|
==המסע לכיבוש האימפריה הפרסית==
{{הפניה לערך מורחב|כיבוש האימפריה הפרסית על ידי אלכסנדר הגדול}}
[[קובץ:Napoli BW 2013-05-16 16-24-01.jpg|ממוזער|250px|פרט מ"[[פסיפס אלכסנדר]]" בו אלכסנדר הגדול נלחם ב[[דריווש השלישי]]. פסיפס מ[[פומפיי]], המוזיאון הארכאולוגי הלאומי, נאפולי]]
===אסיה הקטנה===
הצי העביר את חילו של אלכסנדר לחופי [[אסיה הקטנה]]. הנחיתה עברה בשלום, ו[[הצי הפרסי]] החזק לא הפריע לה מסיבה לא ברורה. עם הוודע הפלישה כינסו הפרסים מועצת מלחמה בזליה (Ζέλεια). בדיון במועצה הציע [[ממנון מרודוס|ממנון]], הגנרל היווני שהשכיר את שירותיו לפרסים, לסטרפים לא להתעמת באופן ישיר עם צבאו של אלכסנדר, אלא לנקוט אסטרטגיה של [[אדמה חרוכה]] כדי להאריך את המערכה ולהתיש את צבאו של אלכסנדר, שהיה לחוץ מבחינה כלכלית. כמו כן, הציע להשתמש בצי הפרסי החזק כדי להעביר את הלחימה לתוך יוון גופה.{{הערה| Peter Green Alexander of Macedon 356 - 323, university of california press, p 170}}
הסטרפים הפרסיים באסיה הקטנה, ובפרט ארסיטס, שבשטח הסטרפיה שלו נחת חילו של אלכסנדר, התנגדו לתוכנית זו והעדיפו להתעמת עם אלכסנדר בקרב סדור. עימות זה התרחש ב[[קרב גרניקוס]], שהסתיים בתבוסה פרסית מוחצת. שרידי הכוח הפרסי ובראשם ממנון נסוגו לערים [[מילטוס]] ו[[הליקרנסוס]].
הניצחון בקרב גרניקוס סייע לאלכסנדר לבסס את שלטונו באסיה הקטנה. אסיה הקטנה לא הייתה ישות מדינית אחת, אלא הורכבה ממספר [[פרובינציה|פרובינציות]], שבאחדות מהן הייתה [[הלניזם|התרבות היוונית]] מושרשת היטב, במיוחד ב[[איוניה]], ובמידה פחותה ב[[קאריה]], שבמערב אסיה הקטנה.
מרבית הערים היווניות ראו באלכסנדר משחרר מהעול הפרסי, אך [[מילטוס]] ו[[הליקרנסוס]], שהייתה מבוצרת היטב, התנגדו לו. להכנעתה של הליקרנסוס נדרש מצור שנמשך עד החורף. לאחר נפילת הליקרנסוס, התיר דריווש לממנון ליישם את תוכניתו.{{הערה| Ilya Gershevitch (editor) The Cambridge history of Iran vol 2, p 427}} ממנון פלש בראש הצי הפרסי למספר איים, אך נפטר זמן קצר לאחר מכן. עם מותו איבדה התוכנית את הכוח המניע שלה, והפלישה התמוססה.
לאחר הכנעת הליקרנסוס המשיך אלכסנדר מזרחה לאורך החוף הדרומי של אסיה הקטנה, דרך [[ליקיה]] ו[[פמפיליה]]. כך הגיע במאי 333 לפנה"ס ל[[גורדיום]], ושם פתר את חידת [[הקשר הגורדי]]. על פי האגדה, מי שיתיר את הקשר יקבל את השליטה על כל אסיה. אלכסנדר בחר שלא להסתבך בחיפוש קצוות הקשר, אלא חתך אותו בחרבו.
