוטגאן|שוטגן]], אקדחים, וחייבה רישום פדרלי של כל מחזיק נשק ושל הנשק עצמו. שלב נוסף בהסכם היה להחרים את כל האקדחים ולהשמידם. מכיוון שהחוקה האוסטרלית מחייבת פיצויים הוגנים לכל רכוש שהממשלה מחרימה, נפתחה תכנית שפעלה על עיקרון קניה בחזרה, בה כל אדם שהחזיק אקדח מסר אותו לממשלה וקיבל תמורתו סכום כסף.  התוכנית העניקה לכל אדם זכות להיפטר מכלי נשק שאסורים על ידי ההסכם וגם הזדמנות להזדכות על כלי נשק שלא נכנסו לאיסור. התוכנית פעלה במשך שנה, ובמהלכה הממשלה קנתה בחזרה יותר ממיליון כלי נשק.<ref>"National Firearms Amnesty"</ref> לאחר איסופם, הושמדו כל כלי הנשק. לאחר מכן, בעקבות המלצה של הממשלה הפדרלית כל מדינה שינתה את חוקי הנשק שלה והוסיפה שינויים לחוקים. השינויים כללו חיוב למחסנית בעלת 10 כדורים ולא יותר, הגבלת גודל הכדורים לגודל כדור מקסימלי של 9.65 מילימטרים, ואורך קנה של לא פחות מ- 120 מילימטרים.<ref>New South Wales: High Calibre Pistol Permit</ref> נוהל ממשלתי נוסף שנקבע היה מתן זכות לפיצוי כספי של האנשים שעסקו בירי כספורט. כ – 25% מהאנשים העוסקים בירי תחרותי לקחו את הפיצויים וחדלו מהעיסוק בספורט, וכל השאר בחרו להמשיך לעסוק בספורט ולפעול תחת החוקים החדשים.