הבחירות הכלליות בבריטניה 1979 – הבדלי גרסאות

'''הבחירות הכלליות בבריטניה 1979''' התקיימו ב-[[3 במאי]] [[1979]], ובתומןובהן נבחרו 635 חברי [[בית הנבחרים הבריטי]]. בבחירות ניצחה [[המפלגה השמרנית (הממלכה המאוחדת)|המפגלה השמרנית]], בהנהגתה של [[מרגרט תאצ'ר]], גירשהברוב פרלמנטרי של 43 מושבים, והחליפה את ממשלת [[מפלגת הלייבור|הלייבור]] המכהנת בראשותו של [[ג'יימס קלהאן]], שהחזיקה ברוב פרלמנטרי עם 43 מושבים. הבחירות היו הראשונות בסדרת ארבעה ניצחונות רצופים בבחירות עבור המפלגה השמרנית, ותאצ'ר נבחרה ל[[אישה]] הראשונה לעמוד ב[[ראש ממשלת בריטניה|ראשות]] [[ממשלת בריטניה]], ככללואף ובראשותבראשות ממשלה [[אירופה|אירופית]] בפרטכלשהי.

כהונת [[הפרלמנט של בריטניה]] הקודמת החלה באוקטובר [[1974]], כאשר [[הרולד וילסון]] הוביל את מפלגת הלייבור עם רוב של 3 מושבים, אך. בתוםלאחר שנה וחצי הוא התפטר מתפקידו כראש ממשלה והוחלף ב[[ג'יימס קלהאן]], ותוך שנה נעלם הרוב הפרלמנטרי הצר של הממשלה. קלהאן הכריזחתם על הסכמים עם [[המפלגה הליברלית (הממלכה המאוחדת)|המפלגה הליברלית]], המפלגה היוניוניסטית של אלסטר (UUP), וכן עם [[המפלגה הלאומית הסקוטית]] ו[[פלייד קמרי]] על מנת להישאר בשלטון. עם זאת, ב-[[28 במרץ]] [[1979]], בעקבות תבוסת משאל העם על כינון אספה מחוקקת לסקוטלנד, הגישה תאצ'ר הגישה [[הצעת אי-אמון]] בממשלת הלייבור, בראשותוההצעה ג'יימסהתקבלה קלהאן,בפער אשרשל התקבלהקול בהצבעה אחתאחד בלבד (311 מול 310 קולות), שהובילהוהובילה לבחירות כלליות חמישה חודשים לפני הסוףהסיום המתוכנן של כהונת הממשלה.

מסע הבחירות של הלייבור ניזוק מסדרת סכסוכים ושביתות תעשייתיות ב[[חורף]] 1978-79, שנודע בשם "[[ג'יימס קלהאן#"החורף העגום"|החורף העגום]]". והמפלגההמפלגה מיקדה במסעאת מסע הבחירות שלה תמיכהבתמיכה בשירות הבריאות הלאומי וב[[תעסוקה]] מלאה. לאחר השערות תקשורתיות אינטנסיביות,קלהאן הודיע קלהאן בתחילת [[סתיו]] 1978, כישהוא בחירותלא כלליותיקדים לאאת יתקיימוהבחירות בשנהלשנת זו1978 (על אף ספקולציות שהועלו בתקשורת באותה עת), לאחר סקריםשסקרים פרטיים שנערכו על ידיעבור הלייבור בסתיו 1978 הראו ששתישמפלגת המפלגות הגדולות נהנוהלייבור ממידהאינה שווהצפויה שללזכות תמיכהברוב ציבוריתפרלמנטרי{{הערה|1=[https://books.google.co.il/books?redir_esc=y&hl=iw&id=-NURERF4hb8C&q=460#v=snippet&q=460&f=false Andy Beckett, When the Lights Went Out: Britain in the Seventies, London: Faber, 2009, p.460]}}. לאחר תבוסה זו בבחירות נותרה מפלגת הלייבור באופוזיציה במשך 18 שנה.

מטה מסע הבחירות של המפלגה השמרנית העסיק את חברת הפרסום "Saatchi & Saatchi". והתחייבבקמפיין לשלוטהבטיחה בהמפלגה לרסן את ה[[אינפלציה]], וכןולהגביל בכוחםאת כוחם של [[איגוד מקצועיעובדים|האיגודיםאיגודי המקצועייםהעובדים]]. המפלגה הליברלית נפגעה על ידי טענות לפיהן מנהיגה לשעבר, [[ג'רמי ת'ורפ]], היה מעורב בפרשייה [[הומוסקסואל]]ית, שקשרה קשר לרצח אהובתו לשעבר. הליברלים הונהגו בידי [[דייוויד סטיל]], כלומר - כל שלוש המפלגות הגדולות התמודדו בבחירות בראשות מנהיג חדש.