===פיניקיה וארץ ישראל===
[[קובץ:Battle of issus movements hebrew.png|שמאל|ממוזער|250px|תמרונים לקראת קרב איסוס]]
[[קובץ:Alexander of macedon trust's the doctor Philip, Henryk Siemiradzki.jpg|ממוזער|פיליפוס מטפל באלכסנדר. ציור מ[[המאה ה-19]] מאת [[הנריק שמירדזקי]]; [[המוזיאון הלאומי לאמנות של בלארוס]]]]
בשנת 333 לפני הספירה התקדם אלכסנדר לכיוון [[פניקיה]] וארץ ישראל (היוונים קראו לחבל ארץ זה בשם [[קוילה סוריה]]), אחר שכבש את כל אסיה הקטנה והחיל עליה של שלטונו. מטרתו בפיניקיה הייתה לכבוש את הבסיסים הימיים החשובים של הפרסים, [[צור (לבנון)|צור]] ו[[צידון]]. אויבו של אלכסנדר, המלך הפרסי [[דריווש השלישי]], התקדם לעברו. פרק זמן קצר לפני הקרב נפל אלכסנדר למשכב. אריאנוס מספר שחשדו בהרעלה, אך נראה שהמחלה נבעה מרחיצה במימיו הקרים של אחד הנחלים באזור.{{הערה|ראו דיון ב-Cambridge Ancient History, vol 6, p 6, 1994}} רופא החצר, [[פיליפוס מארקנניה]], הצליח לרפא את אלכסנדר בעזרת תרופה שרקח.
בינתיים גייס דריווש צבא גדול מכל רחבי ממלכתו והתקדם לעבר אסיה הקטנה. אלכסנדר הספיק להתקדם לעבר איסכדרון (כיום [[אלכסנדרטה]]) ובאזור [[הרי הטאורוס]] הצבא הפרסי הופיע בעורפו ואף טבח בפצועים ששוכנו בבית חולים שדה באיסוס. אלכסנדר סב על עקבותיו ועל גדותיו של הנחל פינדרוס התנגש עם צבאו של דריווש ב[[קרב איסוס]]. הצבא הפרסי ספג תבוסה קשה ואיבד עשרות אלפי לוחמים. גם משפחתו של דריווש נפלה בשבי. אלכסנדר העניק יחס טוב למשפחה המלכותית השבויה ובהמשך אף התחתן עם בתו של דריווש. דריווש עצמו הצליח להמלט. אבדותיו של אלכסנדר היו קטנות בהרבה. לאחר הקרב ביקש דריווש לנהל משא ומתן לשלום, אולם אלכסנדר דחה את הצעותיו.
אלכסנדר המשיך להתקדם דרומה על מנת לכבוש את ערי החוף הפיניקיות. הפיניקים היו בעלי ברית של הפרסים, וספינותיהם, לצד ספינות היוונים מאיוניה, היוו את עיקר הצי הפרסי. על ידי כיבוש ערי החוף והנמלים, חפץ אלכסנדר להתגבר על נחיתות כוחו הימי מול הצי הפרסי הגדול. רוב ערי פיניקיה פתחו את שעריהן בפני אלכסנדר, פרט לצור, העיר הפיניקית הגדולה והחשובה מכולן שהתנגדה. באותה תקופה, צור הייתה מחולקת לשני חלקים. חלק אחד שכן ביבשת ואילו החלק השני שכן במרחק מה על אי. הצורים סמכו על ביצוריהם האימתניים ועל הצי החזק שלהם שימנעו את כיבוש העיר.
אלכסנדר הטיל [[המצור על צור (332 לפנה"ס)|מצור על צור]] שנמשך זמן מועט במונחי התקופה, רק שבעה חודשים, ובסופו העיר הוכנעה ונכבשה.{{הערה|לשם השוואה, המצור שהטיל [[נבוכדנצר השני]], מלך [[בבל]] המפורסם, ארך 13 שנה}} במהלכו בנה [[מזח]] גדול שחיבר את האי ליבשה. מזח זה נותר במקומו עד היום. המצור היה קשה ואלכסנדר נאלץ לגייס מחדש את הצי שפיזר בשנה קודם לכן.
לאחר כיבוש צור המשיך אלכסנדר דרומה, ל[[ארץ ישראל]]. כמעט כל החוקרים המודרניים סבורים שהמסורות המדברות על כניסת אלכסנדר מוקדון ל[[ירושלים]], הן מאוחרות. ככל הנראה לא הגיע אלכסנדר לעיר ולא נכנס לאזורים היהודיים בארץ ישראל, אלא לכל היותר שלח כוח צבאי קטן לבסס את שליטתו בהם, אך אין הוכחות חותכות בעניין זה. בתקופה זו הייתה ירושלים קטנה וחסרת חשיבות ולא סוקרה במקורות הראשוניים שמתארים את פעולותיו של אלכסנדר. אפשר להסיק, על כל פנים, שהסבירות שאלכסנדר ביקר בעיר, נמוכה.
