אלכסנדר הגדול – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
מ שוחזר מעריכות של 109.67.238.121 (שיחה) לעריכה האחרונה של Ovedc |
||
שורה 1:
{{פירוש נוסף|ראו=[[אלכסנדר הגדול (סרט)]]}}
{{מפנה|אלכסנדרוס}}
{{מנהיג
|שם=אלכסנדר השלישי, מלך מוקדון
|תאריך לידה=ככל הנראה [[21 ביולי]] [[356 לפנה"ס]]
|תאריך פטירה=ככל הנראה [[10 ביוני|10]] או [[11 ביוני]] [[323 לפנה"ס]]
|מקום לידה=[[פלה (מוקדון)|פלה]] שב[[מוקדון]]
|מקום פטירה=[[בבל]]
|תמונה=[[קובץ:AlexanderTheGreat Bust.jpg|250px|מרכז]]
|כיתוב=פסלו של אלכסנדר הגדול, [[המוזיאון הבריטי]]
|שם בשפת המקור=Αλέξανδρος Γ΄ ο Μακεδών
|שם מלא=
|מדינה=[[מוקדון]]
|מקום קבורה=במקור ב[[אלכסנדריה]]; כיום מקום הקבורה אינו ידוע בוודאות
|עיסוק=מצביא, מדינאי
|דת=
|שם השושלת=[[השושלת הארגאידית|הארגאידים]]
|תואר=[[מלכי מוקדון|מלך מוקדון]], [[פרעה]], מלך אסיה
|כינוי=אלכסנדר השלישי, אלכסנדר מוקדון
|אב=[[פיליפוס השני]]
|אם=[[אולימפיאס]]
|צאצאים=[[אלכסנדר הרביעי]]
|יורש העצר=[[פיליפוס השלישי, מלך מוקדון|פיליפוס השלישי ארהידאוס]]{{הערה|היה רק היורש [[דה-יורה]]; לא שלט הלכה למעשה}}
|אתר אינטרנט=
|תפקיד1={{תפקיד מנהיג|שם התפקיד=[[מלכי מוקדון|מלך מוקדון]]|התחלת כהונה=[[336 לפנה"ס]]|סיום כהונה=[[323 לפנה"ס]]|הקודם בתפקיד=[[פיליפוס השני]]}}
|תפקיד2=
|תפקיד3=
|בן זוג=ייתכן ש[[הפאיסטיון]]{{הערה|מקורות עתיקים אינם מציינים באופן מפורש מערכת יחסים רומנטית בין השניים, אך ייתכן שהייתה כזאת.}}
|בת זוג=[[סטטירה השנייה]], [[פריסתיס השנייה]], [[רוקסנה]]}}
[[קובץ:MacedonEmpire-he.png|ממוזער|250px|מפת האימפריה של אלכסנדר הגדול בשיאה]]
'''אלכסנדר השלישי ממוקדון''', המוכר יותר כ'''אלכסנדר הגדול''' (ב[[יוונית]]: '''Αλέξανδρος ο Μέγας'''), והידוע ב[[עברית]] גם כ"'''אלכסנדר מוקדון'''" (ביוונית: '''Αλέξανδρος ο Μακεδών'''; ככל הנראה [[21 ביולי]] [[356 לפנה"ס]]{{הערה|תאריך הלידה המדויק אינו ידוע בוודאות. לפי מקורות עתיקים נולד ב-6 בהקטטמביון ב[[לוח השנה האטי]], שחל ב-21 ביולי, אם כי אין ודאות שזה אכן יום לידתו כי ייתכן שהוזז כדי להתאים למאורעות אחרים באותו יום, כגון זכיית סוסו של פיליפוס בתחרות רכיבה}} - [[10 ביוני|10]] או [[11 ביוני]] [[323 לפנה"ס]]) היה מלך [[מוקדון]], ומגדולי ה[[מצביא]]ים וה[[פוליטיקאי|מדינאי]]ם של [[העת העתיקה]].{{הערה|הערכות גבוהות ליכולות הצבאיות והמדינאיות של אלכסנדר הגדול נמצאות במקורות רבים, החל מהמקורות הראשונים וכלה במקורות מודרניים. ראו למשל ביל יני, אלכסנדר הגדול, 2012, [[הוצאת מודן]] (פרסום מקורי בשנת 2010)}} [[כיבוש]]יו הנרחבים כללו את [[פוליס|ערי המדינה]] של [[יוון העתיקה]], כל שטחה של [[הממלכה האחמנית|האימפריה הפרסית]], מספר אזורים ב[[מרכז אסיה]] ואף חלקים מ[[תת-היבשת ההודית]].{{הערה|האזור של הודו עבר חלוקה בסוף השליטה הבריטית. אלכסנדר לא ממש נכנס לשטחה של הודו המודרנית, אלא עבר בעיקר בשטח פקיסטן הסמוכה. עם זאת, האזור היה מוכר בימיו בשם "הודו".}}
אלכסנדר תואר כ[[גבר]] [[אתלט]]י אמיץ ויפה תואר,{{הערה|אריאנוס, 7.28}} אולם ככל הנראה שזורים בתיאורים אלו גם דברי חנופה. רבים, במיוחד ב[[מצרים התלמיית|מצרים]], סגדו לו, אם כי רבים מקרב האריסטוקרטיה היוונית-מוקדונית סירבו בתוקף להשתחוות לו. אישיותו והישגיו של אלכסנדר שימשו מופת לאישים מפורסמים רבים לאורך ה[[היסטוריה]], שאחד מהבולטים בהם הוא [[יוליוס קיסר]].
על אף שמת בגיל צעיר (כמעט 33), הותיר אלכסנדר הגדול חותם משמעותי על ההיסטוריה. כיבושיו הנרחבים פתחו תקופה חדשה בתולדות האנושות – [[התקופה ההלניסטית]]. חזונו של אלכסנדר, שכלל שילוב המזרח עם המערב, שילוב [[תרבות]], [[דת]], מנהגים וקשרי משפחה, בא לידי ביטוי ב[[התרבות ההלניסטית|תרבות ההלניסטית]] שמיזגה את יסודותיה של [[תרבות יוון העתיקה]] עם תרבויות בני המקום. השפעותיה של התרבות ההלניסטית בתחום ה[[אמנות]], ה[[פילוסופיה]] ובתחומים אחרים ניכרים עד עצם היום הזה.