לאחר שנפלה ממשלתו ב[[הצבעת אי-אמון]] ב-[[28 במרץ]] [[1979]], נאלץ [[ראש ממשלת בריטניה]] [[ג'יימס קלהאן]] להודיע כי יבקש את פירוקפיזור [[הפרלמנט של בריטניה]] כדי להתחיל בבחירות כלליות. תאריכיהתאריכים המפתחהעיקריים היולקראת כדלקמןהבחירות היו:

|פירוק הפרלמנט ה-47 ומסע הבחירות מתחיל באורח רשמי; 2,576 מועמדים נכנסונרשמו למירוץלהתמודדות על 635 מושבי הפרלמנט

|יום ההצבעההבחירות

[[כלכלת הממלכה המאוחדת]] ב[[שנות ה-70 של המאה ה-20]] הייתה כה חלשה עד ש[[מזכירכדי המדינהכך, לעניינישהשר חוץמטעם וחבר העמים]]הלייבור ג'יימס קלהאן (שכיהן לאחר מכן כראש הממשלה) הזהיר את חבריו לקבינטלממשלה ב-[[1974]] מהאפשרות של "התמוטטות ה[[דמוקרטיה]]", ואמר להם: "אילולאאילו הייתי צעיר, הייתי [[מהגר]]"{{הערה|[https://books.google.co.il/books?id=-NURERF4hb8C&lpg=PP1&pg=PA175&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false When the Lights Went Out: Britain in the Seventies], עמ' 175, באתר [[גוגל ספרים]] {{באנגלית}}}}. קלהאןלאחר החליףהתפטרותו הפתאומית של [[הרולד וילסון]] כראשמראשות ממשלתהממשלה מטעם הלייבור לאחר התפטרותו הפתאומית שלו באפריל [[1976]], החליף אותו קלהאן כראש הממשלה. עד מרץ [[1977]] הפכה ממשלת הלייבור ל[[ממשלת מיעוט]] לאחרבשל מספר תבוסות בבחירותב[[בחירות ביניים]], ומאז עד אוגוסט 1978 הונהגהשרדה הממשלה על ידיממשלת קלהאן שחתםרק עלבאמצעות הסכמים עם [[המפלגה הליברלית (הממלכה המאוחדת)|המפלגה הליברלית]] ומספר מפלגות קטנות אחרות. קלהאן שקל לערוך בחירות בסתיו [[1978]]{{הערה|[http://news.bbc.co.uk/2/hi/uk_news/politics/vote_2005/basics/4393311.stm 1979: Thatcher wins Tory landslide], באתר [[BBC]]{{כ}}, 5 באפריל 2005}}, אך בסופו של דבר החליט שקיצוץשמצב מפלגתו בסקרים עשוי להשתפר לאחר הורדת מיסים שייערךשצפויה בזמןלהיערך הקרובבקרוב, ועלייהושיפור כלכליתכלכלי אפשריתפוטנציאלי ב-[[1979]], עשויים לשפר את מצב מפלגתו בסקרים. אף על פי שסקרי [[דעת קהל]] שפורסמו הראו כי הואהלייבור עשוי לנצח, סקרים פרטיים שהוזמנו על ידי הלייבור הראו כי שתי המפלגה הגדולות נהנות ממידה שווה של תמיכה ציבורית.

דייווידבבחירות סטילהפנימיות, [[מרגרט תאצ'ר]] זכתה בבחירות להנהגת המפלגה השמרנית ב-[[1975]], בהתמודדה מול ראש הממשלה לשעבר [[אדוארד הית']]. כמו כן, ב-[[1976]] החליף דייוויד סטיל את ג'רמי ת'ורפ כמנהיג המפלגה הליברלית ב-[[1976]], לאחר האשמותשהאחרון בדברהואשם נטיותבנטיות [[הומוסקסואל]]יות מצדו ווב[[קנוניה]] לרצח [[מאהב]]ו לשעבר שלו בה היה מעורב אילצו את ת'ורפונאלץ להתפטר. פרשת ת'ורפ הובילה לירידה בהצבעהבתמיכה למפלגהבמפלגה הליברלית.

בסופוהתוצאות שלבישרו דברעל ובאופןמעבר כללי,קולות הוסבו([[en:Swing (United Kingdom)|swing]]) של 5.2% מהקלות הצפים מפלגתממפלגת הלייבור אל המפלגהלמפלגה השמרנית. הסבהמעבר זוזה הייתההיה הגדולההגדול ביותר מאז מערכת [[הבחירות הכלליות שנערכהבבריטניה 1945|הבחירות הכלליות ב-[[1945]] ובכך העניקהוהבטיח לשמרנים רוב מעשי בן 43 מושבים. והובילהכמו כן, לבחירתנבחרה אישה לראשות הממשלה, באופן חסר-תקדים. הניצחון השמרני ב-[[1979]] החל את עלייתשלטון השמרנים, לשלטון למשךשנמשך 18 שנים, עד לבחירתו של [[טוני בלייר]] ב-[[הבחירות הכלליות בבריטניה 1997|1997]]. [[המפלגה הלאומית הסקוטית]] ידעה ירידה דרסטית בתמיכה בה, והפסידה תשעה מתוך 11 חברי הפרלמנט שלה. הליברלים חוו מערכת בחירות מאכזבת., מנהיגיהםומנהיגיהם לשעבר, ג'רמי ת'ורפ, איבד לשמרנים את מושבו בפרלמנט מטעם מחוז הבחירה "צפון דבון" לשמרנים.