===מצרים===
[[קובץ:Louxor Amon Ra Alexandre.jpg|ממוזער|אלכסנדר מוצג כ[[פרעה]] הסוגד ל[[אמון (אל)|אמון]], [[תחריט]] מ[[מקדש לוקסור]] מה[[מצרים התלמיית|תקופה התלמיית]]]]
השלטון הפרסי במצרים אף פעם לא היה יציב. אחרי ניצחונו של [[כנבוזי השני]] ב[[קרב פלוסיאום 525 לפנה"ס|קרב פלוסיאום]] (בשנת 525 לפנה"ס) מרדה מצרים בשלטון הפרסי תחת הנהגתו של אמריתיאוס מסאיס בשנים 465 - 463 לפנה"ס ונכדו הפרעה [[אמירתאיוס]] הצליח לזכות בעצמאות מהשלטון הפרסי בשנת 404 לפנה"ס. העצמאות המצרית האריכה כ-60 שנים עד שנת 343 עת הובס הפרעה המצרי [[נכתנבו השני]] ב[[קרב פלוסיאום (343)|קרב פלוסיאום]] נוסף והמצרים שוב נכנסו תחת העול בפרסי. המלך הפרסי [[ארתחשסתא השלישי]] (המכונה אוכוס) הצליח להשיב את השלטון הפרסי, אך הוא היה רעוע למדי.
לאחר כיבוש [[מצור עזה (332 לפנה"ס)|עזה]] בשנת 332, הגיע אלכסנדר ל[[מצרים העתיקה|מצרים]]. מזקס, הסטרפ הפרסי של מצרים, נכנע ללא קרב ואילו התושבים המקומיים קיבלו את אלכסנדר כמשחרר מעול הפרסים.{{הערה|ביל יני, אלכסנדר הגדול, ע"מ 86}} המצרים נכנעו ללא קרב ואלכסנדר איפשר לצבאו לנוח מעט ממסע המלחמה, ואילו הוא עצמו ערך מסע רצוף סכנות אל ה[[מדבר]] לאורקל המקומי. מטרות המסע היו בעיקרן פוליטיות-דתיות ונועדו לפאר את אלכסנדר בעיני הבריות.
===כיבוש לב האימפריה הפרסית===
לאחר כיבוש מצרים, החל אלכסנדר לנוע מזרחה אל לב האימפריה הפרסית, ובשנת 331 לפנה"ס פגש בשדה המערכה את דריווש בפעם האחרונה ב[[קרב גאוגמלה]]. הקרב ציין את סוף ההתנגדות הפרסית המסודרת לאלכסנדר. אבדות הפרסים היו כבדות ביותר וצבאם התפזר לכל עבר. מלבד התנגדויות ספורות, אפשר הניצחון לאלכסנדר להיכנס ל[[בבל]] העתיקה ללא קרב, וגם ערים אחרות נכנעו ללא התנגדות.
אלכסנדר הותיר את מזאוס, מושלה הפרסי של בבל שלקח חלק בקרב גאוגמלה, על מקומו כמושל בבל. אלכסנדר ביקש בדרך זו הן לשמר את המנגנון הבירוקרטי הישן והן לכבוש את לב נתיניו החדשים. ברם, לא הסתפק בהותרת המושל הקודם בתפקידו, אלא מינה את האציל המוקדוני אגאטון (אין לבלבל עם אגאטון, מפקד הפרשים התראקים המוקדוני{{הערה|Waldemar Heckel, Who is Who in the Age of Alexander the Great, Blackwell publishing, 2006 p. 7}}), למפקד חיל המצב החזק שמנה 700 מוקדונים ועוד 300 שכירי חרב יוונים.{{הערה|ייתכן שחיל המצב כלל רק 700 חיילים מוקדונים. ראו השוואת מקורות: Waldemar Heckel, Who is Who in the Age of Alexander the Great, p 7}} מזאוס שירת את אלכסנדר נאמנה ואף שלח את בניו לצבאו.
אלכסנדר השתהה בבבל במשך 34 יום, תקופה ארוכה יחסית לתקופות שבהן בילה בערים אחרות. בשלב זה השיגו אותו תגבורות ניכרות מיוון וממוקדון שכללו למעלה מ-10,000 רגלים וכ-1,500 פרשים.