==ילדות ועלייה לשלטון==
===ילדותו ונעוריו===
[[קובץ:Alexander taming Bucephalus by F. Schommer, German, late 19th century.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אלכסנדר מאלף את סוסו בוקפאלוס, ציור מסוף המאה ה-19]]
אלכסנדר השלישי נולד בעיר [[פלה (מוקדון)|פלָה]], בירת מוקדון, ל[[פיליפוס השני]], מלך מוקדון ולאשתו הרביעית, [[אולימפיאס]], נסיכה מ[[אפירוס]] השכנה. בתקופת ילדותו הייתה מוקדון ארץ [[ברברים (מונח)|ברברית]] או, במקרה הטוב, ברברית למחצה{{הערה|לעניין יחס היוונים למוקדונים ראו: Peter Green Alexander of Macedon 356 - 323, university of California press, p 6-7}} בעיני היוונים.{{הערה|לעניין יווניות המוקדונים העתיקים בעיני היוונים ראו: Ian Worthington Alexander the Great, Routledge, 2003, p 122}} עם זאת, התרבות המוקדונית העתיקה הייתה קרובה לתרבות היוונית העתיקה,{{הערה|זיהוי התרבות המוקדונית העתיקה עם התרבות היוונית מקובל מאוד במחקר. ראו למשל Hammond, Nicholas Geoffrey Lemprière (1989). The Macedonian State: Origins, Institutions, and History. Oxford, United Kingdom: Clarendon Press. p 12 - 13}} והיחס היווני נבע בעיקר מהתנשאות וממאבק פוליטי בין פיליפוס והיוונים.{{הערה|[http://history-of-macedonia.com/2007/03/16/nicholas-hammonds-interview-about-macedonia/ ראיון עם ניקולס האמונד]}} עד תקופת שלטונו של אביו, הייתה מוקדון ארץ בעלת שלטון רופף ותרבותה הייתה נחותה יחסית לזו היוונית. הארץ הייתה חקלאית ברובה, עריה היו מעטות ותפקידה בפוליטיקה היוונית היה שולי. כל זה השתנה עם עלייתו של פיליפוס לשלטון, עת בה תפסה מוקדון עמדת בכורה באזור. פיליפוס עשה רבות לחיזוק ממלכתו, העביר אוכלוסייה לערים וחיזק את קשרי המסחר עם הארצות השכנות.
הוריו ייחסו חשיבות רבה ל[[חינוך|חינוכו]] ולאימונים הצבאיים שניתנו לאלכסנדר, והוא זכה לחינוך ברמה גבוהה מאוד. בילדותו היו לאלכסנדר [[מורה|מורים]] פרטיים מובחרים, דוגמת ליאונידס מאפירוס, שהיה ממשפחתה של אמו, בדומה למרבית הנסיכים בני התקופה. כבר בילדותו הפגין עקשנות וכוח רצון. מתקופה זו של חייו ידוע במיוחד סיפור אילופו של סוסו [[בוקפלוס]], שעתיד לשאת את אלכסנדר בקרבותיו העתידיים. מסופר כי הסוס היה חם מזג וקשה לאילוף, אך אלכסנדר הצליח להשתלט עליו על ידי הפניית פני הסוס לעבר השמש כדי שלא יפחד מהצל של עצמו.
כשמלאו לאלכסנדר 13 (341-343 או 340 לפנה"ס) הזמין אביו את [[אריסטו]] לשמש לו כמחנך (באותו זמן אריסטו טרם התפרסם כאחד מגדולי ה[[פילוסוף|פילוסופים]] של [[יוון הקלאסית]]). הלימודים התקיימו במיאזה, מקדש הנימפות (כיום [[נאוסה]] Νάουσα שב[[מקדוניה היוונית]]). במקדש זה למדו לצד אלכסנדר גם בני אריסטוקרטים אחרים שרבים מהם קיבלו עמדות פיקוד רמות בצבאו לאחר מכן. תקופת החונכות נמשכה, ככל הנראה, עד שמלאו לאלכסנדר 15 או 16, אם כי יש היסטוריונים שסבורים שהקשר עם אריסטו ארך כשמונה שנים.{{הערה|[http://plato.stanford.edu/entries/aristotle/#BibGenWor אנציקלופדיית סטנפורד לפילוסופיה]}}
המפגש בין אחד מגדולי ההוגים ובין אחד מגדולי אנשי המעשה היה לכאורה הזדמנות היסטורית נדירה. אך חילוקי הדעות בין השניים בהמשך מנעו שיתוף פעולה רב שנים. בין הנושאים עליהם היו השניים חלוקים היה היחס לפרסים ולעמים כבושים אחרים. בעוד אריסטו הדגיש את עליונות התרבות היוונית לעומת "הברברים הנבערים" (אף שדיבר בשבח חוקת בני [[קרתגו]]{{הערה|Robin Lane Fox, Alexander the Great}}), נטה אלכסנדר לגישה קוסמופוליטית יותר והתייחס אל העמים הכבושים כשווים.{{הערה|[http://www.sparknotes.com/biography/alexander/section2.rhtml Alexander the Great: Aristotle], באתר SparKnotes}}
===יורש העצר===
בגיל 15 או 16 נגמרה תקופת הלימוד של אלכסנדר אצל אריסטו. פיליפוס, שיצא למערכה נגד [[ביזנטיון]], הותיר את בנו, אלכסנדר, כ[[עוצר (שליט)|עוצר]] הממלכה. שבט המדים ה[[תראקיה|תראקי]] ביקש לנצל את היעדרותו של המלך ואת גילו הצעיר של העוצר, ומרד בשלטון המוקדוני. אלכסנדר הגיב במהירות, גייס את צבאו, הביס את המורדים ואף ייסד עיר{{הערה|ייתכן שמדובר רק במושבה צבאית ולא בעיר של ממש. ראו להשוואה The Hellenistic settlements in Europe, the islands, and Asia Minor By Getzel M. Cohen P. 82}}{{הערה|ייתכן שרק שינה את שמה של העיר התראקית לאלכסנדרופוליס, פעולה שיש בה כדי להיקרא "ייסוד עיר" בטרמינולוגיה היוונית העתיקה. ראו להשוואה ביל יני, אלכסנדר הגדול, עמ' 35}} שקרא לה "אלכסנדריה", השם אותו ייתן גם לערים רבות אחרות שייסד במהלך חייו.
