הבדלים בין גרסאות בדף "רביעיית מיתרים"

הוסרו 4 בתים ,  לפני 9 חודשים
מ
ביטול קישור מיותר
מ (הוספת קישור לאבד עליו הכלח)
מ (ביטול קישור מיותר)
הלחנת רביעיות שגשגה ב[[התקופה הקלאסית במוזיקה|תקופה הקלאסית]]; הן [[וולפגנג אמדאוס מוצרט|מוצרט]] והן [[לודויג ואן בטהובן|בטהובן]] כתבו סדרות מפורסמות של רביעיות, שתפסו את מקומן לצד אלה של היידן. רפיון מסוים בקצב כתיבת הרביעיות חל ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]]; תופעה מעניינת באה לביטוי בשנים אלה – מלחינים שחיברו רק רביעייה אחת, אולי כדי להוכיח את שליטתם המלאה בסוגה המהוללת הזו. בתחילת התקופה המודרנית חזרה רביעיית המיתרים לפופולריות הקודמת שלה בקרב המלחינים ומילאה תפקיד חשוב בעיקר בהתפתחותם של [[ארנולד שנברג|שנברג]], [[בלה בארטוק]] ו[[דמיטרי שוסטקוביץ'|שוסטקוביץ']].
 
כמה מלחינים ידועי-שם בתקופה שלאחר [[מלחמת העולם השנייה]] העמידו בספק את הרלוונטיות של סוגות ומסורות קלאסיות בכלל ושל רביעיית מיתרים בפרט. אחד המלחינים הלו היה [[פייר בולז]], שכתב יצירה מוקדמת אחת לרביעיית מיתרים Livre pour Quatuor {{כ}} (1948 - 1949), לפני שהצהיר, כי רביעיית המיתרים היא שריד מן העבר ש[[אבדשאבד עליו הכלח]]. [[אוליביה מסייאן]], מלחין בעל חשיבות ראשונה במעלה, לא כתב מעולם רביעיית מיתרים. יצירתו הנודעת, [[רביעייה לקץ הימים]], כתובה ל[[פסנתר]], [[כינור]], [[צ'לו]] ו[[קלרנית]].
 
עם זאת, מ[[שנות ה-60 של המאה ה-20]] ואילך גילו מלחינים רבים עניין מחודש בסוגה. רביעיות חשובות נכתבו בידי [[ויטולד לוטוסלבסקי]] (1964), [[ג'ורג' ליגטי]] (רביעיית מיתרים מס' 2 מ-1968), [[אנרי דיטייה]] (Ainsi la Nuit;{{כ}} 1976 - 1977) ו[[לואיג'י נונו]] (Fragmente - Stille, An Diotima;{{כ}} 1979 - 1980). חמש תרומותיו של [[אליוט קרטר]] לסוגה זוכות גם לשבחים רבים. [[הלמוט לכנמן]] בוחן לעומק את סוגיית הרעש בשלוש רביעיות המיתרים שלו. בשנים 1992 - 1993 כתב [[קרלהיינץ שטוקהאוזן]] את Helikopter-Streichquartett לביצוע של ארבעה נגני כלי קשת בארבעה [[מסוק]]ים נפרדים. הרביעייה הארוכה ביותר שנכתבה מאז ומעולם היא רביעיית המיתרים מס' 2 של [[מורטון פלדמן]] (1983), בחינה מרתקת של גבולות הסוגה, שאורכה כחמש שעות.