אחרי כיבוש בבל, יצא אלכסנדר בשלהי נובמבר 331 לפנה"ס לכיוון [[שושן (עיר)|שושן]], המרכז המנהלי של האימפריה הפרסית. בדרך לשושן באזור סיטקנה, ביצע שינויים וארגון מחדש בצבאו. היחידות האתניות בוטלו והחיילים מלאומים שונים עורבבו אלה עם אלה. היו שינויים גם בשרשרת הפיקוד. גם שושן נפלה ללא קרב.
לאחר מכן המשיך ל[[עיר בירה|בירה]] הפרסית העתיקה [[פרספוליס]]. הוא חילק את צבאו לשני חלקים, ויצא בראש החלק הנייד יותר בדרך הישירה אל הבירה. דרכו נחסמה בידי הפרסים במעבר הרים צר הידוע בשם "[[קרב השערים הפרסיים|השערים הפרסיים]]". המעבר היה צר ואריוברזנס (בפרסית עתיקה: ארייברדנה), מושל [[פרסיס]], הפרובנציה שבה הייתה פרספוליס, ביצר אותה בחומר וצבא אלכסנדר לא הצליח להפילה בהסתערות. למרות הקושי, הצליח הצבא המוקדוני לתמרן ולאגף את הפרסים ופתח בכך מעבר.
בניגוד לערים אחרות, סבלה העיר פרספוליס ממעשי זוועה קשים שביצעו בה חייליו של אלכסנדר, מה שלימים כונה "[[טבח פרספוליס]]". אחרי שנכנס לעיר נתן לחייליו רשות לבזוז אותה ואף הוסיף חטא על פשע ואפשר את שריפת הארמון העתיק של מלכי פרס כשהיה שיכור, כך לפחות לפי קורטיוס.
לאחר כיבוש פרספוליס, שינה אלכסנדר את כיוון תנועתו ופנה צפונה לעבר הים הכספי כדי לעקוף את המדבר, והמשיך את התקדמותו ללב האימפריה הפרסית. [[אקבטנה]], הבירה העתיקה של [[הממלכה האחמנית|הממלכה האחמנידית]] נפלה לפניו. אלכסנדר השתהה מעט באזור וארגן פעם נוספת מחדש את צבאו. הפעם עסקו הרפורמות בהקטנת הצבא. רבים מהחיילים שירתו עוד מתחילת המערכה שהתחילה כארבע שנים לפני כן וביקשו לחזור לביתם. רבים שוחררו משירות בכבוד וקיבלו רשות לחזור לביתם תוך כדי תשלום שכרם ופרסים כספיים על שירותם. בין המשוחררים היו פרשים תסלים ובעלי ברית יווניים. עם זאת, חלק ניכר מהחיילים בחרו להמשיך לשרת בצבאו. היתר חזרו ליוון.
בינתיים המשיך דריווש השלישי במנוסתו. הוא נדרש לוותר על כיסאו לטובתו של בסוס, אחד מקרובי משפחתו שפיקד על האגף השמאלי בקרב גאוגמלה. משסירב דריווש, הוא נבגד בידי קציניו שפגעו בו אנושות. אלכסנדר הצליח להשיגו כשכבר היה על ערש דווי. לאחר שאלכסנדר לכד את בסוס, הוא הורה להמיתו בגין "מרידה במלכות". לאחר שהבוגדים הומתו, נכרתו [[אף|אפיהם]] ו[[אוזן|אוזניהם]], על פי המנהג הפרסי.
בניגוד ליוונים רבים אחרים, לא הפלה אלכסנדר בין עמים על רקע [[גזענות|גזעי]] או אתני, ולא רק שלא הרחיק מפניו את הפרסים, כפי שדרשו היוונים, אלא אף קירב אותם. הוא חילק לפרסים משרות בכירות, כמו ניהול של [[פרובינציה|פרובינציות]] פרסיות, ואף קיבלם כחיילים שווי זכויות לצבאו. כל יחידות הצבא היו פתוחות בפניהם, ורבים מהם השתלבו בחילות המובחרים כמו ה[[הטיירוי]]. הוא אף תמך בנישואי אציליו עם בנות האצילים המקומיים, וברבות הזמן לקח לעצמו את בתו של דריווש לאישה, שהייתה לאחת מארבע נשותיו.
==מסעות מלחמה באסיה התיכונה==
{{ערך מורחב|כיבושי אלכסנדר הגדול באסיה התיכונה}}
| 