בכך לא תמו מלחמותיו של אלכסנדר הנער. עם חזרתו של פיליפוס, הפקיד המלך בידי בנו צבא לדיכוי מרידות נוספות בדרום [[תראקיה]]. בנוסף, באותה עת החלה הפוליס [[אמפיסה]] לעבד אדמות שהיו שייכות לכוהני [[אפולו]] בקרבת [[דלפוי]]. פעולה זו של הפוליס שימשה בידי פיליפוס כתואנה לפלוש ליוון, כביכול להגנת אפולו. הוא הורה לבנו לגייס צבא ולצאת דרומה. ה[[אילירים]] ניסו להשתמש באירועים אלה כדי לפלוש למוקדון. אלכסנדר ביצע את ההוראה, אך כדי להסוות את כיוון תנועת הצבא הוא העמיד פנים כאילו הוא מבקש להדוף את האילירים, ואכן הצליח להדוף אותם ולאחר מכן הצטרף לאביו.
היוונים לא ישבו בחיבוק ידיים, וברית אמיצה נכרתה בין [[אתונה]] ל[[תבאי]]. [[הצבא המוקדוני]] העיקרי תחת פיקודו של המלך הצטרף לאלכסנדר בשנת 338 לפנה"ס, והחל לצעוד דרומה דרך מעבר תרמופילאי, המקום שבו התקיים כמאה וחמישים שנה לפני כן [[קרב תרמופילאי]]. גם הפעם התפתח קרב קשה במעבר. הפולשים המוקדונים יכלו למגנים התבאנים. הצבא המוקדוני המשיך את התקדמותו דרומה והביס את אמפיסה, ואף הפיץ לכל עבר את שכירי החרב ששלחה אתונה לעזרת העיר. אחרי ניצחון זה ניסה פיליפוס לשאת ולתת עם אתונה ותבאי, אך נענה בשלילה.
הצבאות היריבים נפגשו לעימות מכריע הידוע כ[[קרב כירונאה (338 לפנה"ס)|קרב כירונאה]] ב[[בויוטיה]], לא רחוק מתבאי. אלכסנדר פיקד על האגף השמאלי, בליווי הגנרלים המנוסים של אביו, בעוד שאביו פיקד על האגף הימני. הצבא המוקדוני ביצע תמרון של נסיגה מדומה באגפו הימני ופיתה את הצבא היווני. האגף השמאלי המקדוני, בפיקודו של אלכסנדר איגף וכיתר את התבאנים והשמיד את [[גדוד הקודש של תבאי]], ובכך הביא להכרעת הקרב.
אחרי הניצחון נכנעו כל הערים היווניות שלידם עבר הצבא המוקדוני במסעו לעבר קורינתוס, למעט [[ספרטה]] שנותרה לבדה, נאמנה למורשתה. ב[[קורינתוס (עיר)|קורינתוס]] הקים פיליפוס את [[הליגה הקורינתית]] כשהוא משמש {{מונחון|הגמון|מלשון הגמוניה, הוא ראש הליגה או מפקדה}} הליגה. מטרת הליגה הייתה פלישה לאימפריה הפרסית.
בין הוריו של אלכסנדר היו מריבות רבות. כשאלכסנדר בגר, נשא אביו אישה נוספת, כמקובל בחברה המוקדונית, ואף הוליד עמה צאצא נוסף. אלכסנדר, שצידד באמו במאבקים המשפחתיים ואף חשש מאובדן הכס לצאצא החדש, היה ביחסים מתוחים עם אביו במשך רוב שנות התבגרותו, ובתקופה מסוימת אף עזב את אביו ועבר לגור באפירוס.
=== עלייתו לשלטון===
[[קובץ:Map Macedonia 336 BC-he-2.svg|ממוזער|250px|מוקדון ויוון עם עלייתו של אלכסנדר לשלטון]]
בשנת 336 לפנה"ס נרצח פיליפוס בעיר [[אייגאי]] על ידי אחד משומרי ראשו. באופן רשמי הופנתה האצבע המאשימה אל האויבת הוותיקה, [[ממלכת פרס|פרס]]. אולם עובדתית, לא הוברר מי עמד מאחורי ה[[רצח]]. היו אף מי שהאשימו את אלכסנדר עצמו,{{הערה|Barry S. Strauss in Brill's companion to Alexander the Great ed. by Joseph Roisman. Brill, 2003 p 139}} אך סביר יותר להניח שאשתו של פיליפוס, אולימפיאס, שנטרה לו טינה{{הערה|על אופי זה יש עדויות במספר מקורות, הבולטת ביניהם היא זאת שמוסר פלוטארכוס: "קשי לבה של אוליפיאס, שהייתה אשה קנאת וזועמת" - "אנשי יוון", מוסד ביאליק, 1986, ירושלים, עמ' 422}} על גירושה למען אישה חדשה, ואחיה [[אלכסנדר המלוטי]], הם אלה שעמדו מאחורי ההתנקשות.{{הערה|Cambridge ancient history, [[cambridge university press]], p. 794}}
לאחר הרצח יזמה אולימפיאס{{הערה|Cambridge ancient history, Cambridge University Press, p. 794}} שורה של מעשי רצח נוספים שבהם נרצחו קלאופטרה (אשתו השנייה של פיליפוס), אטאלוס (דודה של קלאופטרה) וכן בנו הצעיר של פיליפוס מקלאופטרה. בכך חיסלה אולימפיאס את כל המתחרים של בנה על הכתר, מה שסלל את דרכו לשלטון.
==ביסוס השלטון==
{{הפניה לערך מורחב|מסעו של אלכסנדר הגדול באירופה}}
===המסע נגד התראקים והאילירים===
ידיעות על מותו של פיליפוס הפיחו רוח חדשה במתנגדי ההגמוניה המוקדונית ביוון. רוחות המרד נשבו בעצמה החזקה ביותר באתונה, האויבת המרה של פיליפוס. אלכסנדר נקט יוזמה ויצא בראש 3,000 פרשים דרומה, לכיוון אתונה. התסלים ניסו לחסום את דרכו במעבר בין הר אולימפוס ל[[הר אוסה]], אך אלכסנדר איגף אותם והופיע בעורפם. התסלים לא התנגדו עוד והכירו במרותו, תחת התואר [[טאגוס (תואר)|טאגוס]], כפי שהכירו במרותו של אביו. בהמשך היו התסלים חלק חשוב מצבאו. גם כעת הצטרפו הפרשים התסלים לפרשיו של אלכסנדר ובראש חיל זה הופיע בקורנתוס. בכינוס מחודש הכירו בו היוונים כהגמון [[הליגה הקורינתית]], כפי שהכירו באביו.
לאחר שסיים לבסס את שלטונו במוקדון וביוון, יצא אלכסנדר בשנת 335 לפנה"ס למסעות מלחמה נגד התראקים, שהתחילו לחרחר מלחמה בגבולו הצפוני. הוא חצה את [[הרי הבלקן]] והכניע את הטריבאלים, אחד משבטי התראקים. אלכסנדר המשיך צפונה לעבר נהר ה[[דנובה]] ואף הצליח לעבור אותו בעזרת [[סירה|סירות]] מקומיות עשויות מגזעי עצים. הוא חדר אל ארץ התראקים עם צבא, וניצח בנקל את הצבא התראקי, שכלל 4,000 רוכבים ו-10,000 רגלים. המוקדונים רדפו אחר התראקים הנמלטים, נכנסו לעירם ובזזו אותה. פקודיו של אלכסנדר, [[מלאגרוס]] ו[[פיליפוס (מצביא)|פיליפוס]], נשלחו חזרה עם השלל בעוד שאלכסנדר נשאר במקום עם צבאו, הרס את העיר עד היסוד, והקריב קורבנות הודיה ל[[זאוס]], ל[[הרקולס]] ולאל הנהר שאיפשר לו לצלוח את הדנובה. מבצע זה הרתיע את השבטים הברברים מצפון למוקדון, והבטיח בכך את גבולה הצפוני של מוקדון מפלישות עתידיות.
===דיכוי המרד ביוון===
במהלך מסעו של אלכסנדר לדיכוי השבטים ה[[איליריה|איליריים]] שמרדו בצפון אפירוס, נפוצו שמועות שהוא נהרג בקרב, ומרד החל לתסוס ביוון. מנהיגות המרד היו [[אתונה]] ו[[תבאי]], האויבות הוותיקות של מוקדון. שובו מהגלות של [[דמוסתנס]], ה[[דמגוגיה|דמגוג]] שהיה אחראי לקו הנוקשה נגד מוקדון בימי פליפוס, היה כנראה הזרז להתפשטות המרד. דמוסתנס ותומכיו, שכנראה מומנו על ידי [[דריווש השלישי]], מלך פרס, החלו שוב לפעול נגד השליטה המוקדונית באתונה, וייתכן אף שהיו אחראים לשמועות השווא על מותו של אלכסנדר. דמוסתנס הצליח לשכנע את תבאי למרוד בעזרת משלוחי [[כסף (אמצעי תשלום)|כסף]] ו[[נשק]], שככל הנראה הגיעו מפרס, וחיל המצב המוקדוני שהוצב בתבאי הושם תחת מצור. אתונה החלה להתכונן למלחמה והבטיחה לשלוח לתבאי עזרה צבאית, ומספר גדול של מדינות מה[[פלופונסוס]] הראו אף הן נכונות למרוד.
אלכסנדר, מודע לסכנה שמרד כלל-יווני יפרוץ נגד השלטון המוקדוני, נאלץ לעצור את מסעו האילירי ולחזור ליוון כדי להטיל מצור על תבאי. בראשיתו, התנהל המצור בעצלתיים, אך אחר זמן המתנה יצא [[פרדיקס]] להתקפה בראש הגדוד שלו ואליו הצטרף יתר הצבא. אלכסנדר לא בלם את אנשיו ועד מהרה פרץ [[צבאו של אלכסנדר הגדול]] את החומות וחדר לעיר. כעסו של אלכסנדר מהמרידה ורצונו להרתיע מפני מעשי מרד נוספים, הובילו אותו לצוות על הריסת תבאי עד היסוד, טבח כל הגברים הצעירים ומכירת הנשים, הילדים והזקנים ל[[עבדות]]. לפחות 30,000 איש נטבחו או נמכרו לעבדות, היתר ברחו. במהלך פוליטי מתוחכם העמיד אלכסנדר את גזר דינה של העיר הכבושה להחלטת טריבונל שהורכב מהערים השכנות והעוינות לתבאי, [[בויוטיה]] ו[[פוקיס]]. הללו ניצלו את ההזדמנות לנקום בשכנתם החזקה, ופסקו על הרס מוחלט של העיר, ועל חלוקת אדמותיה בין שכנותיה. [[הליגה הבויאוטית]] התפרקה סופית.
הרושם הגדול שהשאיר מהלכו של מוקדון בעיר, סיכל את תנועת המרד היוונית. אתונה מיהרה להתנצל ופתחה את שעריה בפני אלכסנדר, אולם אספת העם שלה סירבה להסגיר לידיו את דמוסתנס ואנשיו, ואלכסנדר ויתר על דרישה זו, ככל הנראה מחשש שאם ילחץ יתר על המידה תחזור בה אתונה מכניעתה ותחזור לתמוך בפרסים.
אמנם אלכסנדר דיכא את המרד היווני ביד קשה ביותר, אך הוא עשה זאת בעיקר משיקולים פוליטיים של [[הרתעה (אסטרטגיה)|הרתעה]], על מנת להבטיח את מסע כיבושיו באימפריה הפרסית.
==המסע לכיבוש האימפריה הפרסית==
{{הפניה לערך מורחב|כיבוש האימפריה הפרסית על ידי אלכסנדר הגדול}}
[[קובץ:Napoli BW 2013-05-16 16-24-01.jpg|ממוזער|250px|פרט מ"[[פסיפס אלכסנדר]]" בו אלכסנדר הגדול נלחם ב[[דריווש השלישי]]. פסיפס מ[[פומפיי]], המוזיאון הארכאולוגי הלאומי, נאפולי]]
===אסיה הקטנה===
הצי העביר את חילו של אלכסנדר לחופי [[אסיה הקטנה]]. הנחיתה עברה בשלום, ו[[הצי הפרסי]] החזק לא הפריע לה מסיבה לא ברורה. עם הוודע הפלישה כינסו הפרסים מועצת מלחמה בזליה (Ζέλεια). בדיון במועצה הציע [[ממנון מרודוס|ממנון]], הגנרל היווני שהשכיר את שירותיו לפרסים, לסטרפים לא להתעמת באופן ישיר עם צבאו של אלכסנדר, אלא לנקוט אסטרטגיה של [[אדמה חרוכה]] כדי להאריך את המערכה ולהתיש את צבאו של אלכסנדר, שהיה לחוץ מבחינה כלכלית. כמו כן, הציע להשתמש בצי הפרסי החזק כדי להעביר את הלחימה לתוך יוון גופה.{{הערה| Peter Green Alexander of Macedon 356 - 323, university of california press, p 170}}
הסטרפים הפרסיים באסיה הקטנה, ובפרט ארסיטס, שבשטח הסטרפיה שלו נחת חילו של אלכסנדר, התנגדו לתוכנית זו והעדיפו להתעמת עם אלכסנדר בקרב סדור. עימות זה התרחש ב[[קרב גרניקוס]], שהסתיים בתבוסה פרסית מוחצת. שרידי הכוח הפרסי ובראשם ממנון נסוגו לערים [[מילטוס]] ו[[הליקרנסוס]].
הניצחון בקרב גרניקוס סייע לאלכסנדר לבסס את שלטונו באסיה הקטנה. אסיה הקטנה לא הייתה ישות מדינית אחת, אלא הורכבה ממספר [[פרובינציה|פרובינציות]], שבאחדות מהן הייתה [[הלניזם|התרבות היוונית]] מושרשת היטב, במיוחד ב[[איוניה]], ובמידה פחותה ב[[קאריה]], שבמערב אסיה הקטנה.
מרבית הערים היווניות ראו באלכסנדר משחרר מהעול הפרסי, אך [[מילטוס]] ו[[הליקרנסוס]], שהייתה מבוצרת היטב, התנגדו לו. להכנעתה של הליקרנסוס נדרש מצור שנמשך עד החורף. לאחר נפילת הליקרנסוס, התיר דריווש לממנון ליישם את תוכניתו.{{הערה| Ilya Gershevitch (editor) The Cambridge history of Iran vol 2, p 427}} ממנון פלש בראש הצי הפרסי למספר איים, אך נפטר זמן קצר לאחר מכן. עם מותו איבדה התוכנית את הכוח המניע שלה, והפלישה התמוססה.
לאחר הכנעת הליקרנסוס המשיך אלכסנדר מזרחה לאורך החוף הדרומי של אסיה הקטנה, דרך [[ליקיה]] ו[[פמפיליה]]. כך הגיע במאי 333 לפנה"ס ל[[גורדיום]], ושם פתר את חידת [[הקשר הגורדי]]. על פי האגדה, מי שיתיר את הקשר יקבל את השליטה על כל אסיה. אלכסנדר בחר שלא להסתבך בחיפוש קצוות הקשר, אלא חתך אותו בחרבו.
===פיניקיה וארץ ישראל===
[[קובץ:Battle of issus movements hebrew.png|שמאל|ממוזער|250px|תמרונים לקראת קרב איסוס]]
[[קובץ:Alexander of macedon trust's the doctor Philip, Henryk Siemiradzki.jpg|ממוזער|פיליפוס מטפל באלכסנדר. ציור מ[[המאה ה-19]] מאת [[הנריק שמירדזקי]]; [[המוזיאון הלאומי לאמנות של בלארוס]]]]
בשנת 333 לפני הספירה התקדם אלכסנדר לכיוון [[פניקיה]] וארץ ישראל (היוונים קראו לחבל ארץ זה בשם [[קוילה סוריה]]), אחר שכבש את כל אסיה הקטנה והחיל עליה של שלטונו. מטרתו בפיניקיה הייתה לכבוש את הבסיסים הימיים החשובים של הפרסים, [[צור (לבנון)|צור]] ו[[צידון]]. אויבו של אלכסנדר, המלך הפרסי [[דריווש השלישי]], התקדם לעברו. פרק זמן קצר לפני הקרב נפל אלכסנדר למשכב. אריאנוס מספר שחשדו בהרעלה, אך נראה שהמחלה נבעה מרחיצה במימיו הקרים של אחד הנחלים באזור.{{הערה|ראו דיון ב-Cambridge Ancient History, vol 6, p 6, 1994}} רופא החצר, [[פיליפוס מארקנניה]], הצליח לרפא את אלכסנדר בעזרת תרופה שרקח.
בינתיים גייס דריווש צבא גדול מכל רחבי ממלכתו והתקדם לעבר אסיה הקטנה. אלכסנדר הספיק להתקדם לעבר איסכדרון (כיום [[אלכסנדרטה]]) ובאזור [[הרי הטאורוס]] הצבא הפרסי הופיע בעורפו ואף טבח בפצועים ששוכנו בבית חולים שדה באיסוס. אלכסנדר סב על עקבותיו ועל גדותיו של הנחל פינדרוס התנגש עם צבאו של דריווש ב[[קרב איסוס]]. הצבא הפרסי ספג תבוסה קשה ואיבד עשרות אלפי לוחמים. גם משפחתו של דריווש נפלה בשבי. אלכסנדר העניק יחס טוב למשפחה המלכותית השבויה ובהמשך אף התחתן עם בתו של דריווש. דריווש עצמו הצליח להמלט. אבדותיו של אלכסנדר היו קטנות בהרבה. לאחר הקרב ביקש דריווש לנהל משא ומתן לשלום, אולם אלכסנדר דחה את הצעותיו.
אלכסנדר המשיך להתקדם דרומה על מנת לכבוש את ערי החוף הפיניקיות. הפיניקים היו בעלי ברית של הפרסים, וספינותיהם, לצד ספינות היוונים מאיוניה, היוו את עיקר הצי הפרסי. על ידי כיבוש ערי החוף והנמלים, חפץ אלכסנדר להתגבר על נחיתות כוחו הימי מול הצי הפרסי הגדול. רוב ערי פיניקיה פתחו את שעריהן בפני אלכסנדר, פרט לצור, העיר הפיניקית הגדולה והחשובה מכולן שהתנגדה. באותה תקופה, צור הייתה מחולקת לשני חלקים. חלק אחד שכן ביבשת ואילו החלק השני שכן במרחק מה על אי. הצורים סמכו על ביצוריהם האימתניים ועל הצי החזק שלהם שימנעו את כיבוש העיר.
אלכסנדר הטיל [[המצור על צור (332 לפנה"ס)|מצור על צור]] שנמשך זמן מועט במונחי התקופה, רק שבעה חודשים, ובסופו העיר הוכנעה ונכבשה.{{הערה|לשם השוואה, המצור שהטיל [[נבוכדנצר השני]], מלך [[בבל]] המפורסם, ארך 13 שנה}} במהלכו בנה [[מזח]] גדול שחיבר את האי ליבשה. מזח זה נותר במקומו עד היום. המצור היה קשה ואלכסנדר נאלץ לגייס מחדש את הצי שפיזר בשנה קודם לכן.
לאחר כיבוש צור המשיך אלכסנדר דרומה, ל[[ארץ ישראל]]. כמעט כל החוקרים המודרניים סבורים שהמסורות המדברות על כניסת אלכסנדר מוקדון ל[[ירושלים]], הן מאוחרות. ככל הנראה לא הגיע אלכסנדר לעיר ולא נכנס לאזורים היהודיים בארץ ישראל, אלא לכל היותר שלח כוח צבאי קטן לבסס את שליטתו בהם, אך אין הוכחות חותכות בעניין זה. בתקופה זו הייתה ירושלים קטנה וחסרת חשיבות ולא סוקרה במקורות הראשוניים שמתארים את פעולותיו של אלכסנדר. אפשר להסיק, על כל פנים, שהסבירות שאלכסנדר ביקר בעיר, נמוכה.
===מצרים===
[[קובץ:Louxor Amon Ra Alexandre.jpg|ממוזער|אלכסנדר מוצג כ[[פרעה]] הסוגד ל[[אמון (אל)|אמון]], [[תחריט]] מ[[מקדש לוקסור]] מה[[מצרים התלמיית|תקופה התלמיית]]]]
השלטון הפרסי במצרים אף פעם לא היה יציב. אחרי ניצחונו של [[כנבוזי השני]] ב[[קרב פלוסיאום 525 לפנה"ס|קרב פלוסיאום]] (בשנת 525 לפנה"ס) מרדה מצרים בשלטון הפרסי תחת הנהגתו של אמריתיאוס מסאיס בשנים 465 - 463 לפנה"ס ונכדו הפרעה [[אמירתאיוס]] הצליח לזכות בעצמאות מהשלטון הפרסי בשנת 404 לפנה"ס. העצמאות המצרית האריכה כ-60 שנים עד שנת 343 עת הובס הפרעה המצרי [[נכתנבו השני]] ב[[קרב פלוסיאום (343)|קרב פלוסיאום]] נוסף והמצרים שוב נכנסו תחת העול בפרסי. המלך הפרסי [[ארתחשסתא השלישי]] (המכונה אוכוס) הצליח להשיב את השלטון הפרסי, אך הוא היה רעוע למדי.
לאחר כיבוש [[מצור עזה (332 לפנה"ס)|עזה]] בשנת 332, הגיע אלכסנדר ל[[מצרים העתיקה|מצרים]]. מזקס, הסטרפ הפרסי של מצרים, נכנע ללא קרב ואילו התושבים המקומיים קיבלו את אלכסנדר כמשחרר מעול הפרסים.{{הערה|ביל יני, אלכסנדר הגדול, ע"מ 86}} המצרים נכנעו ללא קרב ואלכסנדר איפשר לצבאו לנוח מעט ממסע המלחמה, ואילו הוא עצמו ערך מסע רצוף סכנות אל ה[[מדבר]] לאורקל המקומי. מטרות המסע היו בעיקרן פוליטיות-דתיות ונועדו לפאר את אלכסנדר בעיני הבריות.
===כיבוש לב האימפריה הפרסית===
לאחר כיבוש מצרים, החל אלכסנדר לנוע מזרחה אל לב האימפריה הפרסית, ובשנת 331 לפנה"ס פגש בשדה המערכה את דריווש בפעם האחרונה ב[[קרב גאוגמלה]]. הקרב ציין את סוף ההתנגדות הפרסית המסודרת לאלכסנדר. אבדות הפרסים היו כבדות ביותר וצבאם התפזר לכל עבר. מלבד התנגדויות ספורות, אפשר הניצחון לאלכסנדר להיכנס ל[[בבל]] העתיקה ללא קרב, וגם ערים אחרות נכנעו ללא התנגדות.
אלכסנדר הותיר את מזאוס, מושלה הפרסי של בבל שלקח חלק בקרב גאוגמלה, על מקומו כמושל בבל. אלכסנדר ביקש בדרך זו הן לשמר את המנגנון הבירוקרטי הישן והן לכבוש את לב נתיניו החדשים. ברם, לא הסתפק בהותרת המושל הקודם בתפקידו, אלא מינה את האציל המוקדוני אגאטון (אין לבלבל עם אגאטון, מפקד הפרשים התראקים המוקדוני{{הערה|Waldemar Heckel, Who is Who in the Age of Alexander the Great, Blackwell publishing, 2006 p. 7}}), למפקד חיל המצב החזק שמנה 700 מוקדונים ועוד 300 שכירי חרב יוונים.{{הערה|ייתכן שחיל המצב כלל רק 700 חיילים מוקדונים. ראו השוואת מקורות: Waldemar Heckel, Who is Who in the Age of Alexander the Great, p 7}} מזאוס שירת את אלכסנדר נאמנה ואף שלח את בניו לצבאו.
אלכסנדר השתהה בבבל במשך 34 יום, תקופה ארוכה יחסית לתקופות שבהן בילה בערים אחרות. בשלב זה השיגו אותו תגבורות ניכרות מיוון וממוקדון שכללו למעלה מ-10,000 רגלים וכ-1,500 פרשים.
אחרי כיבוש בבל, יצא אלכסנדר בשלהי נובמבר 331 לפנה"ס לכיוון [[שושן (עיר)|שושן]], המרכז המנהלי של האימפריה הפרסית. בדרך לשושן באזור סיטקנה, ביצע שינויים וארגון מחדש בצבאו. היחידות האתניות בוטלו והחיילים מלאומים שונים עורבבו אלה עם אלה. היו שינויים גם בשרשרת הפיקוד. גם שושן נפלה ללא קרב.
לאחר מכן המשיך ל[[עיר בירה|בירה]] הפרסית העתיקה [[פרספוליס]]. הוא חילק את צבאו לשני חלקים, ויצא בראש החלק הנייד יותר בדרך הישירה אל הבירה. דרכו נחסמה בידי הפרסים במעבר הרים צר הידוע בשם "[[קרב השערים הפרסיים|השערים הפרסיים]]". המעבר היה צר ואריוברזנס (בפרסית עתיקה: ארייברדנה), מושל [[פרסיס]], הפרובנציה שבה הייתה פרספוליס, ביצר אותה בחומר וצבא אלכסנדר לא הצליח להפילה בהסתערות. למרות הקושי, הצליח הצבא המוקדוני לתמרן ולאגף את הפרסים ופתח בכך מעבר.
בניגוד לערים אחרות, סבלה העיר פרספוליס ממעשי זוועה קשים שביצעו בה חייליו של אלכסנדר, מה שלימים כונה "[[טבח פרספוליס]]". אחרי שנכנס לעיר נתן לחייליו רשות לבזוז אותה ואף הוסיף חטא על פשע ואפשר את שריפת הארמון העתיק של מלכי פרס כשהיה שיכור, כך לפחות לפי קורטיוס.
לאחר כיבוש פרספוליס, שינה אלכסנדר את כיוון תנועתו ופנה צפונה לעבר הים הכספי כדי לעקוף את המדבר, והמשיך את התקדמותו ללב האימפריה הפרסית. [[אקבטנה]], הבירה העתיקה של [[הממלכה האחמנית|הממלכה האחמנידית]] נפלה לפניו. אלכסנדר השתהה מעט באזור וארגן פעם נוספת מחדש את צבאו. הפעם עסקו הרפורמות בהקטנת הצבא. רבים מהחיילים שירתו עוד מתחילת המערכה שהתחילה כארבע שנים לפני כן וביקשו לחזור לביתם. רבים שוחררו משירות בכבוד וקיבלו רשות לחזור לביתם תוך כדי תשלום שכרם ופרסים כספיים על שירותם. בין המשוחררים היו פרשים תסלים ובעלי ברית יווניים. עם זאת, חלק ניכר מהחיילים בחרו להמשיך לשרת בצבאו. היתר חזרו ליוון.
בינתיים המשיך דריווש השלישי במנוסתו. הוא נדרש לוותר על כיסאו לטובתו של בסוס, אחד מקרובי משפחתו שפיקד על האגף השמאלי בקרב גאוגמלה. משסירב דריווש, הוא נבגד בידי קציניו שפגעו בו אנושות. אלכסנדר הצליח להשיגו כשכבר היה על ערש דווי. לאחר שאלכסנדר לכד את בסוס, הוא הורה להמיתו בגין "מרידה במלכות". לאחר שהבוגדים הומתו, נכרתו [[אף|אפיהם]] ו[[אוזן|אוזניהם]], על פי המנהג הפרסי.
בניגוד ליוונים רבים אחרים, לא הפלה אלכסנדר בין עמים על רקע [[גזענות|גזעי]] או אתני, ולא רק שלא הרחיק מפניו את הפרסים, כפי שדרשו היוונים, אלא אף קירב אותם. הוא חילק לפרסים משרות בכירות, כמו ניהול של [[פרובינציה|פרובינציות]] פרסיות, ואף קיבלם כחיילים שווי זכויות לצבאו. כל יחידות הצבא היו פתוחות בפניהם, ורבים מהם השתלבו בחילות המובחרים כמו ה[[הטיירוי]]. הוא אף תמך בנישואי אציליו עם בנות האצילים המקומיים, וברבות הזמן לקח לעצמו את בתו של דריווש לאישה, שהייתה לאחת מארבע נשותיו.
==מסעות מלחמה באסיה התיכונה==
{{ערך מורחב|כיבושי אלכסנדר הגדול באסיה התיכונה}}
אלכסנדר לא הסתפק בשטחים שכבש, אלא חפץ להגיע לגבולות ה[[אויקומנה]], "הארץ הנושבת" בפי היוונים. הוא המשיך במסעו מזרחה, לתוככי [[אסיה]]. הוא התקדם לאזור חופי [[הים הכספי]] וכבש את [[באקטריה]] (צפון - מזרח [[אפגניסטן]] של היום) ואת [[סוגדיאנה]] (כיום ב[[אוזבקיסטן]] - [[קזחסטן]] - [[טורקמניסטן]]). באזורים אלו לא היה שלטון מרכזי שניתן להביסו בקרב בודד ולכן דרש הכיבוש זמן רב יותר. בשלב זה התחיל אלכסנדר לדרוש את מחוות ההשתחוות הפרסית המסורתית, ה[[פרוסקינסיס]] מנתיניו היוונים והמוקדונים. אלה הסתייגו ממנהג זה בהיותו מנהג זר וגרוע מכך, ראו בו משום סגידה לאדם חי.{{הערה|Ian Worthington, (2014) p. 233}}
פני השטח ההרריים ומיקומם של חלק מהערים על ראשי צוקים, הקשו על אלכסנדר. אף על פי כן הוא הצליח להשליט את מרותו על המקומיים, ושלטונו הגיע עד ל[[הודו]], וגם במקומות שבהם לא הייתה אחיזה פרסית קודמת. כיבושיו של אלכסנדר באזורים אלו ארכו ארבע שנים, עד לשנת 327 לפנה"ס. במהלך הלחימה הוא נישא ל[[רוקסנה]], בתו של שליט מקומי, נישואיו היו בעלי אופי פוליטי. מנישואים אלו נולד בנו ויורשו החוקי [[אלכסנדר הרביעי]].
===יאקסארטס===
[[קובץ:Syrdaryamap He.png|שמאל|ממוזער|250px|מפת אגן הניקוז של יאקסארטס (סיר דריה)]]
באביב 329 לפנה"ס הגיע צבאו של אלכסנדר הגדול לסוגדיאנה. הייתה זו פרובינציית ספר חשובה באימפריה הפרסית, אשר שימשה כמגן לפנים האימפריה מהשבטים ה[[סקיתים|סקיתיים]] הנודדים. העיר הראשית באזור זה הייתה מרקנדה ([[סמרקנד]] המודרנית), אשר נכבשה על ידי אלכסנדר הגדול ללא מאמץ גדול.
אחד העימותים הגדולים הראשונים באזור פרץ בעת הגעתו של אלכסנדר הגדול לקירופוליס. העיר נוסדה על ידי [[כורש]] הגדול על גדות נהר יאקסארטס ([[סיר דריה]] המודרני). יאקסארטס הוא נהר ענק באורך של למעלה מ-2,000 ק"מ ועובר דרך שטח הידוע כיום בשם [[עמק פרגנה]]. נהר זה שימש כגבול טבעי בין האימפריה הפרסית והשבטים הסקיתים. הגבול בוצר לא רק על ידי הנהר, אלא גם על ידי שורת ערים בצורות, שהגדולה ביניהן הייתה קירופולופיס.
עם התפוררות האימפריה הפרסית כתוצאה מפלישתו של אלכסנדר התמוטט הגבול והסקיתים השתלטו על האזור, כולל על העיר קירופוליס. בעת המסע לעבר קירופוליס, נקלע צבאו של אלכסנדר למארב והוא נפצע מחץ ברגלו ששבר את עצם ה[[שוקית]] שלו. העיר לא נכנעה ואלכסנדר החליט להטיל עליה [[מצור קירופוליס|מצור]] שסופו היה כיבוש העיר בהסתערות.
===מעשי קשר נגד אלכסנדר===
בינתיים החלה להצטבר מרירות ב[[אריסטוקרטיה]] המוקדונית שליוותה את אלכסנדר במסעו. האריסטוקרטיה לא ראתה בעין יפה את יחסו המתון של אלכסנדר כלפי הפרסים ובני מיעוטים אחרים, "ברברים", בפי היוונים. בנוסף, המנהגים המזרחיים כלפי השליט, שכללו השתחוות ארצה לפני מוקדון והסגידה לו כאל, גרמו להתמרמרות של המוקדונים והיוונים, שהתנהגות זו הייתה זרה להם.
הקשר הראשון נגד אלכסנדר הוא הקשר של דימנוס, אציל זוטר ששירת בחיל ה[[הטיירוי]] ([[פרש כבד|פרשים כבדים]] בצבאו של אלכסנדר הגדול). נטען שדימנוס זמם לרצוח את אלכסנדר. התוכנית נודעה כביכול ל[[פילוטאס]]. פילוטאס היה גנרל בכיר בצבאו של אלכסנדר ופיקד על כל חיל ההטיירוי. היה מצופה מפילוטאס שיעביר את הדיווח לאלכסנדר או יפעל בעצמו נגד הקושרים, אך הוא לא עשה דבר. פילוטאס היה מהמתנגדים הקולניים ביותר לשילוב פרסים בצבאו של אלכסנדר וגם התנגד לאלהתו של אלכסנדר במצרים. עם זאת, לא סביר להניח שפילוטאס תכנן לרצוח את אלכסנדר בעצמו וסביר יותר להניח שגנרלים אחרים העלילו על פילוטאס על מנת לרשת את מקומו.{{הערה|Waldemar Heckel, The conspiracy against Philotas, Phoenix Vol 31 no 1 (spring 1977) pp 9-21}}
אלכסנדר לא הביע תמיכה בגנרל ונתן לדברים לזרום בצורתם הטבעית, מה שהביא לכך שהגנרלים המתחרים, שתמכו בעונש מוות לפילוטאס נתנו את הטון. בסופו של דבר, הוצא פילוטאס להורג לאחר משפט פומבי, כשאלכסנדר בכבודו ובעצמו דורש את עונש המוות. אלכסנדר הורה לרצוח את אביו של פילוטאס, פרמניון, על מנת להתחסן מנקמה אפשרית מצדו. שליח נשלח לפגש את פרמניון באקבטנה, שם שמר על אוצר המלך, ורצח אותו בהוראת אלכסנדר.{{הערה|E. Badian, The death of Parmenio, Transactions and Proceedings of the American Philological Association, Vol. 91 (1960),pp. 324-338}}
חשיפת הקשר לא שמה קץ לביקורת הנוקבת מצידה של האריסטוקרטיה, והמתיחות בינה לבין אלכסנדר גברה. לכך נוסף מקרה חמור שאירע באחד המשתאות בשנת 328 לפנה"ס. אלכסנדר, שהשתכר במשתה, נגרר לוויכוח עם חברו הטוב, קליטוס השחור. קליטוס היה מפקד האגמה הרכובה של רעי המלך, פלוגת שומרי ראשו של אלכסנדר, והציל את חייו ב[[קרב גרניקוס]]. אלכסנדר, שדעתו הייתה מעורפלת משכרותו, תפס כידון ובפרץ זעם הטיל אותו לעבר קליטוס הלא חמוש, והרגו. מזועזע מהמעשה הסתגר אלכסנדר באוהלו וסירב לצאת במשך מספר ימים. בסופו של דבר, על מנת לטהר את שמו, החליט להאשים את [[דיוניסוס]], אל היין, שרצה להתנקם בו על הצלחותיו הצבאיות.
הקרע בין המוקדונים והיוונים לבין מלכם, גבר כאשר דרש אלכסנדר שגם הם ישתחוו לו בדומה למנהג בעמי המזרח, דרישה שנדחתה בתוקף על ידי ההלנים, התנגדות שבראשה עמד קרוב משפחתו של אריסטו, ה[[פילוסוף]] [[קליסתנס (פילוסוף)|קליסתנס]] וידידו של אלכסנדר. אלכסנדר אולץ לוותר על דרישתו, אך החל לרחוש איבה לקליסתנס.
כעבור שנה התגלה קשר נוסף של האצולה נגד אלכסנדר, הפעם מצד [[נערי המלך]]{{הערה|אין תרגום מדויק לעברית של המונח היווני βασιλικοὶ παῖδες; basilikoì paîdes. דוד גולן מתרגם את המונח כ"צוערים מלכותיים"; בוויקיפדיה הוחלט להשתמש בתרגום הכתוב לעיל}} שסופחו למטהו. הקשר נודע בשם "[[קשר נערי המלך]]". הקשר התגלה הודות להלשנה מצידו של אחד הנערים. כל הקושרים הוצאו להורג ויחד איתם הפילוסוף קליסתנס, על אף שלא נטל חלק בקשר.
==הודו וחזרה לבבל==
===מסע הכיבושים והחזרה===
| |||